גורלם המר של הממצאים שלא משרתים את הנרטיב היהודי בעיר דוד
מסיור שנערך במסגרת "כנס עיר דוד" עולה כי בעיניי עמותת המתנחלים המפעילה את האתר, ממצאים ארכיאולוגיים שאינם קשורים להיסטוריה היהודית, כמו גם התושבים הערבים של האזור, הם רק מטרד בדרך למימוש החזון
הרס שכבות ארכיאולוגיות שאינן יהודיות מתגמד לעומת ההרס של שכבת החיים שמעל החפירות. חיילת יורדת לאתר הארכיאולוגי התת קרקעי בעיר דוד, 21 ביוני 2019 (צילום: הדס פארוש / פלאש90)
נראה כי המטרה המרכזית של הכנס השנתי של "עיר דוד", שהתקיים ביום שלישי האחרון, אינה רק חשיפת צפונותיה של ירושלים לציבור, או חשיפתו לחידושים הארכיאולוגיים שהתגלו במהלך השנה החולפת באתר. הכנס "המחקרי", על פי ההתרשמות, הוא עוד דרך של עמותת המתנחלים אלע"ד, שהאתר הופקד בידיה, להשתמש בארכיאולוגיה כדי לנתק את התושבים הפלסטינים החיים בסילואן מהמורשת שלהם, מבתיהם ומאדמתם על ידי הבלטת סיפורו היהודי של האתר.
השבוע השתתפתי בשני סיורים במסגרת הכנס. הסיורים חשפו לא רק את המניע המסתמן של אלע"ד, אלא גם את האתיקה המקצועית שהוא מכתיב. בסיור ראשון התגלה שבחפירות שנערכו בהמשכה של בריכת השילוח נמצא כי זוהי כלל אינה בריכת השילוח אלא מאגר מים שהתקיים מאז המאה ה-8 לפסה"נ ולפחות עד התקופה האסלאמית הקדומה.
הסיור השני, שנערך במנהרות העוברות מתחת לבתים של שכונת סילואן, התמקד בהצגת הממצאים שנמצאו בחלקו הצפוני של המנהרות, בו קיוו למצוא את המשכו של הרחוב המדורג, העולה מבריכת השילוח לעבר חניון גבעתי, ואשר לפי דעתם של החופרים באתר נמשך גם לכיוון הר הבית ושימש את עולי הרגל שעלו לירושלים בתקופת בית שני. אולם, לצערם של החופרים, ולצערם של המשתתפים בסיור, במהלך החפירה לא הצליחו לאתר את המשך הדרך. עם זאת, נמצאו שרידים של אחוזה שנבנתה על תוואי הדרך לאחר חורבן בית המקדש השני והתקיימה במקום עד לתקופה האסלאמית הקדומה.
לכאורה, אלה שרידים חשובים ביותר, שבחלקם משנים את האופן שבו המחקר הארכיאולוגי משחזר את ירושלים הקדומה, ובעיקר מלמד על ההמשכיות התרבותית שהתקיימה בירושלים לאורך דורות ארוכים. אבל באלע"ד תמיד דואגים לעשות סדר בדברים ולהסביר מה חשוב ומה פחות חשוב.
>> בירושלים גם המתים הם חיילים במאבק על ייהוד העיר
כך לדוגמה, בסיור שנערך בהמשכו הצפוני של הרחוב המדורג, המדריכה תיארה כיצד במהלך החפירות, אשר נערכו בניגוד למתודות המקובלות כחפירה אופקית, ולא מלמעלה למטה, נתקלו החופרים בקיר. המדריכה הסבירה שאצל אלע"ד גם קיר עתיק לא יעצור מלמצוא את מה שחשוב, כלומר את הרחוב שהוביל לבית המקדש, ופשוט שברו את הקיר. כך גם עשו לקיר שאחריו, וגם לזה שאחריו. וכך הרסו עוד 14 קירות של מבנה שתואר כאחוזה רומית שנבנתה לאחר חורבן בית המקדש.
הרס שכבות ארכיאולוגיות שאינן יהודיות מתגמד לעומת ההתעלמות וההרס של שכבת החיים שממש מעל החפירות – זו של הבתים הפלסטיניים של שכונת סילואן, שהגן הארכיאולוגי נמצא בתוכה. כך, במענה לשאלה איפה בריכת השילוח נמצאת אם לא במקום בו נטען כי היתה במשך 20 השנים האחרונות, ציטטה המדריכה את דבריו של הארכיאולוג שחופר במקום, הטוען כי ככל הנראה, מיקומה האמיתי של בריכת השילוח המקורית הוא מתחת לבריכת השילוח הביזנטית, קצת מעל לאזור שבו חפר. וזאת לא בגלל שהוא חפר שם, אלא בגלל שלא יתכן שלא נדע היכן נמצאת בריכת השילוח מימי בית שני.
האם המטרה תמיד מקדשת את האמצעים? מבקרים באתר הארכיאולוגי עיר דוד בסילוואן המנוהל על ידי עמותת אלע"ד (צילום: הדס פארוש / פלאש 90)
המדריכה המשיכה והסבירה שהבריכה הביזנטית שימרה את השם של בריכת השילוח, מה שמהווה את הרמז הטוב ביותר לכך שבריכת השילוח מתחתיה. היא רק "שכחה" להזכיר שכבר יותר ממאה שנה פועל במקום מסגד, המשרת את תושבי הכפר.
באופן דומה, בסיור שנערך ברחוב המדורג, הסבירה המדריכה שהחפירות הראשונות שנערכו במנהרה זו התאפשרו משום שנערכו מתחת לבית שהיה בבעלות עמותת אלע"ד. כשהתחילו בחפירה, נמצא לתושבי הבית מבנה חלופי שבו יוכלו לגור וכך ניתן היה להרוס את המבנה ולחפור בבטחה. אולם לאחר מכן המשיכו לחפור במנהרות במשך כמעט 20 שנה ברציפות מתחת לבתים הנמצאים בבעלות פלסטינית, ללא התחשבות בחוסר הנוחות שחפירה מתחת לרצפת הבית יכולה לגרום להם.
נשאלת השאלה, מדוע נדמה שמה שבבירור יפריע לדיירים היהודיים בשכונה, לא יפריע באותה מידה לתושבים הפלסטינים שגרים ממש לידם? אולי התשובה לכך איננה שלתושבים הפלסטינים לא אכפת, אלא שלעמותת אלע"ד – ולרשות העתיקות שחופרת בשבילה – לא אכפת. מבחינתם, התושבים הפלסטינים מהווים לא יותר ממטרד, בעיה המקשה על ביצוע החפירה ומחייבת פתרונות שונים ומשונים שיאפשרו את השגת המטרה הסופית. או בדבריה של המדריכה בחלקו הצפוני של הרחוב המדורג: "בכל שנה אנו נתקדם עוד קצת ועוד קצת עד שאבות וילדים יוכלו שוב ללכת יד ביד מבריכת השילוח ועד הר הבית".
כל זאת ללא התחשבות בשרידים ארכיאולוגיים המסתירים את השרידים ה"חשובים" וללא התחשבות באלה שחיו שם במשך מאות ואלפי שנים וממשיכים לחיות שם עד היום, למרות כל הקשיים וההתעמרויות מצדה של אלע"ד. נדמה שכל מה שנותר לשאול הוא – האם המטרה תמיד מקדשת את האמצעים?
חמי שיף הוא ד"ר לארכיאולוגיה וחוקר בארגון 'עמק שווה'.
ביקשנו את תגובת עמותת אלע"ד לדברים. אם תתקבל, היא תפורסם כאן
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
