newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

גורלה של ישראל בלתי נמנע. על הפלסטינים להיערך לכך

הפרויקט הקולוניאלי הישראלי נושא בחובו את זרעי אובדנו, והמשבר הנוכחי רק מבהיר את זה. אבל לא נראה שהפלסטינים מגובשים מספיק כדי שיוכלו לתעל לטובתם את השינויים בישראל, באזור ובעולם

מאת:
כוחות ישראליים בחווארה, ב-31 במרץ 2023 (צילום: נאסר שתייה / פלאש90)

הפרויקט הלאומי הפלסטיני איתן מתמיד, ונסיבות, תנאים ואינטרסים רגעיים לא ישנו זאת. כוחות ישראליים בחווארה, ב-31 במרץ 2023 (צילום: נאסר שתייה / פלאש90)

כינוסים ומפגשים שנערכו לאחרונה במרכז מסאראת למחקרים מדיניים ואסטרטגיים ובמכוני מחקר פלסטיניים אחרים, חשפו בלבול ומבוכה בכל הנוגע לאסטרטגיה הנדרשת להתמודדות עם ממשלת נתניהו. למעשה, תחושות כאלה מלוות את הפרויקט הלאומי שלנו בכללותו. כל אדם רואה אותו באור שונה, ומכשולים לרוב עומדים בפני אחדותנו. קשה אפילו לתאם בין חלקי העם הפלסטיני השונים, מה שמקשה על הגשמת הפרויקט. אולם בלעדי יישומו, לא תהיה אחדות ולא יהיה ניצחון.

הפרויקט הלאומי הפלסטיני איתן מתמיד, ונסיבות, תנאים ואינטרסים רגעיים לא ישנו זאת. מה שכן משתנה הוא האסטרטגיות והכלים להגשמתו. לעולם לא נוותר על זכויותינו החוקיות וההיסטוריות ועל היעדים הלאומיים. הפרויקט הפלסטיני כולל שחרור מלא, זכות שיבה והגדרה עצמית לעם הפלסטיני כולו. כל אלה נקבעו כבר מזמן, לאחר התבוסה ב-1967 ולאחר הניצחון בקרב כראמה ב-1968.

שינוי חשוב, המתפתח בהדרגה, נוגע לפתרון הבעיה הישראלית במסגרת הפרויקט הלאומי הפלסטיני, דהיינו למקומם של יהודים ישראלים בפתרון ההיסטורי. אי אפשר עוד להתעלם מהם, להציע להשליך אותם לים, להשיבם למקומות שמהם הגיעו או להתייחס אליהם כאל נתינים החייבים במס גולגולת, כמו שמציעה חמאס. רובם, יש לזכור, הם ילידי הארץ, ואינם אחראים למעשיהם של אבותיהם ושל סביהם.

>>> "יש פה הזדמנות חד פעמית". בגוש נגד הכיבוש מרגישים שינוי

לכן הציע אש"ף את הקמתה של מדינה דמוקרטית לאחר השחרור וההבסה של פרויקט ההתנחלויות הקולוניאליסטי. במדינה זו יחיו מוסלמים, נוצרים, יהודים, חילונים ואתיאיסטים, כשווים בין שווים. עתה יש לנסח מחדש את האמנה הלאומית הפלסטינית, באופן שיבטיח זכויות יסוד ברוח החירות והצדק החברתי, שוויון בין אזרחים, דמוקרטיה מלאה הכוללת הפרדת רשויות ועצמאותן ועוד.

על מזבח ההכרה באש"ף כמייצג הלגיטימי של העם הפלסטיני הקרבנו באמנה את זכויות היסוד שלנו ואת המטרות החשובות באמת. החיפוש הבלתי נלאה אחר הסדר ופתרון לסוגיה הפלסטינית-ישראלית ואחר השגת זכויות מינימליות במו"מ אינסופי, בא על חשבון הדברים שאנו זקוקים להם הרבה יותר.

תמורת הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 ויתרנו על הזכויות ההיסטוריות שלנו על כל פלסטין, וכן על הגדרה עצמית לעם הפלסטיני כולו ועל זכות השיבה לפליטים. דחפנו את אש"ף לוותר על כל אלה והחלשנו אותו. עינינו רואות את התוצאה: התסכול פושה בכל; מדינה אין, וגם לא הנהגה ראויה. נחשלות מחשבתית ותרבותית מושלת בנו. על רקע כל אלה, ישראל מחילה את ריבונותה על רוב פלסטין – ותיאבונה רק הולך וגדל.

לחשב מסלול מחדש

עתה עלינו לחשב מסלול מחדש. במקום לבקר את הזולת, עלינו לבחון את הדברים באופן מעמיק ואמיץ, להפיק לקחים, להכיר בטעויות שנעשו ובוויתורי השווא המזיקים. עלינו לשוב לתוכנית הלאומית המקורית שמגלמת בתוכה את הסוגייה כולה – האדמות שנלקחו, העם והנרטיב ההיסטורי.

יש מי שהדשדוש נוח להם, ויש מי שחוזרים ואומרים שפתרון שתי המדינות הוא נחלת העבר, ואילו ההווה הוא מיליון מתנחלים בגדה המערבית. לשיטתם, עלינו לקבל את מה שמציע הכיבוש, שמא ניוותר ללא זהות, ללא זכויות וללא שלטון פלסטיני שיגן עלינו מפני הדיכוי הישראלי. הצד השני של מטבע הסכמי אוסלו הוא מדינה יהודית אחת שבה נהיה אזרחים סוג ב' ובבוא היום היא אולי תהפוך למדינת כל אזרחיה או למדינה דו לאומית. אולם רובם המכריע של הישראלים אינם מעוניינים במתן אזרחות וזכויות מלאות לפלסטינים.

ישראל קובעת עובדות בשטח: מדינה פלסטינית בגבולות 1967 לא תקום. גם מדינה יהודית בין הים לנהר שבה אין זכויות לפלסטינים אינה אפשרית, וגם לא מדינה אחת דמוקרטית שאיננה ציונית, גזענית ומתנחלת. ישראל מפלסת את הדרך להקמת "ישראל הגדולה", שממנה יגורשו הפלסטינים בהזדמנות המתאימה. המפקפקים בכך מוזמנים להתעמק מעט במה שאירע בחווארה, לקרוא את הסכם טראמפ, שקרא לעקור את תושבי המשולש ולהעבירם לגדה, ולהיזכר במיליוני הסורים שברחו או שגורשו מארצם ומחוצה לה.

הדבר היחיד שימנע עקירה כזו הוא עמדה פלסטינית מאוחדת ופרואקטיבית, בעלת חזון ואסטרטגיה מציאותיים ועמדה לאומית ודמוקרטית. אנו זקוקים להנהגה אחת בעלת רצון, שתיתמך על ידי עמדה מאוחדת של מדינות ערב ושל מדינות העולם הרחב. לצערנו, כל זה נראה כרגע כמו חלומות באספמיה.

אחד השיעורים החשובים ביותר שלמדנו בהיסטוריה של הסכסוך הוא שמשא ומתן לא ישיג לנו את מה שלא הצלחנו להשיג לפניו. למדנו זאת בצורה הטובה ביותר לאחר שרכבת ההסדר יצאה לדרכה לאחר מלחמת 1973. כל הפתרונות הקיימים כושלים מיסודם: שתי מדינות, מדינה אחת או כל הצעה אחרת. אין שותף ישראלי לפתרונות אלה. אפילו בתור הזהב של אוסלו לא הסכימו שמעון פרס ויצחק רבין, מנהיגי "מחנה השלום", להקמת מדינה פלסטינית. עמדותיהם שידרו: הכיבוש ייוותר בעינו, כמו גם הריבונות הישראלית.

המשבר הנוכחי בישראל רק מבהיר את העובדה כי גורלה בלתי נמנע. ישראל היא יישות עוינת, שהושתלה במרחב ערבי שדוחה אותה ושימשיך לדחותה עד שינצח. היא אינה מדינה רגילה ונורמלית, אלא התגלמות של הפרויקט הקולוניאלי שנושא בחובו את זרעי אובדנו. אולם היא לא תגיע אל קיצה כתוצאה מהציפיות, מהנבואות או ממעשיות השווא שאנו מספרים לעצמנו. עוד עשר, עשרים או חמישים שנה, יַחברו יחדיו גורמים פנימיים וחיצוניים ויגרמו לכך לקרות. עד אז העולם ישתנה, האזור ישתנה וישראל תשתנה, אולם לא כל השינויים הללו ישחקו לידי הפלסטינים. מוטב לפלסטינים שישתנו בעצמם כמידת יכולתם, כדי שיוכלו לתעל לטובתם את השינויים בישראל, באזור ובעולם.

האני אל-מסרי הוא פובליציסט ועיתונאי פלסטיני, פוליטיקאי לשעבר ומנהל המרכז הפלסטיני למחקרים מדיניים ואסטרטגיים. המאמר המלא התפרסם באתר הפלסטיני-ישראלי "ערב 48". גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק, המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם בנצרת. מערבית: דולי ברוך

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

מדינות אירופה שיחררו ניצרה והצטרפו לגשמי הזעם הניתכים עלינו במקביל. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס בעצרת הכללית של האו"ם (צילום: אמיר לוי / פלאש90)

סוף סוף צונאמי

הצונאמי המדיני שהזהרנו מפניו שנים ניתך עלינו באחת, ובמלוא העוצמה. זה שיושב בקודקוד יודע היטב שאם הצונאמי הזה יימשך, תהיה מדינה פלסטינית בלי שישאלו אותנו בכלל. עדיין אפשר לשנות כיוון, אבל לשם כך צריך להחליף את ההגה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf