"בקרב חסרי אונים היֵה האון": על מקום השירה בתרבות האיראנית
כמעט בכל שיחה שמתנהלת בפרסית יישלף ציטוט של מי מגדולי משוררי העבר. גם כיום רוחשת באיראן סצנת שירה שוקקת, ומשוררים צעירים כותבים ללא הפסקה מסמטאות טהראן או מתוך תאי הכלא. שיר ראשון בסדרה
עד לפני שנים ספורות לא היה עולה בדעתי שאעסוק אי פעם בתרגום של ספרות פרסית, לא כל שכן שירה. אל מלאכת התרגום התגלגלתי כך: יום אחד הקלדתי בגוגל את המילים 'ספרות פרסית', וגוגל שאל אותי 'האם התכוונת לספרות רוסית?' ומכיוון שלגוגל אין חוש הומור, הבנתי שהוא לא מהתל בי אלא באמת לא מכיר את צירוף המילים הזה בעברית, והעלבון הצורב שלח את ידי ל'דודי נפוליאון' של אירג' פזשכזאד, שהוא ספר הקאלט המוכר והאהוב ביותר בספרות האיראנית המודרנית, והתחלתי לתרגם.
די מהר אל תוך עבודת התרגום גיליתי שכל עיסוק בטקסט בפרסית מזמן בהכרח מפגש עם ז'אנר השירה. למעשה, לא רק טקסט כתוב: כמעט בכל שיחה שמתנהלת בפרסית, בשלב כלשהו ישתמש אחד הצדדים בציטוט של מי מגדולי המשוררים – חאפז, סעדי, רומי, חיאם, באבא טאהר ועוד כדי לחדד את כוונתו. כך, כשהדוד המגלומן ב'דודי נפוליאון' רוצה לעלוב בגיסו התככן, הוא משתמש במילים הארסיות שכתב המשורר פרדוסי על המלך שלא שילם לו כגמולו עבור כתיבת יצירת המופת השאה-נאמה, 'ספר המלכים', וכשהמספר הצעיר והמאוהב רוצה להביע את אהבתו לבת דודו, הוא נעזר במילים של סעדי. הנער המתבגר בן הטיפש-עשרה מצטט את המשורר בן המאה ה-13 בטבעיות שבה בתי מצטטת את ג'סטין ביבר. איראני שעומד בפני החלטה קשה, סביר שיפתח בדיוואן של המשורר הגדול חאפז כדי להיוועץ או לקבל אות לגבי העתיד לקרות.
אבל מקומה של השירה בתרבות הפרסית איננו מוגבל לקלאסיקה הגדולה של העבר; השירה ממשיכה עד היום להיות הלב הפועם של הזהות הפרסית, מתעדכנת ורלוונטית כתמיד. אחד הדברים שמדהימים אותי כל פעם מחדש הוא מספר המשוררים הפוליטיים שמלווים את המאבקים של החברה האיראנית בעשורים האחרונים ומשלמים מחיר יקר על כתיבתם, נכלאים ואפילו מוצאים להורג בגלל שירתם.
לכן, לצד תרגום ספרים שראו ואינשאללה ימשיכו לראות אור בעברית, אני מתרגמת מדי יום שישי גם שיר. לצערי אין לי את הכלים לתרגם את המשוררים הקלאסיים שהפרסית שלהם היא בדרך כלל מעבר להישג ידי, אבל אני מתענגת לא פחות על משוררים עכשוויים, צעירים שכותבים מסמטאותיה של טהראן או מתוך תא הכלא, כמו גם גדולים שכבר אינם איתנו כמו אחמד שאמלו המופתי ופרוע' פרוח'זאד שהגדירה מחדש את השירה הנשית בפרסית.
לפוסט הראשון, עם זאת, בחרתי בשיר שחקוק על מצבה בעיר ניישאבור ומחברו לא ידוע. האנונימיות הזו, אני חושבת, הולמת להפליא את אופיין האוניברסלי של המילים שאת גירסתן היהודית אנחנו מכירים מפרקי אבות, 'במקום שבו אין אנשים השתדל להיות איש'.
בקרב חסרי אונים היֵה האון
לצד הנאלמים דום היֵה לשון
לרגלי התשושים הפוך לאדמה
לעיני הנוודים כוכב צפון
כשהעוול רומס לעיניך את החלש
היה אגרוף שלוח אל פיו של הזדון
השקה במעט מים את הפרח הנובל
בטוב לב שמח את לבבו של האביון
כל ימיך ראית רק את עצמך
הבט אל האחר לפני יומך האחרון
- המצבה בעיר ניישאבור שעליה נמצא השיר (צילום: Jamal Nazareth)
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
