newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

במקום מדיניות, הכנסת מציעה להציב חיילות כמחנכות לגיל הרך

ישראל משקיעה בפעוטות רק עשירית מהתקציב הממוצע במדינות ה-OECD, והתוצאות בהתאם. במקום לטפל במשבר על ידי הגדלת תקציבים והכשרה מקצועית, הכנסת מעדיפה "לסתום את החור" באמצעות כוח אדם זול ובלתי מיומן

מאת:
גיוס הצבא למשימות אזרחיות חברתיות משקף את התרבות המיליטנטית החולה בישראל. חיילת משחקת עם ילדים במקלט בשדרות, 3 בספטמבר 2007 (צילום: אדי ישראל / פלאש 90)

גיוס הצבא למשימות אזרחיות חברתיות משקף את התרבות המיליטנטית החולה בישראל. חיילת משחקת עם ילדים במקלט בשדרות, 3 בספטמבר 2007 (אין למצולמים קשר לכתוב. צילום: אדי ישראל / פלאש 90)

בשבוע שעבר דנה ועדת החינוך של הכנסת במערך החינוך והטיפול לגיל הרך (מלידה עד שלוש), ובמיוחד במחסור החמור במחנכות-מטפלות במעונות היום. כל הדיון כולו מתחיל ונגמר בהזנחה התקציבית: ישראל משקיעה בחינוך פעוטות עד גיל שלוש עשירית מההשקעה הממוצעת במדינות ה-OECD (ראו תרשים בהמשך).

אלא שהכנסת אינה מסוגלת לצאת נגד הממשלה ולאתגר אותה, ולכן ההזנחה נמשכת. וכך, בעוד כל המחקרים, ניירות העמדה ומסמכי המדיניות ממליצים להגדיל את ההשכלה, ההכשרה והשכר של המחנכות בגיל הרך, הולכת כנסת ישראל אחורה בזמן, וממליצה להציב חיילות ובנות שירות לאומי, חסרות השכלה וניסיון אך זולות, במעונות היום.

המלצה זאת, מלבד המניפולציה המיליטנטית על הפעוטות, מעידה על חוסר הבנה מוחלט של חשיבות המחנכות בגיל הרך. התפקיד שברוב המדינות מובן כתמיכה מקצועית שהיא קריטית להתפתחות הפעוטות, נתפס עדיין בישראל כתפקיד של אחסנה ושמירה בלבד.

דו"ח הסוקר את מדיניות הגיל הרך במדינות אחרות, שפרסמה לאחרונה עמותת 121, יכול ללמד כמה זה פשוט ואפשרי, אם רק רוצים.

הזנחה תקציבית – זה כל הסיפור

את הדיון בוועדת החינוך של הכנסת אפשר היה לסכם ולסיים כבר בדברי הדוברת הראשונה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב-יאסין מרשימת רע"ם:

"הפתרון, בשורה תחתונה, צריך לבוא מלמעלה. המדינה צריכה להכניס את היד לכיס ולהוציא את הכסף שצריך. המדינה תקבל בחזרה את התוצר של ההשקעה שלה בעוד שני עשורים, כשהילדים האלו יגמרו את האקדמיה ויחזרו לשוק, ויתנו לחברה שלהם ובעיקר גם לעצמם, ולא יכפילו עוד דורות של מצוקה ושל עוני, כפי שאנחנו רואים היום".

על פי נתוני ה-OECD בדו"ח השנתי האחרון (ראו Table B2.3), ההשקעה השנתית בפעוטה או פעוט בישראל היא 3,710 דולר (שווי כוח קנייה), בעוד ההשקעה הממוצעת בכלל המדינות גדולה פי ארבעה: 15,531 דולר.

חלק מההשקעה בגיל הרך היא פרטית, כשכר לימוד שמשלמים ההורים. אם ננקה את החלק הפרטי, הרי ההשקעה הציבורית בישראל בפעוטה או פעוט היא 1,071 דולר בלבד, בעוד ההשקעה הממוצעת בכלל המדינות גדולה פי עשרה (!): 10,987 דולר (ראו תרשים).

בישראל יש כיום כ-540 אלף פעוטות בגיל לידה עד שלוש. אם נרצה להשוות את התקציב של ישראל לממוצע המדינות, נזדקק ל-10 אלף דולר נוספים לכל פעוט, שהם בחישוב גס כ-19 מיליארד שקלים. זה מה שנדרש כדי להיות מדינה ממוצעת, לא מדינה מובילה.

מחקרים מראים כי השקעה בגיל הרך היא רווחית. חינוך איכותי בגיל הרך מתבטא בהישגים טובים כאשר הילדות והילדים מגיעים לגיל בית ספר, ובצמצום הנשירה. מסיבה זאת, על כל דולר השקעה בגיל הרך אצל פעוטות מרקע חברתי כלכלי נמוך, חוסכת המדינה כשבעה דולרים הנדרשים לחינוך ולטיפול בתלמידים מתקשים ונושרים בשלבי החינוך המתקדמים.

בנוסף, חינוך איכותי בגיל הרך מעודד תעסוקת נשים, המגדילות את הפריון במשק ואף מעלות את הכנסות המדינה ממיסים.

חיילות יחסלו את המקצוע

כפי שפירטתי בכתבות קודמות, אין כל מחסור בידע לגבי מה שראוי ומה שנחוץ לעשות. גם הדוברות והדוברים בדיון בכנסת הזכירו שהוועדה נדרשה לנושא פעמים רבות בעבר, ללא תוצאות של ממש. יערה שילה ממכללת אפרתה סיפרה שבמסגרת מחקרה בנושא מדיניות החינוך לגיל הרך, היא אספה 285 (!) פרוטוקולים של ישיבות שהתקיימו בכנסת מראשית שנות התשעים, בנושא זה.

מכתב הסיכום של הישיבה מעיד יותר מכל על קוצר ידה של הכנסת להבין את חומרת הבעיה ולהזיז את הממשלה לפעול. בין השאר: "הוועדה קוראת להעסיק במעונות חיילות, בנות שירות לאומי, כדי לענות על המחסור בכוח אדם שם". הכשל הוא כפול:

ראשית, גיוס הצבא למשימות אזרחיות חברתיות משקף את התרבות המיליטנטית החולה בישראל. "חינוך למיליטרזים אינו צורך טבעי של ילדים", כתבה ד"ר חגית גור, אלא מניפולציה של המבוגרים על תודעת הצעירים, לראות בצבא ובכוח הצבאי שגרה לגיטימית שאין בילתה. תפיסת "החברה החיה על חרבה" (כי "אין ברירה") היא התוצר של מעורבות הצבא בחינוך, ולא סיבתו.

שנית, בעוד שבכל העולם פועלים על מנת לשפר את ההכשרה וההשכלה של המחנכות בגיל הרך, מהלך שמשפיע לטובה על מעמד המקצוע ועל איכות החינוך, חברי הכנסת מבקשים לחזור לשנות החמישים, ולהיעזר בכוח אדם חסר השכלה, הכשרה או ניסיון, רק משום שהוא ניתן בחינם.

מחקר שבחן את ההשפעות של שירות אזרחי בישראל מבליט את התוצאות ההרסניות של הצפת שוק העבודה במתנדבים זמינים וזולים. בין השאר: ירידה במעמד המקצוע, דחיקה של עובדות בשכר נמוך אל מחוץ למעגל העבודה, ויצירת תלות של השירותים החברתיים בכוח אדם חינמי.

הכשרת המחנכות לגיל הרך בעולם

מבט עדכני על מה שקורה בעולם ניתן למצוא במחקר מאת רוני זלכה ורועי מאור, מעמותת 121. העמותה איגדה כמה עשרות שותפים, מכל קשת הארגונים הפועלים בחינוך לגיל הרך, תחת השם: "בידיים טובות – המטה להשקעה בגיל הרך".

בדומה לישראל, גם במדינות אחרות החינוך והטיפול לגיל הרך אינו ממשלתי, אלא ניתן באמצעות רשויות מקומיות, עמותות ואף מפעילים עסקיים. הממשלות מעורבות בתחום באמצעות רישוי ופיקוח, וכן באמצעות תקציבים לסבסוד שכר הלימוד, בהתאם להכנסות ההורים.

עוד בדומה לישראל, מתברר כי גם במדינות האחרות יש קושי רב לגייס כוח אדם איכותי, וקושי רב לשמר עובדות ועובדים למשך שנים. רמת השכר של מחנכות לגיל הרך היא נמוכה, והדימוי של המקצוע הוא נמוך.

"המדינה צריכה להכניס את היד לכיס ולהוציא את הכסף שצריך". ח"כ אימאן ח'טיב יאסין (צילום: אורן זיו)

"המדינה צריכה להכניס את היד לכיס ולהוציא את הכסף שצריך". ח"כ אימאן ח'טיב יאסין (צילום: אורן זיו)

תמריצים להשכלה ולהתמקצעות

מבין המדינות שנסקרו בדו"ח, מודגשת הייחודיות של מדינת צפון קרוליינה בארה"ב. במדינה זאת נוקטים בשיטות "רכות" של דרבון מסגרות החינוך והטיפול לשפר את איכותן, יותר מאשר בשיטות של רגולציה ופיקוח.

לשם כך נהוגה שיטה לדירוג מסגרות החינוך בכוכבים: מכוכב אחד, הניתן למסגרת העומדת בדרישות המינימום של החוק, ועד חמישה כוכבים למסגרת מצוינת מבחינה חינוכית. תוספת הכוכבים ניתן לכל מסגרת בהתאם לגודל המרחב הפיזי, יחס מספר הפעוטות לאנשי הצוות, מגוון הפעילויות החינוכיות ורמת ההשכלה והניסיון של הצוות.

דירוג הכוכבים נחל הצלחה גדולה, שכן הוא המריץ את מסגרות החינוך לשפר את איכותן מעבר לדרישות המינימום. למשל, בעוד שעל פי התקן רק שתיים מנשות הצוות (ללא קשר לגודל המעון) נדרשות להשכלה מקצועית: המנהלת והמחנכת המובילה, בפועל 75 אחוזים מהמחנכות בגיל הרך הן בעלות השכלה מקצועית, בוגרות קורס של שנתיים במכללה מקצועית.

בנוסף, ממשלת צפון קרוליינה מציעה מלגות למימון שכר לימוד למחנכות שמבקשות ללמוד ולהתמחות בתחום; לכל מחוז יש תקציב גמיש לגיל הרך המושקע בהתאם לצרכים המקומיים; מומחים בתחום עומדים לרשות צוותי החינוך בגיל הרך לצורך התייעצות ותמיכה; ומחנכות לגיל הרך שמקבלות שכר נמוך זוכות למענקי התמדה מדי חצי שנה.

הפעוטות במרכז ולא הפוליטיקאים

ראוי להזכיר כאן מחקר קודם שערכה ד"ר סמדר מושל, ובו השוותה בין מדיניות החינוך לגיל הרך בישראל ובבריטניה. במהלך שני עשורים, מראשית שנות התשעים, נכשלו ניסיונות ההסדרה של החינוך לגיל הרך בישראל, בעוד שבבריטניה ניכר שיפור של ממש באיכות החינוך ובהיקפו.

לדעת החוקרת, ההבדל נבע מכך שבריטניה הנהיגה מדיניות סדורה למפרע, עם סטנדרטים מקצועיים גבוהים, שנקבעו בהתאם לצרכים של התפתחות הפעוטות. לעומת זאת בישראל הונהגה מדיניות טלאים, בתגובה ללחצים פוליטיים משתנים, עם סטנדרטים נמוכים כך שלא יגרמו לעליית מחירי המעונות. במילים שלי: בבריטניה קבעו מדיניות לפי צורכי הפעוטות, ואילו בישראל – לפי צורכי הפוליטיקאים.

המלצות הגופים המקצועיים, שהועברו לוועדת החינוך של הכנסת, הן בדיוק בכיוון הנהוג בעולם. על פי נייר העמדה של "העמותה למען הגיל הרך בישראל", יש לשפר את תנאי העסקה והשכר, לשפר את התקינה (יחס מספר הילדים לכל מחנכת), ולממן את הכשרת המחנכות.

נייר העמדה שהגישה שותפות "בידיים טובות" מסכם את שיש לעשות כך: "הדרך היחידה להתקדם לחינוך איכותי בגילאי לידה עד שלוש, הנותן הזדמנות שווה לכל הפעוטות, הינה שינוי מהותי בסדר העדיפויות הלאומי, וגידול דרמטי בתקציב המושקע בילדינו הצעירים ביותר".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf