newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

במצעד הדגלים השנה, הגזענות הפכה לנורמה

אם בשנים קודמות, רק חלק מהצועדים היהודים שעברו בעיר העתיקה השתתפו בחגיגה הגזענית, אתמול כל הקבוצות קראו את הקריאות האלה. עיתונאים הותקפו ללא תגובה מהשוטרים, שהסבירו כי סיקור המצעד הוא "התגרות"

מאת:
צעירים מקללים עיתונאים במהלך מצעד הדגלים בשער שכם, 5 ביוני 2024 (צילום: אורן זיו)

השוטרים, כולל המפקדים, הסבירו לעיתונאים כי ציבור הצועדים לא אוהב את התקשורת. צעירים מקללים עיתונאים במהלך מצעד הדגלים בשער שכם, ב-5 ביוני 2024 (צילום: אורן זיו)

מצעד הדגלים בעיר העתיקה בירושלים הפך במשך השנים לחגיגה של עליונות יהודית, התעמרות בתושבים הפלסטינים, ובמה להתבטאויות גזעניות של אלפים – בחסות המשטרה. השנה, על רקע הזוועות בעזה, נראה שהמצעד ייצג חלקים נרחבים בחברה הישראלית, ולא רק "שוליים קיצוניים", כפי שנטען בעבר.

במצעד שנערך אתמול (רביעי), הקריאות הגזעניות הפכו נפוצות יותר ויותר, ונשמעו כמעט מכל קבוצה או ישיבה שנכנסה לצעדה ממרכז העיר לכיוון שער שכם. אם בעבר הקריאות האלה אפיינו רק חלק מהקבוצות, אתמול הן הפכו לנורמה אצל עשרות אלפי הצעירים, שלוו במבוגרים ובאנשי חינוך.

הקריאות שכיכבו היו "שיישרף לכם הכפר", "שועפאט עולה באש", "מוחמד מת", והשיר "ואנקמה נקם אחת משתי עיניי מפלשתים", כאשר בדרך כלל המילה "פלישתים" מוחלפת ב"פלסטין". את השיר הזה שר גם שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', שהגיע אתמול לקראת סוף הצעדה לשער שכם ורקד עם הנוכחים, מוקף במאבטחים.

לצד הקריאות, משתתפים נשאו דגלים של ארגון להב"ה, שלטים שעליהם נכתב "כדור בראש לכל מחבל" ומדבקות "כהנא צדק".

כל זה נעשה, כמובן, לעיני ה"סדרנים" – צעירים לבושים באפודים צהובים, שנוספו עם השנים לאירוע בעקבות עתירות לבג"ץ נגד אופי המצעד. בפועל, הסדרנים האלה לא מנעו דבר. גם השוטרים, כולל המפכ"ל ומפקדים בכירים שנכחו במקום, לא התערבו כדי למנוע את ההסתה.

חוסר ההתערבות הזה בלט במיוחד לנוכח המדיניות של המשטרה מאז 7 אוקטובר, לעצור ולהגיש כתבי אישום בגין עבירות הסתה נגד פלסטינים שהתבטאו ברשתות החברתיות נגד המלחמה, או השתתפו במחאות קטנות נגדה. אך למעשה, גם לפני 7 באוקטובר זו היתה המדיניות: לא משנה התוכן, משנה מי אומר אותו. וכך, למשתתפים יהודים ניתנת ה"זכות" לחגוג את יום כיבוש ירושלים איך שהם רוצים.

מכיוון שהמשטרה פינתה את האזור מתושבים פלסטינים כבר בשעות הצהריים, ובעלי החנויות ברחוב אל וואד, שדרכו עבר מסלול הצעדה, סגרו את העסקים שלהם, לחוגגים נותר בעיקר לכלות את זעמם בעיתונאים הרבים שהיו במקום, במיוחד בעיתונאים פלסטינים.

כבר באחת בצהריים, אחת מהקבוצות הראשונות של המצעד תקפה קבוצות עיתונאים בעיר העתיקה. שניים מהם נפצעו: העיתונאי סייף קוואסמה, שתועד כשהמון מתנפל עליו בבעיטות ובאגרופים; ועיתונאי "הארץ", ניר חסון, שהותקף, הופל לקרקע וחטף בעיטות.

משתתפים במצעד הדגלים תוקפים עיתונאים בעיר העתיקה בירושלים, ב-5 ביוני 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

בהיעדר פלסטינים, הצועדים הפנו את זעמם כלפי העיתונאים. משתתפים במצעד הדגלים תוקפים את העיתונאי ניר חסון בעיר העתיקה בירושלים, ב-5 ביוני 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

עוד לפני תחילת האירוע, השוטרים החליטו כי עשרות העיתונאים שהגיעו לסקר את הצעדה יישארו במתחם סגור לצד שער שכם, שממנו לא ניתן באמת לסקר דבר. בשנה שעברה, מתחם דומה הותקף באבנים, בבקבוקים ובמקלות, והשוטרים לא עשו הרבה כדי למנוע את ההתקפות.

גם אתמול הצועדים התעכבו זמן רב בשער שכם מול "מתחם העיתונות", קיללו את העיתונאים, השליכו בקבוקים וניסו לתקוף אותם. המשטרה עצרה חמישה צעירים, ובהמשך נעצרו עוד כמה אנשים.

השוטרים, כולל המפקדים, הסבירו לעיתונאים כי ציבור הצועדים לא אוהב את התקשורת, ולכן ההתהלכות ביניהם תיחשב לסכנה ואף להתגרות בהם. רק אחרי כשעתיים ופניות רבות ללשכת המפכ"ל, הותר לעיתונאים להסתובב בין החוגגים, אך נאמר לחלקם שזה יהיה "על אחריותם".

היחס הזה מעיד בעיקר על האופן שבו השלטון בישראל תופס את העיתונות – כמטרד שגורם לבעיות ושצריך להגביל, במקום לאפשר סיקור חופשי. לא מפתיע שישראל ירדה השנה למקום 101 מתוך 180 מדינות במדד חופש העיתונות של ארגון עיתונאים ללא גבולות.

רוב הצועדים התעלמו מהמלחמה

במהלך המצעד, כמה מהצעירים שרו: "יאללה לשטח את רפיח", או "לשטח את עזה", לסירוגין. כמה מהם נשאו דגלים של גוש קטיף ואחדים שלטים על החטופים, אך בגדול, רובם התעלמו מהמלחמה. מבחינת הצועדים, וגם הפוליטיקאים שהגיעו לקראת סוף האירוע לשער שכם, המאבק היה קודם כל על הר הבית. החטופים, המצב בדרום או בצפון הארץ – הכל יכול לחכות.

ממש לקראת סוף הצעדה, הגיע לשער שכם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, עם אבטחה כבדה. במשך דקות ארוכות הוא עמד במקום, כשעשרות העיתונאים שנאבקו להתקרב אליו נהדפו על ידי השוטרים והעוזרים של השר. בן גביר הדגיש כי לפי המדיניות, ליהודים מותר להתפלל באל אקצא, בניגוד מוחלט לסטטוס קוו.

"חזרתי לכאן בשביל להעביר מסר לחמאס ולכל בית בעזה ובצפון: ירושלים שלנו. שער שכם שלנו. הר הבית שלנו", אמר בן גביר. "היום, בהתאם למדיניות שלי, נכנסו לעיר העתיקה יהודים בתנועה חופשית, ובהר הבית התפללו יהודים בצורה חופשית. אנחנו אומרים בצורה הכי פשוטה, זה שלנו". השר לא ענה לשאלות ונעלם לתוך העיר העתיקה, כשהשוטרים מונעים מהתקשורת ללכת בעקבותיו.

השר בן גביר במצעד הדגלים בשער שכם, 5 ביוני 2024 (צילום: אורן זיו)

השר איתמר בן גביר במצעד הדגלים בשער שכם, ב-5 ביוני 2024 (צילום: אורן זיו)

בעבר, בן גביר היה אחד מהצועדים ביום ירושלים. היום הוא השר הממונה על המשטרה, ואחראי על הצעדות וגם על עליית יהודים למתחם אל אקצא. אף שראש הממשלה, בנימין נתניהו, התנער מההצהרות של בן גביר לגבי שינוי הסטטוס קוו בהר הבית, בן גביר הוא זה שקובע את המדיניות. על פי מה שנראה בשטח, המדיניות שלו גם מיושמת.

בעבר, האירועים האלה בשער שכם ייצגו יום חריג בשנה, שבו הגזענות ומופעי העליונות היהודית נחשפים לעיני כל בגלוי. אחרי מסע ההרג והנקמה בעזה, שבו השתתפו רוב חלקי החברה הישראלית ולא רק ה"קיצוניים", אחרי מסעות הרדיפה וההשתקה בתוך ישראל והדיכוי הגובר בגדה – מצעד הדגלים הפך לעוד אירוע ברצף, ולמרבה הצער, כבר לא נראה כל כך חריג בנוף.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
חיילים ליד הגבול עם עזה, לפני הפלישה לרפיח, ב-8 במאי 2024 (צילום: ג'מאל עוואד / פלאש90)

חיילים ליד הגבול עם עזה, לפני הפלישה לרפיח, ב-8 במאי 2024 (צילום: ג'מאל עוואד / פלאש90)

הקלף של חמאס כבר אינו החטופים, אלא המשך הלחימה

חייהם של החטופים לא היו חשובים מספיק לישראל כדי שתסכים לעסקה הכוללת את סיום המלחמה. בחמאס מבינים את זה, וכנראה שהם מעריכים כעת שהמשך המלחמה מאיים על ישראל יותר מאשר עליהם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf