בלי מפלגות ערביות בכנסת, הימין הפשיסטי יחגוג

כל הפוליטיקה הערבית תלויה כיום בייצוג בכנסת. מליאת הכנסת (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

לפי כל הסקרים האחרונים, רע"מ וחד"ש-תע"ל מקבלות ארבעה מנדטים, כלומר קצת מעל אחוז החסימה, ואילו בל"ד נמצאת במרחק גדול מתחת לרף הזה. כלומר תנודה קלה כלפי מטה, עשויה להביא לכך שבכנסת הבאה לא תהיה אף רשימה המייצגת את הציבור הערבי-פלסטיני.

בעוד לא מעטים ברחוב הערבי אומרים שזה לא יקרה ושהמפלגות השונות משתמשות באיום הזה כדי לשכנע מצביעים להגיע לקלפי, שלושת החוקרים ששוחחנו איתם אומרים שזו אפשרות ממשית. "זה תרחיש מאוד ריאלי", אומר פרופ' ת'אבת אבו ראס, המנהל שותף של יוזמות אברהם. תרחיש שגם אבו ראס, וגם שני המרואיינים האחרים – ד"ר הוניידה ע'אנם וד"ר מוחמד ח'לאילה – חושבים שהוא הרסני לחברה הערבית מכל בחינה שהיא.

תחילה למספרים. לפי חלק מהסקרים כרגע, שיעור ההצבעה עומד על 40 אחוז. פירוש הדבר שמספר המצביעים הערבים יגיע ל-400,000. אם נפחית מהמספר הזה את המצביעים למפלגות הציוניות – כ-20 אחוז מהמצביעים, כלומר כ-80,000 קולות –  יישארו כ-320,000 קולות לכל המפלגות הערביות יחד. הסוקר יוסף מקלאדה העריך היום (חמישי) ששיעור ההצבעה מטפס ויגיע ל-46 אחוז, מה שיוסיף עוד כ-60,000 קולות למפלגות הערביות.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

אולם גם בתסריט היותר האופטימי של שיעור הצבעה של 46 אחוז, די ברור שהמספרים לא יאפשרו לשלוש רשימות לחצות את אחוז החסימה, המוערך כרגע בכ-150,000 קולות. אם בל"ד תקבל שני אחוזים, כלומר כ-80,000 קולות (לפי הסוקר יוסף מקלאדה, היא מתקרבת היום ל-100,000 קולות), בהחלט ייתכן שגם אחת משתי הרשימות האחרות – חד"ש-תע"ל או רע"מ – לא יגיעו לרף. אם שיעור ההצבעה יעמוד על 40 אחוז, ייתכן ששתיהן יישארו בחוץ.

הסיטואציה הזו מביאה קולות שונים לדרוש מבל"ד לפרוש כדי לא לבזבז קולות, אולם בבל"ד אומרים שהסקרים אינם משקפים את כוחה האמיתי של המפלגה, כפי שקרה גם בעבר. הטענה הזו אינה מדויקת, שכן רוב הסקרים ב-2013 וב-2009, הפעמים האחרונות שבל"ד התמודדה בהן באופן עצמאי, ניבאו שהיא תקבל שלושה מנדטים, כפי שקרה בסופו של דבר. בכל מקרה, כרגע אין שום סימן לכך שבל"ד תפרוש ברגע האחרון.

שיעור הצבעה של 40 אחוז, עשוי לא להפסיק לאף מפלגה. מצביעה בקלפי בטייבה. 9 באפריל 2019 (צילם: אורן זיו)

ברשתות החברתיות אפשר למצוא קולות האומרים שהאופציה הזו – אפס ייצוג למפלגות הערביות בכנסת – אינה כה נוראה. הרי בין כה וכה הגזענות נגד ערבים תופחת, הרצח משתולל ברחובות, ואין אופק לפתרון הסוגייה הפלסטינית. הנה, אומרים הקולות האלה, ממשלת הימין נפלה, הוקמה "ממשלת שינוי", והכל נעשה רע יותר.

"אין חלופה אחרת"

אבל לא ככה חושבים החוקרים שדיברנו איתם. "רק מיעוט מטורף יוותר על במה לשיפור תנאיו", אומר פרופ' אבו ראס. "אם היו במות אחרות, אם היה הסכם מראש ללכת למאבק עממי, אם ועדת המעקב (לענייני המיעוט הערבי, ב"ז) הייתה מציעה איזו חלופה אמיתית, העניין היה פחות גרוע. אבל זה לא ככה, ולכן אנחנו מדברים על תרחיש מסוכן מאוד".

לפי אבו ראס, אם שלוש הרשימות לא יעברו את אחוז החסימה, פירוש הדבר הוא שהן "איבדו את הלגיטימציה שלהן". המפלגות עצמן אשמות בכך, לטענתו, משום שהן הביאו לפירוק הרשימה המשותפת, וגם כאשר פעלו יחד במסגרת המשותפת, "הן לא עסקו באחדות אמיתית ולא בנו רשימות מקומיות משותפות והראו שהמאבק שלהן הוא על מושבים וכסף".

אבל לא כל האשמה נופלת עליהן, אומר אבו ראס. חמש מערכות בחירות בשלוש שנים זה מתיש,  מה עוד ש"האזרח הערבי אינו חש בתוצאות של העשייה הפרלמנטרית כמו האזרח היהודי. הערבים מרגישים שהיהודים נהיו אכזריים יותר כלפיהם: נתניהו מתאר אפילו את רע"מ, שתיאמה עמו עמדות רק לפני שנה, כמפלגה אנטישמית, ומנהיגי הליכוד מאיימים בנכבה שניה. יש מי שחיכו שלפיד וגנץ יגידו משהו אחר, (יגידו) שהאזרחים הערבים הם שותפים ואנחנו דוחים את ההסתה נגדם, אבל הם לא עשו דבר".

מי שטוען שניצחון של נתניהו ובן גביר הוא איום ריק, אומר אבו ראס, טועה. "כשכהנא נכנס לכנסת בשנות השמונים של המאה הקודמת, מנחם בגין ויצחק שמיר יצאו מהמליאה כדי לא לשמוע אותו", הוא מזכיר. "היום החסידים של כהנא עשויים לקבל 15 מנדטים והממשלה תהיה תלויה בהם. ישראל התקדמה לכיוון הפשיזם, ומול הסצנה המפחידה הזו אנחנו לא יכולים לעמוד מהצד ולחכות".

איום אמיתי. ח"כ איתמר בן גביר בתיכון בליך, ב-6 בספטמבר 2022 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

אם המפלגות הערביות יישארו בחוץ, אומר אבו ראס, עשרת המנדטים שלהם יתחלקו בין המפלגות האחרות, הימין יתחזק, יוכל להקים ממשלה יציבה "ולממש את כל התוכניות והרעיונות האידיאולוגיים שלו. המצב הנוכחי שלנו הוא גיהנום, אבל גם בגיהנום אין נייטרליות. אסור לנו לאפשר לימין הפשיסטי להשתלט על מושכות השלטון. למרות שהצד השני לא טוב, עליית הימין היא סכנה ממשית, והיא קרובה מאוד".

מה שנדרש כעת מהנהגה הפוליטית הערבית, טוען אבו ראס, הוא "להופיע בפומבי יחד ולהתנצל בפני העם". פעולה נוספת שנדרשת, לדבריו, היא לערוך "ועידה כללית" לציבור הערבי, במיוחד אם המפלגות לא ייכנסו לכנסת, ולהעלות בה את האתגרים המרכזיים כמו הפשיעה, חוק הלאום, והאיום בטרנספר. "אנחנו מיעוט חזק ומצליח בצורה אישית ויש לנו הישגים גדולים, אבל קולקטיבית אנחנו חלשים ומפוזרים", אומר אבו ראס. "אין לנו תוכנית אסטרטגית. תשאלו את המנהיגים הערבים איפה הם רואים את החברה שלנו עוד 25 שנה, ותראה שאין להם מענה".

כדור השלג מתגלגל

ד"ר הוניידה ע'אנם, מנהלת "מדאר", המרכז הפלסטיני ללימודי ישראל, מסכימה שמדובר ברגע בעייתי מאוד. אי כניסתן של המפלגות הערביות לכנסת "תהיה שערורייה גדולה, כי היא (אי כניסת המפלגות, ב"ז) לא נובעת מהחלטה גזענית שלא לאפשר לערבים להיכנס לכנסת, וגם לא בגלל החלטה של ההמונים הערבים להתארגן מחוץ לכנסת, אלא בגלל כישלון המפלגות הללו לשכנע את הקהל שלהן להצביע", אומרת ע'אנם. "זה גרוע מאוד, ומשקף את מצב הפיצול הפוליטי של הפלסטינים בתוך הקו הירוק".

התחלת ההידרדרות, טוענת ע'אנם, היתה כאשר נתניהו התערב במה שקרה בתוך הרשימה המשותפת, תיאם עם רע"מ, והביא בסופו של דבר לפיצול המשותפת. "זה היה רגע קטסטרופלי עבור הפלסטינים", מעריכה ע'אנם, "שיבוש האחדות מסיבות שנראו צרות וקטנות. זה סיכל את הנציגות הערבית בכנסת, לאחר שהמשותפת הגיעה ל-15 מנדטים. אחר כך כדור השלג התגלגל, והיכולת לספוג את ההבדלים בין הצדדים פחתה. מה שקרה הוא תוצאה של הפיצול הראשון".

לדעתה של ע'אנם, "יש חשש אמיתי" שהמפלגות הערביות לא יחצו את אחוז החסימה, ובעיניה זו סכנה של ממש. "יהיה רוב לימין, מה שלא קרה בשנים האחרונות. הימין הפשיסטי מוכן לקחת את העניינים הכי רחוק שאפשר, וללא נוכחות של מפלגות ערביות יהיה לו קל יותר לעשות את זה".

ע'אנם אומרת שהממשלה הנוכחית היתה אמנם רעה, ועשתה דברים חמורים יותר מקודמותיה, "אבל אי אפשר להקל ראש ברעיון עלייתו של הימין הפשיסטי לשלטון ובנזק שהוא יגרום לחיינו בתוך הקו הירוק, ולעם הפלסטיני בכלל. הסכנה אינה טמונה רק בבן גביר, באמירותיו ובצרחותיו, אלא גם באחרים כמו סמוטריץ' ותוכניתו הגזענית. הם עשויים להיות מקבלי ההחלטות בממשלת הימין הבאה".

התפרקות המשותפת הובילה לאסון. חברי הרשימה המשותפת בדרכם לבית הנשיא, להמליץ על מועמד להרכבת הממשלה, אחרי הבחירות ב-2019 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אווירה שלילית בציבור

ד"ר מוחמד ח'לאילה, מרצה בבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת חיפה, עוקב מקרוב אחר מה שמתרחש ברחוב הערבי גם במסגרת תפקידו ב"קואליציה לעידוד הצבעה". אף שהוא מעריך ששיעור ההצבעה למפלגות ציוניות יפחת הפעם ל-15 אחוז, עדיין מספר המצביעים הערבים לא יספיק לשלוש רשימות לחצות את אחוז החסימה, וייתכן בהחלט שאף אחת מהן לא תעבור את הסף.

לפי ח'לאילה, לא מדובר רק על סקרים, המנבאים כרגע שיעור הצבעה של 40 אחוז כאמור. "גם בשטח אנו רואים שהתגובות של אנשים ברחוב ובמדיה החברתית שליליות מאוד. עד לרגע זה לא היה שיפור משמעותי, והתרחיש שאף מפלגה ערבית לא תיכנס לכנסת הוא מאוד ריאלי".

בעיני ח'לאילה, מדובר לא פחות מאשר בשלב היסטורי חדש, בנקודת מפנה. "אני לא מדבר על נושאים גדולים כמו העמדה נגד הכיבוש. אני מדבר עניינים יומיומיים כמו איחוד משפחות, סטודנטים, בריאות ושירותים יומיומיים. היעדר מפלגות ערביות ישאיר את החברה הערבית ללא כתובת. לחבר כנסת יהודי אין את היכולות, את האמצעים או את הרצון לעשות את הדברים האלה".

שיעור הצבעה של 40 אחוז, גם אם יאפשר בסופו של דבר לשתי רשימות להיכנס לכנסת, הוא "מביש ומבטא חולשה", אומר ח'לאילה. "כשהמשותפת היתה עם 15 מנדטים וייצגה 67 אחוז מהחברה הערבית, השפעתה היתה חזקה, היא יכלה לדבר בקול מול השלטונות", הוא מוסיף.

הישארותן של המפלגות הערביות מחוץ לכנסת, אומר ח'לאילה, לא ישפיע רק על חברי הכנסת שיישארו בלי משכורת. זה יהיה קטלני לכל הפעילות הפוליטית בחברה הערבית. "הנוכחות בשטח של המפלגות, תאי סטודנטים באוניברסיטאות, מועדוני מפלגות – כל הדברים האלה יסתיימו", מסביר ח'לאילה. "המפלגות הערביות תלויות במימון מהכנסת, ובלי המימון הזה הן לא יוכלו לפעול. למרות כל הכעס על המפלגות, בלעדיהן החברה תחזור לפילוגים שבטיים ועדתיים".

לדבריו, אם המפלגות יישארו מחוץ לכנסת, הן יצטרכו לחשב מסלול מחדש וייתכן שיש בזה דבר חיובי, אבל גם יש סיכוי שחלק מהמפלגות פשוט ייעלמו. זה קרה למד"ע, המפלגה הדמוקרטית הערבית בראשות עבד אל-ואהב דראושה, וזה קרה גם למפלגה הלאומית הערבית של מוחמד חסן כנעאן. "נפילת המפלגות כעת תקשה על הקמתן מחדש, שלא לדבר על כניסת המפלגות הציוניות להשפעה בחברה הערבית", הוא מעריך.