newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ביקורת בבל"ד: "הקורונה עצרה הכל, חוץ מהריצה לגנץ"

ההחלטה של בל"ד להצטרף להמלצה של המשותפת על גנץ עוררה סערה במפלגה. המבקרים טענו שהעמדה מנוגדת לעמדת המפלגה והיא כניעה ל"ישראליזציה". מנגד יש מי שטוענים כי לבל"ד לא היתה ברירה, "היא חייבת לקבל את כללי המשחק"

מאת:

ההחלטה של בל"ד להצטרף לחברותיה ברשימה המשותפת בהמלצה על בני גנץ לראשות הממשלה גורמת לזעזוע בתוך המפלגה, שבפעם הקודמת, בספטמבר, החליטה בסופו של דבר לא להמליץ על גנץ, למרות ששאר מרכיבי המשותפת המליצו עליו. בכירים ופעילים בבל"ד, היום ובעבר, מתחו ביקורת קשה על ההחלטה וטענו שמשמעותה הוא ויתור על העקרונות שהובילו את המפלגה במשך שנים.

מתנגדים ל"אידיאולוגיה הציונית" של גנץ אבל מקבלים את עמדת המשותפת. יו"ר בל"ד אמטאנס שחאדה עם איימן עודה ואחמד טיבי (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

מתנגדים ל"אידיאולוגיה הציונית" של גנץ אבל מקבלים את עמדת המשותפת. יו"ר בל"ד אמטאנס שחאדה עם איימן עודה ואחמד טיבי (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

ההחלטה של בל"ד להמליץ על גנץ היא אכן מהלך דרמטי או לכל הפחות יוצא דופן. בל"ד ראתה את עצמה במשך שנים כמי שמייצגת את התנועה הלאומית הפלסטינית בתוך ישראל. זו אולי הסיבה שבעיניים יהודיות-ישראליות בל"ד נחשבה כזרם "מיליטנטי" או "קיצוני". בל"ד הוקמה  ב-1993 מתוך התנגדות להסכם אוסלו על ידי עזמי בשארה, ג'מאל זחאלקה, מחמד מיעארי ואחרים מפורשי מק"י וחוגים פטריוטיים אחרים כמו חלק מתנועת " בני הכפר". בל"ד, שהוקמה אז כהתרסה לחד"ש, חרטה על דגלה שני עקרונות: זהות לאומית פלסטינית ו"מדינת כל אזרחיה". בהקשר זה קל להבין מדוע מבחינת בל"ד היה קשה במיוחד להמליץ על רמטכ"ל לשעבר, שלא שונה במהותו ממנהיגי הימין בסוגיות רבות.

אולם למרות זאת, הסכימה בל"ד הפעם לקבל את עמדת הרוב ברשימה המשותפת ולהמליץ על גנץ לראשות הממשלה. כשהרשימה המשותפת הוקמה ב-2015, ההסכמה היתה שההחלטות מתקבלות פה אחד. אולם כאשר היא הורכבה מחדש לקראת בחירות ספטמבר 2019, הוחלט לאמץ את שיטת הרוב, כלומר החלטות מתקבלות ברוב קולות וכל חברי הרשימה אמורים לציית להן.

השיטה הזו אפשרה הפעם לבל"ד להתנגד להמלצה על גנץ בדיונים הפנימיים בתוך המשותפת, ובו זמנית לכבד את החלטתה ואפילו להשתתף במשלחת שלה למשכן הנשיא בראשותו של ח"כ אמטאנס שחאדה, יו"ר המפלגה. בהודעה שפרסמה בל"ד אחרי ההמלצה, ולפני שהנשיא ראובן ריבלין הטיל על גנץ את הרכבת הממשלה, היא הדגישה את התנגדותה להמלצה על גנץ מצד אחד ואת המחויבות שלה לקבל את החלטת הרוב מצד שני.

בל"ד נימקה את התנגדותה להמלצה על גנץ ב"אידיאולוגיה הציונית" ועמדותיו הימניות של גנץ, שלא שונות בהרבה מעמדות הליכוד, זאת בנוסף לרקורד הצבא המדמם שלו ולהצהרתו שהוא מוכן ל"ממשלת אחדות" עם הליכוד.

את הסכמתה להמליץ על גנץ בסופו של דבר היא הסבירה בכך ש"לקחה בחשבון" את עמדותיהם של שאר השותפים ברשימה המשותפת וכן הצביעה על כמה הישגים קונקרטיים שהושגו במסגרת המגעים עם "כחול לבן", ובראשם כיבוד העיקרון של הימנעות מצעדים חד צדדיים בנוגע לסיפוח בגדה המערבית, שמירת הסטטוס קוו באל אקצא וההתחייבות להקפיא את חוק קמיניץ, להכין תוכנית מעשית להדברת האלימות והפשע בחברה הערבית ולהזרים תקציבים  של מיליארדים לחברה הערבית.

אולם הנקודה המרכזית היתה, כאמור, המחויבות שלה לקבל את החלטות הרוב ברשימה המשותפת. בהודעה שלה הדגישה בל"ד את חשיבות לכידותה של המשותפת ובנשימה אחת העירה שהרשימה הזאת קיבלה את הרוב המכריע מאד של האזרחים הערבים בישראל, רמז לכך שגם בבל"ד חושבים שרוב הציבור הערבי-פלסטיני תומך בהמלצה או לכל הפחות בשותפות במשחק הפוליטי בישראל.

"התנועה הלאומית הפלסטינית יותר גדולה מבל"ד"

למרות הנימוקים האלה, ואולי בגללם, הביעו חוגים מסוימים בבל"ד התנגדות חריפה למהלך. מייד אחרי שנודע שבל"ד השתתפה במשלחת לנשיא שהמליצה על גנץ, פרסם מזכ"ל בל"ד מוסטפא טאהא פוסט – שאותו מחק מייד לאחר מכן – ובו טען שעמדתו של ח"כ שחאדה בעניין ההמלצה על גנץ מנוגדת לחלוטין לעמדת הוועד המרכזי של בל"ד יום לפני ההמלצה.

יחד עם הצעירים נשחזר את הנרטיב הלאומי הפלסטיני. מחנה קיץ של צעירי בל"ד (צילום: רמי יונס)

יחד עם הצעירים נשחזר את הנרטיב הלאומי הפלסטיני. מחנה קיץ של צעירי בל"ד (צילום: רמי יונס)

קודמו בתפקיד, עוואד עבד אלפתאח, פרסם פוסט ובו ביקורת עוקצנית על כל מי שבירך את בל"ד בעקבות המלצתה על גנץ. הוא תהה האם הפרגון לבל"ד על "עמדתה האחראית" "נפל פתאום כגשם מהשמיים או בעצם אלה כדורי הברד שנופלים על הראש". לטענתו של עבד אלפתאח, הפרגון מכוון להנהגת בל"ד ולא למפלגה. מה שמחשיד הוא, כתב עבד אלפתאח, שהפרגון הזה הגיע מכיוונם של אלה שראו בעבר בבל"ד איום עליהם ואיום על ה"ישראליזציה" שהם קידמו.

עבד אלפתאח התייחס בדברים האלה לאחת הטענות המרכזיות של מייסד בל"ד עזמי בשארה. בשארה טען בזמנו כי תהליך ה"ישראליזציה" שהתחולל בחברה הפלסטינית בישראל בשנות התשעים הוא מסוכן שכן הפלסטינים בישראל עלולים לאבד את זהותם.

אלה שפרגנו עכשיו לבל"ד, כתב עבד אלפתאח, "לא עשו כן כאשר היא קמה והתנגדה לישראליזציה, שהתפשטה אז והייתה עלולה להעמיק יותר בעקבות חתימת הסכם אוסלו הקטסטרופלי". לפי עבד אלפתאח, רק הודות להתנגדות של בל"ד, של "בני הכפר" ושל "קבוצות לאומיות נוספות שגישרו על כל המחלוקות", הצליחו הפלסטינים בישראל "לבנות מחדש את התנועה הלאומית הפלסטינית בתוך הקו הירוק".

עבד אלפתאח מוטרד מהחגיגות עכשיו "מול מחזה הישראליזציה והאינטגרציה".  הפלסטינים בישראל, הוא כותב, צריכים להיות "פלסטינים בפועל ולא למחצה. כיום אחרי ההמלצה על גנץ הם כאילו אומרים: עכשיו כולנו אותו דבר. אבל זו אשליה. ברור שזה לא הסוף".

לגבי ההחלטה של בל"ד להמליץ על גנץ, כותב עבד אלפתאח, מי שהיה אחד מראשי המפלגה עד לפני זמן לא רב, כי "התנועה הלאומית יותר גדולה מבל"ד ומשאר המפלגות. אכן המצב קשה ואפילו קשה מאד, אבל התנועה הלאומית לא תמות, גם כאשר נחלש גופה או התייבש גזע העץ שלה. הענפים שלה יחזרו להתחדש בזכות דורות של צעירים עם מודעות. יחד איתם נשחזר את הנרטיב הלאומי של עמנו שחי כולו היום תחת משטר קולוניאלי אחד ומשווע לישועה, ואז יתאכזבו כל הרוקדים והחוגגים כיום".

הח"כ לשעבר של בל"ד, באסל גטאס, הלך צעד נוסף בביקורת על ההמלצה וכתב ש"ווירוס הקורונה הצליח לעצור הכל, חוץ מהריצה של המשותפת להמליץ על גנץ". גטאס התעלם מאלה שהזכירו לו שגם הוא היה חבר בכנסת ישראל לפני כמה שנים וכתב: "בתיאבון לנו כולנו. דומה שווירוס הקורונה והאינטגרציה יותר חזק".

הח"כים של בל"ד וחברי ההנהגה שלה העדיפו לא להגיב על המחלוקת במפלגה בעקבות ההמלצה בגלל "התקופה הרגישה". לעומת זאת, בשיחה שנערכה לפני יותר מחודש אמר ח"כ סאמי אבו שחאדה שבל"ד צריכה לפתוח את שעריה באופן רחב יותר ושחובה עליה לתקן את המצע ואת השיח הפוליטי שלה.

אבו שחאדה נימק את הצורך בשינוי בכך שהמיעוט הפלסטיני כיום שונה ממה שהיה כשבל"ד הוקמה. "החברה הערבית כיום מפותחת יותר מבחינה כלכלית", אמר אבו שחאדה לפני חודש. "עד כה התרכזנו בעיקר בעניין הפוליטי ורק התחלנו לגעת בסוגיות כלכליות וחברתיות אך לא פיתחנו אותן כראוי. בל"ד הוקמה על שתי רגליים: הראשונה היא חזון מדינת כל אזרחיה והשנייה היא האוטונומיה התרבותית. אלא שאת הסוגיה השנייה הזנחנו ולכן נותרנו לעמוד על רגל אחת".

"השיח של ב"ד חייב להישאר חלק מהמשותפת"

פרופ' אמל גמאל, מרצה בכיר למדעי מדינה באוניברסיטת תל אביב ואחד האינטלקטואלים הבולטים בחברה הערבית, לא הופתע מהשינוי שחל בבל"ד לגבי ההמלצה על גנץ. לטענתו, השינוי הזה הוא חלק מההבנה שהמציאות מחייבת גילוי בגרות פוליטית, במיוחד שהציבור הערבי רוצה להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות בישראל.

לפי פרופ' ג'מאל, לבל"ד לא היתה ברירה אלא לקבל את עמדת המשותפת. בשיחה ל"שיחה מקומית" הוא הסביר שבל"ד נמצאת במשבר, וייתכן שאם לא היתה חלק מהמשותפת, היא היתה מוצאת את עצמה מחוץ לחוק, בדומה לפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. מבחינה זאת, אומר ג'מאל, החברה הערבית "העניקה חסינות לבל"ד" וכל החלטה אחרת שלה בעניין ההמלצה היתה פוגעת  במשותפת ובאימון הציבור הערבי.

פרופ' אמל ג'מאל (באדיבות מרכז אעלאם)

פרופ' אמל ג'מאל (באדיבות מרכז אעלאם)

"די עם הסיסמאות הריקות", אמר ג'מאל. "לבל"ד היה מועמד לראשות ממשלה ב-1999. אנשי בל"ד מכירים את ישראל. הם יודעים שאין בה מהאטמה גאנדי ולא נלסון מנדלה. הם חייבים לשחק במסגרת המשחק והחוקים שלה (של ישראל – ו"ע). אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה".

פרופ' ג'מאל מדגיש שאין פירוש הדבר שבל"ד צריכה לוותר על העקרונות שלה, להפך. "שיח בל"ד חייב להישאר והמשותפת חייבת להתעקש על כך שהשיח של בל"ד יישאר חלק אינטגרלי מהשיח של החברה הערבית פלסטינית בישראל", אומר ג'מאל, "אבל אלה הם כללי המשחק, וכמו שאסור לוותר על העקרונות, אסור לוותר על הניסיון להשפיע".

אם בל"ד רוצה להשפיע, ממשיך ג'מאל, היא צריכה לעשות זאת במסגרת המקובלת במשחק הפוליטי הישראלי כי "לצערנו אנחנו לא בפינלנד ולא בשוויץ. אם רוצים להיות פלסטינים באמת ורוצים קו לאומי ולהשפיע על הסוגיה הפלסטינית, חייבים לדעת שזה עובר דרך המגרש הפוליטי הישראלי ודרך ההשפעה על קבלת ההחלטות כאן. זה בעצם ניסיונם של מיעוטים ועמים רבים".

ויש עוד מסר לג'מאל למשותפת: היא צריכה להפעיל לחץ על "כחול לבן", שתפסיק מסע הדה-לגיטימציה נגד בל"ד. בל"ד, מצידה, צריכה להחליט אם היא רוצה לפעול מחוץ לכנסת או בתוכה. "הם בכנסת על מנת לקבל תקציבי מפלגות ולהשפיע על השיח הישראלי והם כבר החליטו היסטורית להשפיע מתוך הכנסת. לכן הם צריכים להיאבק על הלגיטימיות של השיח והקול שלהם. את זה לא עושים לבד, אלא דרך המשותפת".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ההצלחות שלו במאבק נגד ישראל לבנון הקנו לו אוהדים רבים. פלסטינים בשכם מחזיקים בתמונות של חסן נסראללה אחרי ההתנקשות בו (צילום: נאסר שתאיה / פלאש90) .

ההצלחות שלו במאבק נגד ישראל לבנון הקנו לו אוהדים רבים. פלסטינים בשכם מחזיקים בתמונות של חסן נסראללה אחרי ההתנקשות בו (צילום: נאסר שתאיה / פלאש90)

כמו נאצר בשעתו, נסראללה השאיר רבים בעולם הערבי בתחושת יתמוּת

ג'מאל עבד אל נאצר מת ב-28 בספטמבר 1970. בדיוק 54 שנים מאוחר יותר, הודיע חזבאללה על מות מנהיגו חסן נסראללה מהתנקשות ישראלית. לשניהם היו אוהדים רבים בעולם הערבי, וגם אויבים, ומותם מותיר תחושה של תבוסה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf