newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מפלגות שלא מדברות על הכיבוש נותנות לכהנא לנצח

25 שנים לטבח שביצע ברוך גולדשטיין ונתניהו מבסס קואליציה עתידית על מפלגה כהניסטית. בבחירות הקרובות נידרש להכריע בין סיפוח ואפרטהייד לבין מדיניות שתשים קץ לכיבוש. בין מורשת כהנא לבין עתיד של תקווה ושוויון

מאת:

החיים בדרך כלל מורכבים מכדי למתוח קווים ישרים בין סיבה ומסובב, אבל מדי פעם, קורה שמעשה בודד של אדם יחיד משנה את כיוון ההיסטוריה. כך קרה לפני 25 שנה בדיוק, ב-25.2.1994, כשברוך גולדשטיין טבח ב-29 מתפללים פלסטינים במערת המכפלה בחברון.

בחברון, במקום לפנות את ההתנחלות בעיר אחרי הטבח, המדינה הענישה את התושבים הפלסטינים – צה"ל הטיל עוצר של חודשיים, סגר את החנויות בשוק והפך את חברון לעיר הרפאים שהיא היום. אחר-כך, החלו פיגועי ההתאבדות ההמוניים הפלסטינים. הציבור הישראלי פחד פחד מוות והאווירה הציבורית הלכה והקצינה, עד להסתה הפרועה שהובילה לבסוף לרצח ראש הממשלה רבין.

מאז, חברון הפכה למעוז הכהניזם ולסמל המזוקק ביותר של הכיבוש הישראלי. אבל רוחו של גולדשטיין, איש תנועת כך, שורה על מערכת הבחירות הנוכחית ביותר מדרך אחת. בשבוע שעבר התבשרנו שאחד מרבני הבית היהודי מתנה את האיחוד עם מפלגת עוצמה יהודית, בכך שאיתמר בן גביר יסיר מקירות משרדו את תמונתו של ברוך גולדשטיין. בן גביר סרב, אבל האיחוד הושלם, בניצוחו ובדחיפתו של ראש הממשלה נתניהו, שלא נרתע מלבסס את הקואליציה העתידית שלו על מפלגה כהניסטית שמקדמת בגלוי תפיסת עולם גזענית ולאומנית קיצונית.

הכהניסטים הם השותפים הסמויים של נתניהו עוד משנות ה-90 של המאה שעברה, כשהוא בסך הכל עמד על המרפסת, והם עשו את כל השאר. למעשה, הם השותפים הסמויים של חלקים נרחבים בפוליטיקה הישראלית. של כל מי שדורש "רוב יהודי" בכנסת ושל כל מי שלא פועלים בנחישות והתמדה לסיים את הכיבוש. נתניהו, שמתמחה כבר כמה עשורים בשחרור השדים של החברה הישראלית מהבקבוק, בסך הכל הוציא את הכהניסטים שהחבאנו בתא המטען והעביר אותם אל המושב הקדמי.

מתנחלים חוגגים פורים בחברון, 2013 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כהנא חי וקיים בחברון. בנצי גופשטיין, איתמר בן גביר ועדת מעריצים חוגגים פורים בחברון, 2013 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כמו לפני 25 שנה, גם היום ישראל שולטת במיליוני פלסטינים שמוחזקים תחת כיבוש ותחת שלטון ומצור צבאי – בגדה, בעזה ובמזרח ירושלים. בחברון הכיבוש גלוי ונוכח במיוחד: 800 מתנחלים שחיים בחסות הגנה צבאית בתוך עיר של 230,000 פלסטינים – שתי אוכלוסיות שמתקיימות תחת שתי מערכות חוק נפרדות.

למצב הזה, שבו אנחנו, הישראלים, זכאים לזכויות האזרחיות שנשללות ממיליוני בני אדם שחיים לצדנו, יש שם: אפרטהייד. הממשלה היוצאת תרמה יותר מכל ממשלה שקדמה לה ב-25 השנה האחרונות למיסוד האפרטהייד, בכך שקידמה מדיניות של סיפוח, שנועד להשלים את המהלך שהחל עם כיבוש השטחים ב-1967.

מי שמאמין שלאור מדיניות הסיפוח המואצת ניתן עוד לשמר את הסטטוס קוו בשטחים, שוגה באשליות. בבחירות הקרובות, אנחנו נדרשות ונדרשים להכריע בין סיפוח ואפרטהייד לבין מדיניות אמיצה שתשים, סוף סוף, קץ לכיבוש ולשליטה בעם אחר. בין מורשת כהנא, גולדשטיין ויורשיהם בפוליטיקה הישראלית לבין עתיד של תקווה ושוויון. וכמו בכל מערכת בחירות, גם הפעם ההצבעה שלנו, הישראלים, תקבע את גורלם של חמישה מיליון נשים וגברים נטולי זכות הצבעה, שתוצאות הבחירות האלו קריטיות לעתידם ולעתיד ילדיהם.

לפני שיצא להצביע, הציבור הישראלי חייב לשמוע מכל אחד מהמועמדים לראשות הממשלה ומכל אחת מהמפלגות, האם הם תומכים בסיפוח או בסיום הכיבוש. אבל רוב המפלגות מציגות בינתיים עמדת מרכז עמומה, שמשלה את הציבור: חלקן מדברות בשפה מכובסת על "הנושא המדיני", אחרות מדגישות את הצורך בבטחון ויש מי שמדברים על הפרדה. כל טשטוש של המציאות הקשה של הכיבוש, הוא ניצחון לכהניסטים ולמורשת ברוך גולדשטיין. לפני ה-9 באפריל, ראוי שכל המפלגות והמועמדים יצאו לסיור בחברון, כדי שיסתכלו למציאות בעיניים ויחזרו לציבור הישראלי עם הכרעה ברורה – שוויון או אפרטהייד.

רלוקה גנאה היא מנכ"לית תנועת "זזים – קהילה פועלת". ב-1 במרץ יצאו פעילות ופעילי התנועה לסיור בחברון ביחד עם ארגון "שוברים שתיקה". הציבור מוזמן להצטרף. כאן ניתן למצוא פרטים נוספים ולהירשם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

התגברנו על הרבה משברים, אבל דבר לא דמה ל-7 באוקטובר ולמה שקרה לאחריו. גרפיטי על חומת ההפרדה באבו דיס (צילום: מלאני פידלר / פלאש90)

"אף צד לא ייעלם". שיחה בין שותפים לדרך משני עברי המלחמה

עאוני אל-משני ומירון רפופורט הקימו לפני יותר מעשור ארגון המציע מתווה ייחודי לפתרון הסכסוך. בתום שנה למלחמה הם מדברים על השלכותיה על שתי החברות, על העבר והעתיד, ועל עצם ההיתכנות של שותפות ישראלית-פלסטינית במציאות שטופת שנאה ונקם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf