בחירות 2022 ישנו את הפוליטיקה הערבית

המפלגות הולכות ומתנוונות. עאידה תומא-סלימאן, איימן עודה ואוסמה סעדי עם פרסום מדגם הבחירות אתמול (צילום: מיכאל גלעדי / פלאש 90)

אף שרבים, ואני ביניהם, חזו שהמריבות הפנימיות בין המפלגות הערביות יורידו את שיעור ההצבעה ברחוב הערבי, ויעניקו לבנימין נתניהו את השלטון על מגש של כסף, בסופו של דבר הבוחרים הערבים נהרו לקלפיות, ורשמו עלייה של 10 אחוז בשיעור ההשתתפות שלהם לעומת הבחירות לפני שנה וחצי.

ה"בעיה" היתה שגם היהודים נהרו לקלפיות בשיעורים יותר גבוהים ממה שחזו הסוקרים, ונתניהו נראה בדרכו הבטוחה לממשלה השישית שלו. עדיין מוקדם לדעת איך הממשלה הזו תיראה בדיוק. נתניהו, האוהב להציג את עצמו כמלך וכקוסם, יצטרך להיכנע לדרישות של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' בתמורה לחילוצו מכתב האישום נגדו.

אולם הניסיונות של מפלגת הציונות הדתית ליישם את ההבטחות האלקטורליות שלה עלולים לא רק לפגוע ביחסי יהודים וערבים בתוך ישראל, אלא גם להצית אש גדולה עם הפלסטינים משני צידי הקו הירוק, שאת הפרומו שלה ראינו באירועי מאי 2021. התלקחות כזו תיתן לכולם, ערבים ויהודים, הכל חוץ מביטחון אישי במרחב הציבורי.

תוצאות הבחירות לכנסת ה-25 עשויות גם לשנות את פניה של הפוליטיקה הערבית בישראל. העובדה שלמרות העלייה המרשימה בשיעור ההצבעה ברחוב הערבי ל-55 אחוז, נתניהו יחזור לשלטון, עשויה להעמיק את הנטיות הבדלניות, במיוחד בקרב הצעירים הערבים, שחלק ניכר מהם הצביע לבל"ד, בלי להשתייך לה.

הבדלנות הזו היא תוצאה של אכזבה, וכעס, של הצעירים מהנציגות הפוליטית שלהם בכנסת ומחוצה לה, מנהיגות שהתפלגה בגלל ריב על שליש מנדט. האכזבה הזו עשויה לצמצם את הרצון של הצעירים האלה, ושל החברה הערבית בכלל, להשתתף במשחק הפוליטי. אפשר לצפות ששיעור ההצבעה ברחוב הערבי בבחירות הבאות יירד לשפל חסר תקדים.

הצעירים האלה יסתכלו ימינה ושמאלה ויראו שמציאות חייהם לא השתנה, לא משנה למי הצביעו, ולכן יגיעו למסקנה שאין הבדל מהותי בין ממשלות ישראל השונות, גם אחרי שרע"מ השתתפה בקואליציה, מפלגה ערבית ראשונה שעשתה זאת אי פעם. הפשיעה תמשיך להשתולל ברחובות, וכך גם הריסת הבתים וגילויי הגזענות.

חשוב להדגיש שגם ממשלת השינוי בראשות יאיר לפיד לא השכילה לחולל שינויים מתבקשים בכיוון של שוויון אזרחי. לפיד ביקר בנצרת לפני כשבועיים, בביקור חשאי כמעט, מעט מדי ומאוחר מדי, ולא היה בכוחו לתת בשורה ותקווה לאזרחים הערבים כך שייצאו להצביע.

תיאבק לא להיעלם. יו"ר בל"ד סמי אבו שחאדה במטה הבחירות של המפלגה אתמול (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

הבחירות האלה ימשיכו את תהליך התנוונותן של המפלגות הערביות. לא צפויים שם שינויים עמוקים או חשבון נפש של ממש, למרות שרע"מ וחד"ש-תע"ל רשמו כנראה הישגים סבירים בזכות קמפיין ה"געוואלד" ("פזעה" בערבית). אפשר לצפות שהצעירים הערבים יתחילו להתארגן למאבק ציבורי חוץ-פרלמנטרי במקום במשחק הפרלמנטרי העקר.

לבל"ד יהיה לא קל להתאושש מכך שנשארה מחוץ לכנסת, ויש מצב שגורלה יהיה דומה לזה של התנועה המתקדמת לשלום, שלא עברה את אחוז החסימה ב-1992, לאחר שרצה לחוד וסירבה לרוץ יחד עם רשימת מד"ע בראשותה של עבד אל ואהב דראושה, למרות הלחצים הכבדים מכיוון אש"ף.

אבל ההשפעה עלולה להיות רחבה ועמוקה יותר. המשך התסכול והיעדר התקווה אצל הצעירים הערבים – 70 אחוז מהערבים הם מתחת לגיל 30 – מכך שהמדינה מתייחסת אליהם כאל אורחים לא רצויים ומדירה אותם, עלולים לייצר מצב דליק, שיהיה מושפע גם מהסכסוך עם אחיהם הפלסטינים שמעבר לקו הירוק.

בבחירות האחרונות התחזק הזרם הדתי היהודי. במידה מסוימת אפשר לומר שהזרם הדתי התחזק גם בצד הערבי, שכן רע"מ, לראשונה מאז שהתמודדה לכנסת ב-1996, הגיעה למקום הראשון בין המפלגה הערביות, ועקפה את חד"ש-תע"ל ואת בל"ד.

כוחה של הציונות הדתית בממשלה עשוי להביא לכך שמתחם אל אקצא ייפתח לתפילת הודים, כפי שקרה במערת המכפלה בחברון. ההתנגשות בין הצעדים האלה ובין עליית הזרם הדתי בחברה הערבית עלול להעלות את הסיכויים של התפרצות אלימה. זה אינו תסריט בדיוני. בהיעדר אופק מדיני עם הפלסטינים ותחושת התסכול, הוא בהחלט אפשרי.

המשך הפעולות הצבאיות בגדה, הפעם בידי ממשלה שמורכבת גם מגורמים משיחיים, עלולים להביא להסלמה שתחליש עוד יותר את הרשות הפלסטינית.

יש מי שסבור שישיבה בקואליציה ממתנת את המפלגות הקיצוניות, אבל זה לא המצב בישראל. לכן לא ניתן להגזים בסכנות הטמונות בתוצאות הבחירות אתמול: הן לגבי המפלגות הערביות, הן לגבי יחסי יהודים-ערבים בתוך ישראל והן לגבי הסכסוך עם הפלסטינים. מציאות החיים בארץ עלולה להפוך למציאות מדממת עוד יותר.