בחירות 2019: מי בכלל רוצה שלום ושינוי חברתי בישראל?
המערכת הפוליטית-מפלגתית משתיקה כל דיון על ההגמוניה האשכנזית, תפקידם של מנהיגים מזרחים, מקומה של נשיות והמעמד המועדף של יהודים במדינה. והס מלדבר על שלום או פלסטינים. גם בחירות 2019 ישמרו על הסדר הקיים
בדמוקרטיה אזרחית, בחירות הן מועד מובנה לביקורת עצמית וציבורית. בבחירות טמונה הבטחה לשינוי, אך ברור לגמרי כי יש בהן גם התמודדות עם מורשת העבר הפוליטי. זהו המצב גם בבחירות הקרובות בישראל של אפריל 2019. בבחירות אלה ניתן לראות באופן ברור ביותר את קיומו של מאבק נוקשה בין שמרנות, ריאקציה ושינוי.
למאבק זה ישנם מאפיינים ייחודיים של מניעת דיון פומבי. בפוליטיקה הישראלית ישנן כמה נקודות יסוד שעליהן אין מדברים בבחירות. אלה הן נקודות מרכזיות אשר השתקת הדיון בהן היא סימן היכר מרכזי של שמרנות ולעיתים מזומנות ריאקציה חברתית. על מנת לשבור שתיקה זו צריך לפרט את מוקדיו של שקט פוליטי זה.
נקודה ראשונה של אלם פוליטי קשורה לקיומה המלא אך הלא מוצהר של הגמוניה אשכנזית בישראל. בחברה, בתרבות, בדת, באקדמיה, בצבא, במשפט וכמובן בפוליטיקה הישראלית ישנה שליטה מלאה וכמעט ללא מיצרים או הגבלות של הגמוניה אשכנזית. הגמוניה זו היא נתון יסוד. מעטים מוכנים להבחין, להאיר ולהדגיש נתון יסוד זה כעובדה פוליטית. בעיקר בעת בחירות ניתן להבחין עד כמה הגמוניה אשכנזית היא עובדה פוליטית, אשר מוטל אלם פוליטי ואיסור מלא לגבי הכרה פומבית בקיומה. הפוליטיות של עובדה זו נגזרת מקיומו של חוסר איזון ואי-שוויון בחלוקת הכוח הפוליטי בין קבוצות בישראל. מירב הכוח נמצא בידיהם של המשתייכים לקבוצה האשכנזית.
אלו הן עובדות פוליטיות ידועות. אך הגמוניה אשכנזית אינה מחויבת המציאות; חוסר איזון פוליטי אינו טבעי, ואי שוויון בחלוקת הכוח אינו הכרחי. על כן גם ניתן לשינוי פוליטי. אם כך, העדר דיון בפוליטיות של ההגמוניה האשכנזית הוא עצמו עובדה פוליטית חשובה אשר ראויה לציון. גם בבחירות 2019 לא ידונו בפוליטיות של הגמוניית האשכנזיות בישראל. העדר דיון זה הוא אות מרכזי לכוחה של השמרנות והריאקציה הישראליות. היכולת להסתיר את המובן מאליו, להעלים את הנראה לגמרי, לפוגג את הברור לאין, היא אחד מאמצעי הביטחון החיוניים ביותר ועדות לכוחה של הגמוניית האשכנזיות בישראל.
דממת שידור קיימת גם בנוגע לחיוניותו של מעמד חברתי ופוליטי שלם של פוליטיקאים. אלה נקראים "מנהיגים מזרחים". המיוחד בקבוצה זו הינו שאין היא מנהיגה מזרחיות כמצע פוליטי. זוהי קבוצה פוליטית של פוליטיקאים אשר לעולם אינה עושה פוליטיזציה של המזרחיות. במסגרת חלוקת הכוח הקיימת בישראל, קיומה של קבוצת מנהיגים מזרחים מסוג זה מחוייב המציאות. זהו מעמד פוליטי שלם אשר מופקד על שימורה המלא ותיפקודה התקין של הגמוניית האשכנזיות. בלעדי נוכחותו של מעמד פוליטי זה, לגיטימיות פעולתה של ההגמוניה האשכנזית היתה מוטלת בספק קבוע. קיומה של הגמוניה זו היה מתערער באורח שלא ניתן היה לשמרו או לשקמו. על כן, "מנהיגים מזרחים שאינם מנהיגים את המזרחיות" הינם תנאי הכרחי, אם כי לא מספיק, בחלוקת העבודה של מערכת חברתית ופוליטית האמונה על קיומן של שמרנות וריאקציה. אם כך אלה הם המנהלים, לא המנהיגים של המזרחיות. יחד עם זאת, אף אחד לא מציין כך את קיומה של קבוצה פוליטית זו או אומר את תפקידה זה בריש גלי. לבטח אין אומרים זאת מנהלי המעברות עצמם, אשר נבחרים או ממונים "לייצג" את הקול המזרחי. קול אשר אסור לומר את שמו בתואנה כי אין להעיר את "השד העדתי" מרבצו.
"אזרחות ישראלית" הינה נקודת יסוד שלישית שאינה נאמרת בפוליטיקה הישראלית. אף מפלגה פוליטית (יהודית) אינה מדברת על תכולתה ותוקפה של האזרחות הישראלית. מוטל שקט מלא ואפל על דיון בישראליות כאזרחות. אזרחות ישראלית נתפסת בפוליטיקה היהודית-ישראלית כפסל בהיכל; תרתי משמע. היכלה של הפוליטיקה הישראלית הנוכחית בנוי על עמודים וקירות המשוקעים באידיאולוגיה יהודית, ציונית ואשכנזית. קירות אלה מוסווים תחת מעטה צבע של "דמוקרטיה יהודית" ב"מדינה יהודית דמוקרטית". אף מפלגה אשר עשויה להוות את השלטון במדינת ישראל, אינה דנה בנחיצות הדמוקרטית של הדיון באזרחות ישראלית כנושא פוליטי. הכלל שאינו מוצהר הוא כי מדינת ישראל, היתה וחייבת להמשיך ולהיות מדינה יהודית שבה ליהודים יש מעמד מועדף על פי חוק, נוהג ומסורת. אך, יש איסור מלא לומר כלל זה בקול רם. אמירה שכזו עלולה לחשוף את ערוותה של מערכת הסחת דעת חיונית זו המאפשרת את קיומן של שמרנות אשכנזית וריאקציה יהודית והפריבילגיה, אשר מאחדת את שתיהן.
נקודה זו משפיעה באופן נחרץ על היכולת של החברה הישראלית ומדינת ישראל לנהל אורח חיים פוליטיים המוכתבים על ידי ובהתאם לשלטון החוק האזרחי והדמוקרטי. יהודים-ישראלים – דתיים, חרדיים, לאומיים, ציוניים ופריבילגים – אינם מעוניינים בקיומו של שלטון חוק אזרחי ודמוקרטי. על כן, גם "שלטון החוק הדמוקרטי" הופך לחלק מהאילמות המאומצת על ידי המערכת הפוליטית-מפלגתית הישראלית. אימוץ זה הוא מרצון. הוא נעשה בכדי לשמור על שמרנות וריאקציה חברתיים כנכסי צאן הברזל לא מדוברים, של הגמוניית האשכנזיות השלטת בחברה הישראלית. בישראל ישנם חוקים, אך אסור שתהיה זו חברה פוליטית הנשלטת על ידי שלטון חוק אזרחי ודמוקרטי. בשלטון חוק אזרחי ודמוקרטי אין מקום לאלוהים, לבטח לא שמור בו מקום לאלוהים יהודי. על כן שלטון חוק אזרחי ודמוקרטי אינו יכול להיות אופן הפעולה המקובל על המערכת המפלגתית הקיימת בישראל של היום.
נקודה רביעית שנשמרת בה דממת אלחוט כבדה בישראל הינה מיקומן המישני, המוזנח, המתוייג של נשים כאזרחיות. ישנן נשים במערכת הפוליטית הישראלית. הן נבחרות ובוחרות, אך לנשים כמעט ואין זכות ממשית לדבר על נשיות כנושא פוליטי חיוני, הכרחי ומכריע. דיון במקומה של הנשיות בישראל אסור. דיון שכזה מחייב את הכפפת הדת היהודית מחד והפאטריארכיה הגברית יהודית מאידך לחקירה, עיון ודיון. חקירה, עיון ודיון שכאלה, בתורם, עלולים לערער את יסודודיה של הגמוניית האשכנזיות ולזעזע את השלכותיה הישירות בדמותן של פריבילגיה גברית, יהודית ואשכנזית. על כן, נשיות, כמו שלטון החוק האזרחי והדמוקרטי, וכמו מעמדם הפוליטי של "מנהיגים מזרחים" עלולים להאיר באור נגוהות את הגמוניית האשכנזיות. חלוקת עבודה חברתית ופוליטית זו מעדיפה את השקט, הנימנום והאפלה היחסית השרויים במרתפי התודעה הקולקטיבית של יהודים-ישראלים.
כל אלה חוברים ביחד ליצירתה של דממה דקה אשר מכתיבה את העדר הדיון הממשי, הריאלי, ההגיוני, המתבקש בשאלה: האם לחברה היהודית-ישראלית יש אינטרס של שלום? מאחר ודיון במדיניות השלום של ישראל מוכתב על פי הדממה שארבעת הנושאים שלעיל מציבים, מדינת ישראל בוחרת במדיניות של קיום מלחמה. מערך אינטרסים זה מוביל למסקנה כי מדיניותן של ממשלות ישראל השונות עד היום הינן מימושה של שאיפה הפוכה לשלום. מסקנה זו נכונה משום שהדיבור המקובל על "תהליך השלום", מתנהל ומתקיים רק בתנאי שמדיניות שלום זו לא תערער את היסודות אשר הוצבו כאן. זאת אומרת, דיון במדיניות חוץ או מדיניות של שלום בפוליטיקה הישראלית הקיימת, חייב להתנהל תחת תנאים אשר משמרים ומקבעים את הסדר החברתי הקיים והשריר של החברה הישראלית.
אם כך, מדיניות החוץ של החברה הישראלית הקיימת, מוכתבת על פי אינטרסים שרירים ועומדים בחברה הישראלית. אינטרסים אלה נוצרו וגובשו במהלך של מאה ועשרים שנות ציונות ומוסדו בשבעים שנות מדינה יהודית ודמוקרטית. אינטרסים אלה הם אשר יצרו, ביססו והכתיבו את מערך הכוחות הקיים. אך, מדיניות של שלום מחייבת את שינויו של הסדר הקיים אשר נוצר על ידי חיים של מלחמה בפלסטינים. זאת משום שמדיניות של שלום מוכרחה להתמודד עם קיומם, נוכחותם ותביעותיהם של פלסטינים. פלסטינים שהם אזרחי ישראל ופלסטינים הנמצאים תחת שלטונה בשטחים הכבושים. מדיניות של שלום מחייבת התמודדות עם מוראותיהן של כל המלחמות מאז 1948 ובעיקר עם השלכותיהן על חייהם של מיליוני בני אדם במזרח התיכון החיים כפליטים. אם כך, כל דיון ממשי בהסכם, או במדיניות של שלום, מחייב עיון ממשי ונקיטת עמדה לגבי מדיניות אשר מקבלת את הכרחיותו של שינוי חברתי.
מערכת פוליטית יהודית-ישראלית הנגזרת על פי אינטרסי השליטה של הגמוניית האשכנזיות חייבת לדחות כל הצעה לשינוי חברתי. דיון בשינוי חברתי פירושו סופה הברור של הגמוניה זו. על כן, נראה שגם בחירות 2019, באפריל הקרוב, לא תהיינה בחירות בהן יידונו בעיות פוליטיות מורכבות אלה. מה שנותר לעשות בבחינת השדה הפוליטי ומערכת הבחירות הנוכחית כהצגה (פרפורמנס) פוליטי הוא לראות היכן על הרצף של ריאקציה, שמרנות ושינוי ממוקמים הכוחות הפוליטיים המפלגתיים השונים המתמודדים על כוח בחברה היהודית ישראלית הקיימת. עיון ב"חמש נקודות הדממה" שהעלתי כאן עשוי לאפשר זווית מעניינת לביקורת הפוליטיקה המפלגתית שתוצג בפנינו במהלך החודשים הקרובים.
לסיום, ניתן בקלות לראות כיצד "הרשימה המשותפת" הופכת כמעט בהגדרה למפלגה הפוליטית היחידה בישראל אשר תומכת בצעדי דמוקרטיזציה ושינוי חברתי של התנאים הפוליטיים בחברה הישראלית וגם, למרבה הפלא, בחברה הפלסטינית.
מאיר עמור הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קונקורדיה שבמונטריאול, קנדה. חי שם ונושם כאן.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן