בהונגריה חשבו שהשינוי ייקח עוד 15 שנה. ואז הוא הגיע
אומנם יש שוני רב בין הונגריה לישראל וההונגרים אינם נדרשים להתמודד עם כיבוש ופשעי מלחמה, אבל הניסיון שלהם מזכיר לנו שההיסטוריה אינה נעה רק בכיוון אחד – ושגם את מה שנראה בלתי הפיך אפשר לשנות
הניסיון ההונגרי מלמד שהתהליך הפופוליסטי אינו דטרמיניסטי ושאפשר לשנות כיוון. ויקטור אורבן ובנימין נתניהו במסיבת עיתונאים בבודפשט, ב-18 ביולי 2017 (צילום: חיים צח / לע"מ)
במשך כמעט שנה, ב-2023, עמדו מפגינים ברחובות תל אביב וברחבי הארץ וצעקו "ביבי, שרה, פה זה לא הונגריה". החודש ביקרתי בהונגריה, חצי שנה לאחר תבוסתו בבחירות של ויקטור אורבן, שהיה בשלטון 16 שנה, וניסיתי להבין את הדמיון והשוני בין המדינות.
בשנים האחרונות מתקיימים קשרים הדוקים בין פעילי זכויות אדם ודמוקרטיה בישראל ובהונגריה, במטרה לתמוך אלה באלה וללמוד יחד על הפופוליזם ועל הדרכים לנצח אותו. נדמה שהשאלה אינה רק עד כמה ישראל של נתניהו דומה להונגריה של אורבן, אלא גם מה היא יכולה ללמוד מהאופן שבו הצליחו ההונגרים לשנות מציאות שזמן לא רב לפני כן נראתה בלתי ניתנת לשינוי.
אורבן היה ראש וראשון למנהיגים הפופוליסטיים של דורנו בחשיבה האסטרטגית על ביצור שלטונו. הוא פעל באופן מסודר, הדרגתי ושיטתי כדי להפוך את הדמוקרטיה ההונגרית לדמוקרטיה חלולה ולא-ליברלית. עד 2025 העריכו פעילים פרו-דמוקרטים הונגרים ששלטונו של אורבן יציב ובלתי מנוצח, והתמקדו בעבודה עם תיכוניסטים כדי לחנך את הדור הבא – מתוך הנחה שיידרשו לפחות 10–15 שנה להחלפת השלטון.
בתחילת אוקטובר, כחצי שנה אחרי שאורבן הובס בבחירות, השתתפתי ב"פורום בודפשט", כנס המתקיים בעיר מדי שנה מאז 2021 ועוסק בדמוקרטיה ליברלית ואתגרי הפופוליזם. קשה לתאר את ההתעלות שניכרה אצל רבים מהדוברים. הקשבתי לפואטרי סלאם שהילל את הניצחון ואת עמידתו הנחושה של המחנה הדמוקרטי, והנהנתי בהתרגשות כשפעילים סיפרו על לילה שלם של חגיגות בבירת הונגריה עם היוודע תוצאות הבחירות. פגשתי תלמידי תיכון שהקדישו את שנות לימודיהם להכנות לעזיבת המדינה, וכעת עסוקים בתכנון עתידם בבודפשט, העיר שהם אוהבים יותר מכול ומרגישים בה בבית. פעילים סיפרו על שנים ארוכות וקשות של עבודה פוליטית שנראתה כמעט חסרת תכלית, אך הכינה אותם לניצול ההזדמנות לשינוי, שהגיעה כמעט בהפתעה מוחלטת.
ניסיתי להבין מדוע המצוקה הכלכלית ושערוריית הפדופיליה השפיעו כל כך על תוצאות הבחירות האחרונות. המצב הכלכלי בהונגריה היה קשה לאורך זמן, ושערוריות דומות כבר היו בעבר. לאיש לא היה הסבר ברור. להבנתם, לאחר שנים ארוכות של עבודה מפרכת לשימור תרבות של השתתפות דמוקרטית וביקורת על השלטון שהיתה בבחינת "לדפוק את הראש בקיר", הגיע לבסוף מנהיג האופוזיציה הנכון – והקיר התמוטט.
ראש עיריית בודפשט, גרגיי קראצ'ון, שהיה מראשי המתנגדים לאורבן לאורך כל שנות שלטונו, פתח את הכנס באמירה: "My friends, it’s over". שוב ושוב חזרה האמירה כי ההונגרים הצליחו לשנות את מסלול ההיסטוריה. הדוברים ביקשו להדגיש גם בפני שותפים בינלאומיים שהתהליך הפופוליסטי אינו דטרמיניסטי, ושאפשר לשנות כיוון. היה קשה מאוד לא להידבק בשמחה ההונגרית.
עם זאת, שאלות גדולות נותרו פתוחות. פרופ' קים ליין שפלי, חוקרת פופוליזם, דיברה בכנס על שני צירים בפוליטיקה ההונגרית: ימין–שמאל ודמוקרטיה–פופוליזם. בעוד המחנה הדמוקרטי ניצח בבחירות באופן מכריע, השמאל נותר ללא נציגות בקרב 199 חברי וחברות הפרלמנט ההונגרי, ונוכחותו הפוליטית הצטמצמה לעיר בודפשט בלבד.
חצי שנה אחרי המהפך, התמונה הדמוקרטית מורכבת. מצד אחד, ניכרים תהליכים חיוביים: בית המשפט חופשי יותר מלחצים ומקבל החלטות פרו-דמוקרטיות שלא היה אפשר לדמיין בשנה שעברה; התקשורת חופשית יותר; חלק מהשרים לשעבר החשודים בשחיתות נעצרו בשבועות האחרונים; ובוטלו חוקים מ-2021 שאסרו לחשוף קטינים לתכנים על נטייה מינית או זהות מגדרית.
מצד שני, תהליכי המינויים פופוליסטיים לחלוטין, ומינוי השופטים מחדש נעשה על בסיס אישי ולא שקוף; עדיין לא ברור כיצד תגובש החוקה, תהליך שצפוי להתחיל בקרוב; ביטול החוקים האנטי-דמוקרטיים מתקופת אורבן מתקדם באיטיות, ויש חשש גדול שיהיה חלקי בלבד. פטר מדיאר, ראש הממשלה החדש, נבחר באמצעות ערוצי תקשורת ישירים עם הבוחרים וכמעט ללא תמיכת החברה האזרחית בהונגריה, שהתרסקה כמעט לחלוטין בשנות שלטונו של אורבן. משום כך, גם לאחר עלייתו לשלטון, השיח בין מדיאר לגורמים בחברה האזרחית מוגבל ביותר.
תהליך הרה-דמוקרטיזציה הוא תהליך עדין ומורכב שטומן בחובו סכנות. ראש ממשלת הונגריה, פטר מדיאר, במסיבת עיתונאים בבודפשט לרגל כינון האסיפה הלאומית, ב-9 במאי 2026 (צילום: Elekes Andor / ויקימדיה, CC BY 4.0)
תהליך הרה-דמוקרטיזציה הוא תהליך עדין ומורכב, הטומן בחובו סכנה לנקמנות ולהעמקת הקיטוב (שעלולות לחזור כבומרנג בבחירות הבאות). יש צורך לבנות מחדש בלמים ואיזונים, אך גם לשקם את אמון הציבור במערכת הפוליטית.
הונגריה מציעה דוגמה מעודדת לתהליך דמוקרטי שמשיג תוצאות, אך הדחת אורבן עדיין אינה מספקת מענה לשאלות הגדולות של משבר הדמוקרטיה הליברלית: איך מביאים באמצעות הדמוקרטיה לשיפור של ממש בחיי האזרחים, במרכז ובפריפריה? איך מבטיחים שקולם יישמע וישפיע על קבלת ההחלטות? איך בונים נוכחות פוליטית קבועה בפריפריה? איך מנהלים תקשורת מהירה ומותאמת לצעירים? ההונגרים התחילו בהגבלת כהונת ראש הממשלה ובשיקום מערכת המשפט, אך ברור שאין די בכך.
השאלות בנוגע לעתיד הדמוקרטיה בהונגריה רבות מהתשובות. במובנים רבים, בהונגריה כמו בישראל, הניצחון על הפופוליזם הוא רק שלב ראשון בתהליך ארוך ורצוף מהמורות של שיקום המוסדות הדמוקרטיים, כדי שיבטיחו שגשוג לאזרחים ולאזרחיות והגנה על זכויות אדם.
גם הונגריה מתמודדת עם סוגיות מורכבות מבית ומחוץ, כמו הגירה והאיום הרוסי. עם זאת, אין בה כיבוש, פשעי מלחמה או סוגיות ביטחוניות אקוטיות כמו בישראל. נראה כי לצד שיקום המוסדות הדמוקרטיים, ישראל תוסיף להתמודד עם הכיבוש והמלחמה עוד שנים רבות ומלאות סבל. מנגד, הניסיון ההונגרי מלמד כי שינוי יכול לבוא גם במהירות ובמפתיע, כל עוד אזרחים מסורים משמרים את התודעה הפוליטית ומוכנים להתגייס לשינוי. הונגרים מתארים כמה היה מביך להיות הונגרי בחו"ל בעשור האחרון, וכמה הם גאים בזהותם כעת. הניסיון שלהם מזכיר לנו שההיסטוריה אינה נעה רק בכיוון אחד, ושגם את מה שנראה בלתי הפיך אפשר לשנות.
נועה סתת היא מנכ"לית האגודה לזכויות האזרח בישראל
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
