newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

את ליפתא צריך להציל לא רק למען הנוף, אלא למען חזרת תושביה

התכנית לבנות 260 יחידות דיור בכפר הפלסטיני ששרידיו נשארו בפאתי ירושלים מעוררת התנגדות בשם ערכי הסביבה. אבל לתוכנית הזו צריך להתנגד קודם כל בשם המאבק נגד הקולוניאליזם, מחיקת העבר ומניעת השיבה

מאת:
הישרדות בתי הכפר היא סימן של "צומוד". מטיילים בשרידי הכפר ליפתא ב-2014 (צילום: אקטיבסטילס)

הישרדות בתי הכפר היא סימן של "צומוד". מטיילים בשרידי הכפר ליפתא ב-2014 (צילום: אקטיבסטילס)

אין זו הפעם הראשונה שהשלטונות הישראליים מודיעים על כוונתם להרוס את לִיפְתא, הכפר הפלסטיני שבכניסה לירושלים, אשר נכבש ב-1948, ולבנות במקומו שכונה ישראלית. התכנית מתייחסת לאזור שמסביב למעיין ליפתא המפורסם, "שורש הכפר" כפי שתושבי ליפתא הפלסטינים נהגו לכנות את המקום.

בפעמים הקודמות ניצל ליפתא, מסיבות שונות, ממחיקה טוטאלית. בתיו העומדים ריקים ומוזנחים הפכו סמל לאיתנות ולאחיזה עיקשת, ל"סומוד" בערבית. המחזה בליפתא, כיצירת אמנות שמספרת נכּבּה על העצב ועל הכעס שבה, משתקף מכל עבר ולא ניתן לחמוק ממנו.

ליפתא הוא עדות להכחשה, לקולוניאליזם ישראלי מתמשך, ללא נקיפות מצפון, לפשע מתמשך. פשע שהחל בטבח בבית קפה סאלח עיסא, בליפתא עילית (רוממה), בדצמבר 1947, המשיך בגירוש התושבים בכפייה בתחילת 1948 והעמיק במניעת שיבתם, מניעה מוחלטת שעדיין תקפה. בכל זאת, ליפתא לא חייב להיות רק הוכחה לנכבה, הוא גם סמל לרצון בחיים, הוא הזמנה לתיקון ומצפן לשיבת פליטיו.

בפברואר 1948, בן גוריון אמר בשמחה: "ליפתא ריק מזרים". כמה חודשים לאחר מכן הוא יישב בו יהודים מזרחים, שהיגרו ממקומות רחוקים, והשתמש בהם כשומרים פן יחזרו הפלסטינים בעלי הבתים. צעדים הולמים למומחה לטרנספר וקולוניאליזם, עם חזון לייהוד המרחב.

אחרי כשני עשורים התחלפו שיטות הקולוניאליזם. ממשלת ישראל העבירה את המשפחות היהודיות לשכונות חדשות, ובתי ליפתא תחתית נותרו עומדים ריקים ומסביבם גינות ירק. השלטונות הכריזו על האזור פארק פתוח למבקרים. מי המעיין המשיכו לזרום, עצי התאנה והצבר המשיכו להיתמר, מביטים על הבתים מסביבם כממתינים למי שבנו אותם, אך בינתיים פוקדים אותם מבקרים שבאו מכל עבר ופינה, חלקם כואבים דואבים, חלקם סקרנים וחלקם אינם רואים מלבד הירק, המים והבית היפה, הולכים כעיוורים ומתעלמים מזהותו של המקום.

באביב 2021 נחנך באחד מבתי ליפתא בית מלון "בוטיק ליפתא". בגובה 700 מטר מעל פני הים, משקיף הבוטיק על נוף של בתים מונטשים, כמביט אל זירת הפשע. בסגנון אוריינטלי, המלון משווק את עצמו כמתקן אירוח בניחוח אירופאי עם נוף עוצר נשימה. הוא גם מציע לזוגות צעירים מסיבות כלולות באווירה רומנטית. בסוויטות של המלון, מכריזה הפרסומת, "תרגישו שעברתם במכונת זמן וקפצתם לביקור עשרות שנים קדימה".

בפועל, החדרים, הנוף והבתים הנשקפים מול אורחי המלון, כולם פלסטיניים, ומעבירים את האדם הרגיל במכונת הזמן ומקפיצים אותו לביקור עשרות שנים אחורה. דווקא הם אמורים להציף שאלות על פשר הנוף וסיפור הכפר.

מכונת הזמן מעבירה אותנו אל תחילתה של הנכבה. אבל בטקסטים השיווקיים של המלון לא תמצאו אף לא מלה אחת על ליפתא הפלסטיני, הכפר המונטש בכפייה. הטקסט מדלג מעל האמת של המקום ושל הזמן המקיפים את המלון. זוהי פרקטיקה שמזלזלת באינטלגנציה של בני אדם, ורוצה להנדס תודעה כוזבת שמשרתת את המטרה הפוליטית של הפרויקט הישראלי לצד מטרות הרווח של בעלי המלון. זוהי דוגמה מצוינת לעזות מצח של קולוניאליסט מתנשא ומתכחש לאמת.

בקיץ 2021, במקביל לתוכניות גירוש משפחות פלסטיניות מאלשייח' ג'ראח וסילוואן, הריסת כפרים שלמים בנגב, רדיפת קהילות פלסטיניות בבקעת הירדן ודרום הר חברון והגברת הלחץ על הפלסטינים אזרחי המדינה ביפו, לוד והגליל, הודיעה "רשות מקרקעי ישראל" על כוונתה לפתוח שוב את המכרז לבניית שכונת מגורים ישראלית חדשה בליפתא.

מדובר בתב"ע 6036, שפורסמה כבר ב- 2004 והוקפאה ב-2012 בעקבות מאבק אזרחי של "הקואליציה להצלת ליפתא". התכנית כוללת בניית כ- 260 וילות ודירות, בית מלון, מרכז מסחרי, מוזיאון ומתקנים ציבוריים. "פנינת נדל"ן", תיארו את הפרויקט. הכפר ליפתא המקורי הוא אכן פנינה. שכונת היוקרה המוצעת היא קולוניה. פנינה מזויפת שתסתיר עוולות ותחסום אפשרות לצדק. מטרתה מחיקה וכליה של מה שמסמל את זהות ליפתא הפלסטינית, טשטוש ראיות וחיסול תקוותם של פליטי ליפתא לשיבה, ובו בזמן העמקת הישראליזציה והייהוד.

ההודעה על חידוש המכרז פורסמה מחד בצל חגיגות "יום ירושלים", חגיגות ישראליות ביום השנה לכיבוש החלק המזרחי של ירושלים ביוני 1967, ומאידך בצל מחאות ומאבקים פלסטיניים, בזירה המקומית והבינלאומית, נגד תוכניות הגירוש בירושלים.

הפלסטינים הצליחו לשבש את הטקסים הישראליים ואילצו את המארגנים לבטל את תהלוכת הדגלים הפרובוקטיבית, שהייתה מתוכננת לעבור בשכונות פלסטיניות בתוך חומות העיר העתיקה של ירושלים. יוזמי חידוש מכרז ליפתא ביקשו לתזמן את מועד פרסום המכרז לאירועי "יום ירושלים", ואף הגדירו זאת "כמעשה ציוני מבורך ומרגש". אכן, פרקטיקות של הרס, גירוש ומחיקת יישובים פלסטיניים, ובמקומם בנייה וקולוניאליזם ישראלי הם מעשה ציוני.

פעולות הסולידריות עם ליפתא התעצמו ורבו הביקורים בכפר בעקבות פרסום הידיעה על המכרז. פליטי ליפתא מתכוננים לחידוש המאבק במטרה להציל את מה שנשאר מכפרם. יעקוב עודה, פליט מליפתא שגורש בהיותו בן שמונה, וחבר בעמותת בני ליפתא אומר:" אנחנו נדפוק על כל הדלתות. ולמרות שאיננו סומכים על מערכת המשפט הישראלית אנחנו ננסה גם דרכה כדי לנצל כל פרצה על מנת לשמור על ליפתא. אנחנו רוצים תגובות בינלאומיות ומקומיות. רוצים לחץ בינלאומי. אני רוצה לשוב לביתי. זאת זכותי. היא מובטחת בחוקים ובאמנות הבינלאומיות. אבל בשלב זה, נוכח סכנת ההרס המיידי האופפת את מה שנשאר מהבית שלי והכפר שלי, אני רוצה לפחות לעצור את תוכנית ההרס העכשווית ולשקם את מה שנותר כדי שיהווה סמל ועדות, זיכרון ותקווה".

אנחנו בזוכרות ארגנו בשני העשורים האחרונים עשרות פעילויות וסיורים בליפתא לקבוצות, לאקטיביסטים/ות, לעיתונאים/ות וחוקרים/ות מכל העולם, ולקחנו חלק בהפצת הסוגיה של ליפתא בפרט, וההיסטוריה של הנכּבה בכלל. בשונה מארגונים אזרחיים ישראליים אחרים, שגם הם מתנגדים לתכנית הבניה בליפתא, זוכרות קוראת להכיר באחריות הישראלית על גירוש תושבי ליפתא ולמימוש זכותם לשוב לכפרם, לשקם אותו ולבנות את חייהם בו מחדש. מבחינתנו, יש להציל את ליפתא לא רק בשל היותו פינת חמד ירוקה, ארכיטקטורה מיוחדת במינה, טרסות חקלאיות היסטוריות או מעיין קסום. הצלת ליפתא היא גם מעשה פוליטי נכון וצעד בכיוון תיקון העוול.

הסרט התיעודי שהפקנו מהווה גם מסר של אי-השלמה עם המצב הקיים בליפתא כיום, וכפעולת התנגדות לתכנית ההרסנית השואפת למחוק באופן סופי את הכפר הפלסטיני. וכן, הוא גם היענות לקריאתם של פליטי ליפתא להגברת המאבק ושילוב המאמצים, המקומיים והבינלאומיים, למען ליפתא ולמען זכות הקיום שלו, לשם חשיפת העוולות של הנכבה המתמשכת, הפסקת מדיניות הקולוניאליזם והנישול, ובניית עתיד מבוסס על צדק ויישום זכויות, ובראשן זכות השיבה לכלל הפליטים הפלסטינים והשיבה לליפתא.

זוכרות היא עמותה הפועלת לקידום אחריותיות של הציבור היהודי בישראל לנכבה הפלסטינית ומימוש זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים

הצטרפו אלינו לסיור לימודי בליפתא כאקט של סולידריות עם תושבי ותושבות הכפר העקורים ביום שבת, 28 באוגוסט בשעה 16:00.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf