"אנחנו נאבקים למען חיי שחורים, ולמען פלסטין"
ההזדהות של השחורים בארה"ב עם הפלסטינים אינה חדשה, אבל בחודשים האחרונים הסולידריות הזו תופסת תאוצה ומגיעה לחברי קונגרס משפיעים. "הציבור השחור מרגיש מחויבות לדיכוי הפלסטיני"
ב-13 במאי התרחש אירוע יוצא דופן באולם הקונגרס בוושינגטון: 11 נציגים דמוקרטיים נשאו נאומים שביקרו בבוטות את ישראל על התקיפה הצבאית על עזה ועל דיכוי המפגינים הפלסטינים בירושלים. את הנאומים הנוקבים ביותר נשאו שתי חברות קונגרס שחורות: איינה פרסלי וקורי בוש, שקשרו בנאומיהן בין מאבק השחרור של השחורים בארה"ב לבין תנועת השחרור הפלסטינית.
הגז המדמיע שהשתמשו בו נגד מפגינים שחורים דומה למה שהופנה נגד פלסטינים. מחאה של "חיי שחורים חשובים" בקליפורניה (צילום: ברט מוריסון CC BY 2.0)
"כאשר מפגיני תנועת 'חיי שחורים חשובים' ((Black Lives Matter יצאו לרחובות בדרישה לצדק, פעלו מולם בכוח", אמרה פרסלי, נציגת אזור בוסטון שבמדינת מסצ'וסטס. "הם נאלצו לעמוד מול גז מדמיע, כדורי גומי ומשטרה חמושה, בדיוק כמו האחים והאחיות הפלסטינים שלנו בירושלים היום". חברתה לקונגרס בוש, נציגת סנט לואיס שבמדינת מיזורי, אמרה: "כאשר כוחות המשטרה החמושים עד העצם הגיעו לפרגוסון ב-2014, גם אחינו הפלסטינים הגיעו לשם".
הנאומים הללו הם עדות לדומיננטיות ההולכת וגוברת של גוש קטן של נציגים דמוקרטיים – שיחד עם בוש ופרסלי כולל גם את ג'מאל באומן ואילהאן עומר – שמעמידים את תמיכתם בתנועת 'חיי שחורים חשובים' לטובת הוקעת הפרת זכויות האדם של הפלסטינים על ידי ישראל.
בעוד שבעבר היו נציגים דמוקרטיים שחורים, כמו חברת הקונגרס לשעבר מג'ורג'יה סינתיה מקיני, שביקרו את ישראל באופן פומבי, הגוש הנוכחי של הנציגים הדמוקרטיים משמעותי יותר מבחינה מספרית והרבה יותר משמעותי מבחינת מידת ההשפעה שלו בתוך המפלגה.
"אני עומד באופן אינסטינקטיבי לצד קבוצת מיעוט שמדוכאת על ידי ממשלה שמבהירה עד כמה היא מתעבת את אותה הקבוצה, לכן אני חושב שהעולם חייב לייחס את אותה חשיבות ואותו הערך שהוא מייחס לחייהם של ישראלים, גם לחייהם של הפלסטינים", אמר למגזין 972+ חבר הקונגרס באומן, המייצג חלקים ממחוזות ברונקס ו-ווסטצ'סטר שבמדינת ניו-יורק. "כשאני אומר 'חיי פלסטינים חשובים', בדיוק כפי שאני אומר 'חיי שחורים חשובים', אני מדגיש את הסטטוס קוו הבלתי צודק שגורם לנזק לא פרופורציונלי לקבוצת אנשים מסוימת".
מותג פוליטי חדש
האמירות האלה הדגישו גם עד כמה חדש המותג הפוליטי שלהם בוושינגטון. עמדותיהם של בוש, פרסלי ועומר, ששותפים להם רבים מתומכי תנועת 'חיי שחורים חשובים', הן עדיין בעמדת מיעוט בקונגרס, לא רק בקרב הדמוקרטים השחורים, אלא בקרב המחנה הדמוקרטי כולו.
כאשר אילהאן עומר דרשה בחודש יוני מתן דין וחשבון על "הזוועות המחרידות שבוצעו על ידי ארה"ב, חמאס, ישראל, אפגניסטאן והטאליבן", כתריסר יהודים מהמפלגה הדמוקרטית הגיבו בזעם וטענו כי ההשוואה בין ישראל וארה"ב לבין חמאס היא "פוגענית ומטעה".
"אחינו הפלסטינים הגיעו לפרגוסון". חברת הקונגרס קורי בוש (באדיבות קורי בוש)
הוויכוח בקרב חברי המפלגה הדמוקרטית השחורים לא התלהט כמו המהומה סביב דבריה של עומר, אבל בחודש מאי, עם ההסלמה במתקפות הישראליות, התגלעה מחלוקת עמוקה בתוך "הבלוק השחור בקונגרס". הבלוק, המונה 56 חברים, נוצר כדי לחזק את ההנהגה השחורה בזרוע המחוקקת ולקדם מדיניות המסייעת לקהילה השחורה בארה"ב, הנעדרת את ההון המשפחתי הזמין לקהילה הלבנה במדינה, ולהיאבק נגד הריבוד החברתי מבוסס הגזע באמריקה.
עם זאת, חברי הבלוק לא תמיד מחזיקים בעמדות זהות, והתקיפה האחרונה בעזה הדגישה את המחלוקות הפוליטיות ביניהם. בעוד חברי הקונגרס השחורים מהשמאל ביקרו בחריפות את המתקפה הישראלית ואת המדיניות שלה, הממסד הדמוקרטי השחור ביטא נרטיב שונה בתכלית ביחס להתפתחויות בזירה הישראלית-פלסטינית.
"חמאס הוא גוף המוכר על ידי הקהילה הבינלאומית כארגון טרור, ועליו לחדול מיידית מירי טילים", אמר חבר הקונגרס השחור חכים ג'פריס, מבכירי המפלגה הדמוקרטית. "לישראל יש זכות להגן על עצמה מפני ירי הטילים הזה, המכוונים ללא הבחנה כלפי אזרחים, תוך שימוש באמצעים הנחוצים והפרופורציונליים, כפי שהיתה נוהגת כל מדינה".
חבר הקונגרס גרגורי מיקס, יו"ר ועדת החוץ של הקונגרס, אמר שהוא "מודאג עמוקות מתגובתה הקשה" של המשטרה הישראלית בתגובה למחאה הפלסטינית בשייח' ג'ראח, אך השתמש במילים קשות בהרבה ביחס לירי הטילים מצד גורמים פלסטינים והאשים אותם בפרוץ האלימות.
"ירי הטילים מעזה מהווה מתקפת טרור נתעבת שנועדה להרוג, לפצוע ולהטיל אימה על אזרחים חפים מפשע. חייבים לשים להם סוף ולוודא שלא יישנו יותר לעולם. חמאס, הג'יהאד האסלאמי ואלה המאפשרים את פעולתם נושאים במלוא האחריות לאלימות", אמר מיקס.
בחודש מאי, חבר הקונגרס ריצ'י טורס, לטינו-שחור שהפך לחביב הממסד הדמוקרטי הפרו-ישראלי, דיבר בקונגרס על כך שישראל נמצאת "תחת מצור" לא רק בגלל ירי הטילים מצד חמאס, אלא גם בגלל "מלחמת תעמולה מתמשכת המובלת על ידי כנופיות טוויטר".
בתגובה, באומן כתב שרשור טוויטר ופתח צוהר נדיר למתחים הקיימים בקונגרס סביב סוגיית ישראל. "אחי, ריצ'י, לא מדובר פה בכנופיות טוויטר. מדובר בצדק, אנושיות ושוויון", כתב באומן. "מדובר על זכותם של הפלסטינים לשלום, אדמה והגדרה עצמית, כמו כל אחד אחר".
"חלק מהחוויה של השחורים"
שורשיה של הסולידריות של הקהילה השחורה בארה"ב עם העם הפלסטיני נטועים כבר בשנות השישים של המאה הקודמת, לאחר הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים ששינה את דמותה של ישראל בעיני אינטלקטואלים אמריקאים שחורים. בעוד שבעבר ישראל נתפסה כתוצר מוצדק של תנועת שחרור לאומי, כיבוש הגדה המערבית, מזרח ירושלים, עזה, הגולן וחצי האי סיני העכירו את היחס של פעילים מובילים בקהילה השחורה כלפי ישראל. בעיני השמאל השחור, ישראל ביססה את עצמה כמעצמה קולוניאלית המדכאת את העם הפלסטיני.
מאמר נודע שפרסמה "הוועדה הסטודנטיאלית המסדרת הבלתי-אלימה", אחד מארגוני זכויות אדם המובילים במדינה, בניוזלטר בקיץ 1967, הציג את התנועה הציונית כמי שמנשלת את התושבים הפלסטינים מאדמתם תוך שימוש בטקטיקות של "טרור, כוחנות וטבח".
תמיכה בעניין הפלסטיני. אלברט הווארד, ממנהיגי הפנתרים השחורים, נואם באמסטרדם (Rob Mieremet/Anefo)
מלקולם אקס, הפעיל המוסלמי השחור הנודע, ביקר בעזה בשנת 1964, ובאותה שנה פרסם מאמר בו קישר בין הציונות לבין האימפריאליזם האירופאי. ב-1970 תנועת הפנתרים השחורים הצהירה כי "אנחנו תומכים במאה אחוז במאבקם הצודק של הפלסטינים לשחרור".
"הציבור השחור מרגיש מחויבות מיוחדת לדבר כי יש משהו כל כך מוכר בדיכוי ובחוויה הפלסטינית: ההדרה והדחיקה הזו, מה המשמעות כשמסמנים את הקהילה שלך ואומרים לך 'זאת היתה יכולה להיות מדינה נהדרת בלעדיכם", אומר ח'ורי פטרסן-סמית' מהמכון למחקרי מדיניות. "זה חלק מהחוויה של השחורים וזה חלק מהחוויה של הפלסטינים".
בעשורים שלאחר דעיכת התנועה לזכויות האדם בארה"ב, עמדות של תמיכה בפלסטינים נשמעו בהדרגה יותר ויותר בדרגים הבכירים ביותר של הפוליטיקאים השחורים.
ב-1979, מנהיג זכויות האדם לשעבר ומי שהיה בזמנו השגריר של ממשל ג'ימי קרטר לאו"ם, אנדרו יאנג, כינה את מנהיגי אש"ף "אנשים אינטליגנטים והגונים". בזמנו ההצהרה הזו נחשבה רדיקלית כי הן ארה"ב והן ישראל סירבו להכיר באש"ף וראו בחבריו טרוריסטים. (אחרי שיאנג קיים באותה שנה פגישה חשאית עם ראשי אש"ף, הוא התפטר מתפקידו עקב הביקורת על הפגישה).
ב-1988, ראש הקמפיין של מנהיג זכויות האדם ג'סי ג'קסון לנשיאות קרא להכליל את זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית במצע המפלגה הדמוקרטית, ללא הצלחה.
התחזקות ההשפעה של מנהיגים שחורים בתוך המפלגה הדמוקרטית היא במידה רבה תוצאה של הישגי התנועה לזכויות האזרח. עם זאת, מנהיגים שחורים רבים לא הלכו בעקבות יאנג וג'קסון בקידום אג'נדה שמאלית אל תוך מוקדי הכוח. רבים מהם לקחו חלק בנטייה של המפלגה ימינה ותמכו, למשל, בחקיקה שאישר הנשיא ביל קלינטון ואשר הובילה לגידול משמעותי במספר המאסרים במדינה. לאחר שברק אובמה נבחר לנשיא ארה"ב, רוב חברי הבלוק השחור נמנעו מלמתוח עליו ביקורת נוקבת, על אף שתגובתו למשבר הכלכלי ב-2008 הפקירה משפחות שחורות שאיבדו את כל הונם.
"בצד הנכון של ההיסטוריה"
בראיון למגזין 972+, חברת הקונגרס קורי בוש מצביעה על ההיסטוריה הארוכה של חברי מפלגה דמוקרטים שחורים, שתמכו במדיניות שפגעה באופן לא פרופורציונלי יותר בקהילה השחורה. "ישנם חברים שחורים במפלגה הדמוקרטית שתומכים בהגדלת המימון של המשטרה, או בהגדלה אינסופית של תקציב הצבא שלנו. ב-1994 היו חברי מפלגה שחורים שתמכו בחוק הענישה, שהביא לחורבן של קהילות שחורות.
"אני יודעת שאנחנו בצד הנכון של ההיסטוריה בעת שאנחנו תומכים בזכויות אדם במדינה ובעולם כולו, והדבר הזה מתאפשר בזכות כוח הפעילות של התנועות שלנו למען שחרור וצדק, ובזכות הפעילות המדהימה של הפעילים ומארגני הקהילות שלנו".
האזרחים השחורים משחקים תפקיד משמעותי במפלגה הדמוקרטית. כבוחרים, הם תומכים במפלגה הדמוקרטית באופן גורף; בבחירות לנשיאות בשנת 2020, 91 אחוז מקרב האזרחים השחורים בארה"ב הצביעו עבור ג'ו ביידן. הם גם ממשיכים להנהיג את התנועות למען זכויות האזרח במדינה – ממאבק בכליאה המונית ועד למאבק באלימות משטרתית ולמען זכויות הצבעה, הנתמכים על ידי רוב הדמוקרטים, שחורים ולבנים כאחד.
משלחות מפרגוסון ביקרו בפלסטין. מחאה פרו-פלסטינית בוושינגטון (באדיבות גבריאל ח'ורי)
בשל מידת ההשפעה שלהם במחנה הליברלי, הלובי הפרו-ישראלי מחזר כבר שנים אחרי מנהיגים שחורים בארה"ב במטרה להעמיק את תמיכת המפלגה הדמוקרטית בישראל. ארגון איפ"ק, למשל, תומך מזה שנים בסטודנטים ובפוליטיקאים שחורים, ומארגן עבורם ביקורים בישראל. תורמים פרו-ישראלים תמכו בקמפיינים של פוליטיקאים שחורים במיליוני דולרים. "נוצרים למען ישראל", קבוצת הלובי הפרו-ישראלית המרכזית של הנוצרים האוונגליסטים, מטפחת מזה שנים תמיכה של נוצרים שחורים בישראל.
הציר פרגוסון-עזה
עם זאת, התמיכה השחורה-הרדיקלית בפלסטינים מעולם לא נעלמה. היא חזרה למרכז הבמה הפוליטית האמריקנית באוגוסט 2014 אחרי ששוטר לבן בפרגוסון, מסצ'וסטס, הרג את מייקל בראון בן ה-18 והצית את מה שנודע לימים כ"התקוממות פרגוסון", שהולידה את תנועת "חיי שחורים חשובים".
באותו הזמן, ישראל ניהלה מתקפה אלימה ביותר על עזה ודיכאה את חופש המחאה משני צדי הקו הירוק, מה שהוביל להשוואות חוזרות בין דיכויים של האזרחים השחורים בארה"ב לבין דיכוי הפלסטינים תחת השליטה הישראלית.
"הציר פרגוסון-עזה הוא ייחודי במינו", אומר רובין קלי, אקדמאי שחור בכיר ופרופסור באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. "באותו הזמן התנהלו מלחמה בעזה ומאבק ברחובות נגד אלימות מדינתית, פלסטינים עמדו בסולידריות עם מאבק פרגוסון וכמה מפעילי פרגוסון נסעו לפלסטין. אפשר לחשוב על פרגוסון המשוחררת כעל עיר אחות של רמאללה, או עזה".
כאשר המוחים בפרגוסון עמדו מול המשטרה האמריקאית שירתה עליהם גז מדמיע, הפלסטינים צייצו להם עצות איך להתמודד עם השפעות הגז המדמיע. הגז המדמיע שבו השתמשו בפרגוסון, תוצרת חברת Cobined Systems Inc., משמש גם את הכוחות הישראלים נגד מפגינים פלסטיניים, לעתים באופן קטלני.
אחרי אירועי פרגוסון, הסולידריות השחורה-פלסטינית העפילה לשיאים חדשים. "מגיני החלומות", קבוצה בהנהגת צעירים שחורים ולא-לבנים אחרים הנאבקת בכליאה המונית, הביאה מדי שנה פעילים שחורים מובילים לפלסטין כדי שילמדו על אופני השליטה הישראלית על הפלסטינים.
התנועה למען חיי שחורים, ארגון הגג של קבוצות שחרור שחורות, פרסמה ב-2016 מסמך מדיניות שאימץ את עקרונות תנועת הבי.די.אס (חרם, הטלת סנקציות ומשיכת השקעות) והאשים את ישראל בביצוע "רצח עם" כנגד העם הפלסטיני.
הארגון האנטי-ציוני "קול יהודי לשלום" מינף את העבודה האקטיביסטית הזו כאשר השיק את קמפיין "חילופים קטלניים", החותר לחשוף ולהפסיק את הגעתם של קציני משטרה אמריקאים לישראל לצורך הכשרה בתחום "המאבק נגד טרור". לצורך כך הארגון יצר קואליציות עם קבוצות "חיי שחורים חשובים" וניתב את הביקורות על האלימות המדינתית בישראל ובארה"ב לקמפיין מאוחד אחד.
פרו-ישראלים מפסידים בפריימריז
בקיץ 2020 רחובות ארה"ב נשטפו בגל מחאה שחור נוסף אחרי שג'ורג' פלויד נרצח על ידי שוטר במיניאפוליס. ההתקוממות הזו התחוללה במקביל לתקופת הבחירות המקדימות שבה שני פוליטיקאים שחורים המזוהים אתה – באומן ובוש – תפסו את מקומם של בעלי תפקידים פרו-ישראליים.
החליפו חברי קונגרס פרו-ישראלים. חברי הקונגרס ג'מאל באומן וקורי בוש (באדיבות משרדו של ג'מאל באומן)
בניו-יורק, באומן הביס את אליוט אנגל, יושב הראש החזק של ועדת החוץ של הקונגרס. במיזורי, בוש – אקטיביסטית שהשתתפה בהתקוממות פרגוסון – החליפה את לייסי קליי, פוליטיקאי ממסדי שחור שמשפחתו ייצגה את האזור במשך חצי מאה.
"תנועת 'חיי שחורים חשובים' ביקרה בשנה שעברה בחריפות את האלימות המשטרתית החמושה, כך שמבחינה זו אין זה מפתיע שדמוקרטים פרוגרסיביים המזוהים עם התנועה הזו מביעים כעת תמיכה בזכויות הפלסטינים", אומרת רבקה פירס, סופרת וקולנוענית יהודיה שחורה. "המשבר הנוכחי מוכיח עד כמה חד-צדדית היתה עד כה תמיכת המיינסטרים הדמוקרטי בישראל, והדבר הזה עומד בניגוד לאינטרסים ולערכים של תנועה פרוגרסיבית שחורה שיותר ויותר מבינה את המאבק שלנו כקשור בטבורו למאבק הפלסטיני ולמאבק נגד אלימות מדינתית בכל העולם".
"התנועה שלנו למען צדק גזעי יצרה מרחב לשיח אמיתי אודות אלימות מדינתית והתפקיד שלה בקהילות שלנו ובחו"ל", אמרה בוש למגזין 972+. "דיברתי במליאת הקונגרס על באסם מסרי, פעיל פרגסון פלסטיני שסיפר לנו כי כדורי הגומי והגז המדמיע שירו עלינו בפרגוסון הם בדיוק אותם אלה שבהם משתמש הצבא הישראלי בפלסטין".
בוש הוסיפה: "כאשר אנחנו נאבקים למען חיי שחורים, אנחנו נאבקים גם נגד אלימות מדינתית, דיכוי, והכיבוש המשטרתי החמוש של הקהילות שלנו, בכל מקום שבו הוא מתרחש. וכאשר אנחנו עומדים בסולידריות עם המאבק הפלסטיני למען זכויות אדם ושחרור, אנחנו ממשיכים מסורת ארוכת שנים של סולידריות שחורה-פלסטינית לפירוק האפרטהייד".
אלכס קיין הוא עיתונאי היושב בניו יורק שכתבות שלו על ישראל/פלסטין, על זכויות אזרח ועל מדיניות החוץ האמריקאית הופיעו ב- VICE News, The Intercept, The Nation, In These Times. המאמר הופיע במקור במגזין 972+. תרגמה: אורלי נוי
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
