"אין לנו מה להפסיד". האם מחאת קיץ 2020 נולדה אתמול?
ההפגנה אתמול בכיכר רבין נגד טיפול הממשלה במשבר הכלכלי היתה גדולה, אבל החלק האמיתי התחיל אחרי שהחלק הרשמי הסתיים. כאלף מפגינים צעדו ברחובות ת"א עד שלוש בבוקר, 16 נעצרו. נמאס לנו מהכל, הם אמרו
לפני ההפגנה אתמול בכיכר רבין בתל אביב במחאה על טיפול הממשלה במשבר הכלכלי, נשאלה השאלה האם אנחנו חוזרים למחאה החברתית הגדולה של 2011. הכיכר אמנם היתה מלאה ביותר מעשרת אלפים מפגינים, אבל ייתכן שהתשובה לשאלה הזו ניתנה במה שהתרחש אחרי שההפגנה הרשמית התפזרה.
מפגינה חוסמת את שדרות רוטשילד בסיום הפגנה בכיכר רבין במחאה על הטיפול הממשלתי במשבר הכלכלי, 12 ביולי 2020 (צילום אורן זיו)
כאלף מפגינים, רובם צעירים, צעדו במשך שעות ברחובות תל אביב. המשטרה עצרה 19 מפגינים והשתמשה בפרשים כדי לנסות לפזר את המחאה שהתפזרה רק בשלוש לפנות בוקר. ייתכן שהצעדה הזו מסמנת את הרגע שבו מחאת הקיץ של 2020 תפסה תאוצה.
ההפגנה בכיכר התנהלה בצורה שגרתית. המארגנים התעקשו שמדובר במחאה "לא פוליטית" ואף ניסו למנוע ממפגינים נגד נתניהו ונגד השחיתות למחות במקום.
אך לקראת השעה אחת עשרה בלילה, עם סיום הנאומים (בלי שדיבר בה אף חבר כנסת) התחילו כאלף מפגינות ומפגינים לצעוד. בתחילה זה היה נראה כקהל המתפזר הביתה, אך עד מהרה האירוע התפתח למחאה עוצמתית. המפגינים צעדו מכיכר רבין לכיוון רחוב שאול המלך ומשם לצומת עזריאלי במטרה להגיע לנתיבי איילון. המשטרה ניסתה למנוע מהם לצעוד, ומעת לעת הצעדה התפצלה למספר הפגנות קטנות יותר.
מארגני העצרת לא היו שם, אך היה שם זעם של צעירים, סטודנטים, פעילים נגד השחיתות, פאנקיסטים ואוהדי כדורגל שפשוט נמאס להם. לא רק מהמצב הכלכלי, אלא בכלל. רבים מהצועדים היו "מובטלי קורונה". היטיב לתאר זאת אחד המפגינים שצעק לשוטרים: "תעצרו אותנו, אין לנו עבודה, אין לנו כסף, אין לנו מה להפסיד".
מפגינה במחאה על הטיפול הממשלתי במשבר הכלכלי ומבט כללי על הכיכר, 11 ביולי 2020 (צילום אורן זיו)
לעומת מחאות בשנים האחרונות בתל אביב, הזעם היה באוויר והמפגינים לא ויתרו. סביב חצות, בצומת הרחובות נמיר-המסגר, המשטרה החלה במעצרים, למרות שהכבישים היו כמעט ריקים. נראה שההוראות מלמעלה גרמו למשטרה לא להכיל את המחאה.
אבל גם המעצרים והחסימות של המשטרה לא עצרו את המפגינים. הם המשיכו לצעוד ולקרוא "ביבי לכלא", "הון שלטון עולם תחתון" ו"מהפכה".
לעיתים היה נראה שהמשטרה מתייאשת ומוותרת, כאשר מאות מפגינים צעדו ברחובות אלנבי, שנקין או רוטשילד ללא כל לווי משטרתי, אך בסופו של דבר שוטרי היס"מ חיכו למוחים.
הצעדה נמשכה עד כמעט שלוש בלילה, כשהמוחים צועדים בשדרות רוטשילד עד אלנבי ואז חזרה לכיכר הבימה. בשני המוקדים המשטרה ביצעה מעצרים והשתמשה בפרשים. גם מתזית מים נראתה בשטח, אך לא נעשה בה שימוש. לקראת השעה שלוש, המשטרה החלה לפנות את כוחותיה מהמקום, ועשרות מפגינים נשארו בכיכר לדבר.
בדרך חזרה מההפגנה, דיבר איתי צעיר בן 23, אוהד הפועל תל אביב שהעדיף לא להזדהות בשמו. הוא סיפר שהגיע מאילת, שם יש לו בסטה בטיילת אך הרשויות מתעקשות לסגור אותה, לדבריו בגלל הוראות הקורונה. "אני רק רוצה להתפרנס, אבל במדינה הזו סופרים רק מיליונרים", הוא אמר לי בכאב.
דקות קודם לכן שוטרים היכו אותו והוא שכב חצי מעולף על הדשא בשדרות רוטשילד. "הם ראו שיש לי קעקוע של הפועל, שאלתי אותם אם הם מרביצים לי בגלל זה, והם ענו לי ׳בגלל שאתה שמאלני׳", הוא סיפר. לדבריו ״המחאה היא לא רק על העניין הכלכלי, אלא על משהו הרבה יותר רחב. על החופש שלנו, שיתנו לנו לחיות, זו אמורה להיות מדינה דמוקרטית. כן אני שמאלני, ולא מעניין אותי שאומרים שהמחאה הזו לא פוליטית. אני מקווה שזה לא יסתיים בהפגנה הזו ושהמחאה תימשך".
כשהמפגינים הגיעו לכיכר הבימה הם ערכו ׳משאל׳ בין המפגינים האם הם מעוניינים להמשיך לצעוד או לעצור לנוח. כמה מהם הציעו להתפזר בלי עוד מעצרים והבטיחו לחזור "מחר או בשבוע הבא".
חסימות כבישים ומעצרים בסיום הפגנה בכיכר רבין במחאה על הטיפול הממשלתי במשבר הכלכלי, 12 ביולי 2020 (צילום אורן זיו)
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
