יוזמה חדשה: לגייס אשכנזים נגד אפליית ספרדים במוסדות חרדיים

"כשכל הבנות קיבלו מכתבי קבלה מהסמינר שלנו בשכונה, ואני עדיין לא קיבלתי כלל מכתב – הבנתי שאני כנראה שונה. ידעתי תמיד שאנחנו ספרדים. אחרי הכל, לסבא ז"ל היה מבטא 'ספרדי' מאוד בולט ואפשר היה בקלות להבחין ב-ח' וב-ע' שלו שכל כך אהבתי. אבל אף פעם לא חשבתי שזה משנה. בטח לא כאשר ילד או ילדה בסך הכל רוצים ללכת לבית הספר עם חבריהם וחברותיהם בני גילם. אני חושבת שכשהמשיח יבוא, כמו שאמא תמיד אומרת, הוא לא יתעניין מאיזו עדה אנחנו. יכול להיות אפילו שהוא יהיה ספרדי בעצמו".

את המילים הללו כתבה גליה, בת 10 וחצי ותלמידת כיתה ח'. הן הודפסו לפני מספר שבועות והופצו בעשרות אלפי עותקים בבתי כנסת בשכונות חרדיות ברחבי הארץ. אשכנזיות וספרדיות. הן מופיעות בתוך עלון קצר בשם "רשימות שחורות", ששוכב על שולחן עלוני השבת בבית הכנסת, שייך ולא שייך לאסופה השמרנית, הזהירה ברובה והאשכנזית למדיי.

"זה ניסיון להתחיל את המלחמה מלמטה, להגיע לחרדים האשכנזים, לעמך, להציג בפניהם את המראה הזו שתנכיח להם את הבעיה הזו במלוא עוצמתה", מספר עורך העלון, אליעזר היון, דוקטורנט לסוציולוגיה ואקטיביסט חברתי חרדי. "אולי הם יתעוררו ויראו שמשהו פה רקוב"

"תופעה פרימיטיבית נמשכת במאה ה-21"

הפצת העלון היא חלק ממאבק ממושך בהובלתו של עו"ד יואב ללום, מייסד עמותת "נוער כהלכה" (frenkim.co.il), שנלחמת בעיקר בכלים משפטיים כדי למנוע אפליה של בנות חרדיות מזרחיות בסמינרים אשכנזים. השיא המתוקשר של המאבק הוא בבג"ץ עמנואל, שבו לראשונה התערב בית המשפט העליון ופסק נגד האפליה.

"התופעה הזו מגיעה למספרים מדהימים", מספר היון. "צריך להבין שיש למוסדות מכסות של ספרדים שנעות בין 2% ל-30%. במאה ה-21, במוסדות שמקבלים מימון ממדינת ישראל, התופעה הפרימיטיבית והמכוערת הזאת עדיין מתקיימת".

עד כמה זה נדיר לראות עלון מהסוג הזה בבתי כנסת ובתקשורת החרדית בכלל?

"באתרי חדשות חרדיים יכתבו על זה בלי חשש, בעיתוני הפרבדה המפלגתיים לא יכתבו אף פעם, ובעיתוני שבת עצמאיים ומיינסטרימים יכתבו בזהירות גדולה. אנחנו מנסים להגיע לקרית ספר (מודיעין עלית – נ"נ), אלעד ובית"ר (עלית), לאנשים שלא חשופים לתקשורת המקוונת. אנחנו מקווים שהעלון יהיה סוג של איום, כשמוסד מפלה עברייני יופיע בעיתון הזה. אם נדבר עם האשכנזים, אולי תהיה תסיסה מלמטה".

למה שהם יתנגדו, אם הם מאמינים שזה פוגע בילדים שלהם?

"הורה הגון וישר לא יקבל את זה. רוב האנשים בסופו של דבר שומרי מצוות, אנשים ערכיים, התחנכו על תפיסה של מוסר ושל צדק. יש לי תקווה גדולה, אולי נאיבית, שזה יגיע. שהמנהלים ירגישו בושה שהלקוחות שלהם, ההורים, יסתכלו עליהם בעקימת פה. ציטטנו בעלון את הרב אלישיב (יוסף אלישיב ז"ל, מנהיג הציבור הליטאי עד 2012, נ"נ) שאמר, שמנהל מוסד שלא מקבל נער או נערה בגלל מוצא אתני הוא גנב, כי המוסד מקבל תקציב מהמדינה, ולוקח את הכסף הזה עבור תלמידים ממוצא אחד באופן לא הגון. האשמה בגניבה היא חמורה, זו עבירה על אחת מעשרת הדיברות. כשאתה מביא אמירה כזו מגדול הפוסקים הליטאים, החרדי הליטאי אולי יקרא ויגיד לעצמו – משהו פה לא הגיוני. הרבנים ראשי הישיבות המפלות מצפצפים על גדולי הדור".

אף אחד לא מוכן לוותר על תקציבים מרצון

הניסיון לגייס הורים אשכנזים למאבק מוכר היטב לליאת מלכה, פעילה חברתית חרדית, שפעלה לאיחוד בין בית ספר לבנות אשכנזיות למקבילו לבנות ספרדיות. "ברור שבית הספר הספרדי היה פחות טוב כי היו לו פחות משאבים", היא מסבירה. "הם שניהם ישבו על אותו סמל מוסד וזו הייתה סוג של רמאות. פעלנו לאיחוד כי אין שום סיבה להפרדה הזו. אחרי מהלך של ארבע שנים זה הצליח".

היו הורים מבית הספר האשכנזי שרצו את האיחוד הזה?

"היו כמה, אבל זה לא היה הרוב".

כחברת מועצה לשעבר בזיכרון יעקב, מלכה משוכנעת שאף אחד לא מתכוון לוותר על תקציבי החינוך בקלות. "לחנך דורות שלמים זה כוח אדיר. האשכנזים הבינו שככה בונים את האתוס, את המנטליות של החברה החרדית. לכן יש תמיד מלחמה על המשאבים של המערכות הללו", היא טוענת. "אם אני רוצה לבנות היום מוסד ספרדי, אני יכולה? הם הרי שולטים במשאבים, יאיימו לצאת מהקואליציה וראש העיר יתקפל. ככה זה, לא יתנו למוסדות ספרדים להצליח".

גם הרב בצלאל כהן, ליטאי ותומך המאבק, איש חינוך ויזם חברתי חרדי, מביע ספק בהתפכחות הציבור האשכנזי. "אני חושב שאשכנזים פשוט מתעלמים", הוא מודה בכנות. "הציבור לא מתעניין במי שכותב מאמרים ופולמוסים, אנשים מסתמכים על מנהלי המוסדות שימשיכו לסנן להם את התלמידים וזה לא ממש מזיז להם. הרבה פעמים מובילי המאבק מסמנים את ראשי המוסדות, אבל הבעיה מתחילה בציבור ההורים, שמעוניין בהפרדה".

לדעתו, "בישראל היום אנשים רוצים שהילדים שלהם ילמדו רק עם ילדים מהמעמד שלהם, זו תופעה שהספרדים היא רק דוגמה אחת שלה. גם בתוך הספרדים יש ספרדים שמפלים ספרדים: יש 'משתכנזים' שהתחנכו כבר בדור הקודם במוסדות ליטאיים והפכו לליטאים עם הלבוש המלא, וחלקם לא רוצים להתערבב עם החלק הספרדי היותר עממי. וגם בתוך האשכנזים יש אפליות. אבל לא נפתור את זה במלחמה ובכפיה, זה רק יוצר את התוצאה ההפוכה".

אז מה בעיניך הפתרון?

"צריך להיות טיפול בשורש הבעיה, בחינוך, להבין שבמקום כל הזמן להיאבק ולחזר אחרי מי שלא רוצה אותנו – לעשות בדיוק ההפך. לחפש את אלו שרוצים חינוך יותר אינטגרטיבי ויותר טוב ולהקים מוסד שלא יתפאר במי שבא בשעריו, אלא יתגאה בהישגים פדגוגים וחינוכיים, בהיבט של תחומי הדת, בטיפול הרגשי. כשיהיו לנו מוסדות טובים, ננצח".

מחקו את עולם המורשת הספרדי

בעיני מלכה, הרעיון הזה יכול לתפוס בעיקר בקרב "החרדים החדשים", שמשתמשים באינטרנט, עובדים בשוק החופשי או גרים בערים מעורבות. "דווקא הם מדברים את השפה שלנו, התפישות שלהם מאוד דומות לאלו של העולם המזרחי", היא מסבירה. "זה כבר דור שני או שלישי שלא חוו את מה שהיה באירופה מרגישים מחוברים למדינה ולא רואים במוסדות שלה את האויב הכי גדול. להם כן יהיה חשוב התחום הפדגוגי, שילוב של לימודי קודש וחול ברמה גבוהה. ואז פחות יש עניין אם אתה אשכנזי או ספרדי".

היון מתאר אידיאל אחר, הפוך, מהמוסדות האינטגרטיביים של הרב כהן. "במצב האידיאלי היה טוב אילו הספרדים היו מקימים מוסדות מצטיינים משלהם. היום המוסדות הספרדים פחות טובים, אין על זה ויכוח. וזה מזין את עצמו, כי האשכנזים לוקחים את קומץ הספרדים הטובים ביותר. כך הם גם שומרים על מעמד הגבוה וגם משאירים למוסדות הספרדים את התלמידים הפחות טובים. הספרדים המצטיינים עדיין רוצים להגיע למוסדות האשכנזים, ורובם לא מתקבלים. וזו הבעיה".

כלומר, שורש הבעיה מצוי גם בתודעה של החרדים המזרחים עצמם. "מבחינתם זו כמו גזירה משמים, ככה נכון וראוי וצריך להיות", אומרת מלכה. "היום גם הספרדים חושבים שהפלפול והלימוד האשכנזי הוא הנשגב. האידיאל הוא להיות אברך. לכן כמעט ואין אמונה ביכולת לחולל שינוי, לכן מראש הם לא נאבקו. אתה לא נאבק על משהו שהוא הבניה חברתית מאוד עמוקה בתודעה".

אך הדיכוי הוא כמובן לא רק בשערי הכניסה של התלמידים, אלא גם במפתח לארון הספרים. "לקחו את העולם הספרדי והמורשת – ופשוט מחקו. מי בכלל מדבר על פיוט היום בבתי ספר חרדים?" מתרעמת מלכה. "בישיבות מצטיינות הלימוד הוא רק על בסיס הלימוד האשכנזי. הספרים של הרב עובדיה נשארים בצד. גם כשלומדים היסטוריה או אזרחות, הנרטיב הספרדי לא מסופר. מה זה אומר שלא מלמדים את הסיפור שלך? שמתביישים בו. וזה יוצר קונפליקט אצל הילדים".

מה חלקה של המדינה במצב הקיים? בעיני כהן, היא האשמה המרכזית. "אנשים רוצים מוסדות חינוך הומוגניים והמדינה נותנת לזה יד", הוא טוען. "המדינה אפשרה מאוד בקלות לפתוח מוסדות חינוך בלי הגבלה וכך נפתחו הרבה מוסדות חינוך קטנים. זה מה שקרה בישיבות של הבנים: יש להם המון מוסדות קטנים. כל מוסד קטן בוחר לעצמו גוון ספציפי. זה לא שיש פחות אפליה. אצל הבנות, דווקא כי המוסדות יותר גדולים ויש יותר הטרוגניות, מורגשת האפליה. למדינה היום אין שום אמירה על הסגרגציה".

היון מסכים שלא מדובר בסוגיה פרטית אלא בעניין ציבורי. "לא להאמין שהדבר הזה קיים ב-2020 וישראל לא עושה כלום. גם המוסדות המשפטיים עובדים מאוד לאט", הוא מתקומם. "לצערי גם המפלגות החרדיות לא עושות כלום, גם ש"ס. אם היא הייתה עושה את מה שמוטל עליה, לא היינו צריכים לגייס כל כך הרבה כסף כדי להדפיס ולהפיץ את העלון הזה לבד. ש"ס כשלה במשימתה, ולמרבה החרפה זה אחרי שהיא כל-כך הרבה שנים בפוליטיקה, כמעט 25 שנה היא קיימת וכלום לא השתנה. כשאני הייתי בן 10 והלכתי להיבחן למוסדות אמרו לי מבוגרים ממני: אל תתרגז, זה לא יחזיק מעמד, העולם מתקדם. אבל בנושא הזה לא השתנה כלום, המכסות של המוסדות לא השתנו, אין התפתחות חיובית – אם כבר להפך".