במרצ מתלבטים: חיזוק האיחוד או התחלה חדשה?

בבחירות באפריל 2019 זכתה מרצ בראשות תמר זנדברג בארבעה מנדטים, כאשר 36 אלף קולות של אזרחים ערבים הצילו את המפלגה וגרמו לה לעבור את אחוז החסימה. בבחירות בספטמבר 2019, אחרי שניצן הורוביץ נבחר לעמוד בראש הרשימה ומרצ התאחדה עם אהוד ברק ורצה תחת השם "המחנה הדמוקרטי", המפלגה זכתה ב-5 מנדטים, מהם 3 לחברי הכנסת של מרצ.

השבוע, אחרי שהמפלגה התאחדה עם העבודה-גשר וזכתה ככל הנראה ב-7 מנדטים, יישארו בכנסת רק 3 חברי כנסת של מרצ – הורוביץ, זנדברג ויאיר גולן, ששוריין לאחר שבכנסת הקודמת כיהן במחנה הדמוקרטי מטעם מפלגתו של ברק, ישראל דמוקרטית.

כישלון אלקטורלי. ראשי גשר, העבודה ומרצ, אורלי לוי, עמיר פרץ וניצן הורוביץ, במסיבת עיתונאים לפני הבחירות, ב-2 במרץ 2020 (צילום: פלאש90)

האיחוד עם העבודה-גשר היה אמור להגדיל את כוחן של שתי המפלגות. לשם כך, נעלמו הנושא היהודי-ערבי והמאבק בכיבוש מהקמפיין. אך התקווה הזאת לא התממשה, וכעת יש מי שמנסים לחשב מסלול מחדש בנפרד מהאיחוד הזה. אחרים סבורים דווקא שיש לחזק את האיחוד, אך להציג קו שמאלי מובהק יותר ולא לנסות לקרוץ למרכז.

לדברי עו"ד גבי לסקי, ממקימות מרצ, "קשה לתפוס שתנועה מפוארת כמו מרצ, על כל גלגוליה, כמעט נעלמה, עם ייצוג של שני ח"כים ממרצ עצמה. זו צריכה להיות קריאת השכמה לשמאל בישראל, שצריך להתארגן מחדש".

מבחינת רבים במפלגה, אף שגולן עבר רשמית למרצ במהלך שהוועידה הצביעה עליו לפני הבחירות והמפלגה צפויה לקבל עבורו את תקציב מימון הבחירות, הוא לא נתפס כמי שיקדם בהכרח את האידיאולוגיה של מרצ בכנסת.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

ח"כ לשעבר מוסי רז תוהה "יש מישהו שלא הבין שאחד ועוד אחד ייתנו פחות משתיים? יכול להיות שכוח האנרציה חזק מכל אסטרטגיה פוליטית, ומרצ תמשיך בתהליך ההיעלמות בתוך מפלגת העבודה. אני מקווה שזה לא יקרה, ושמרצ תהיה מעורבת בהקמת שמאל חדש, מלהיב ודו לאומי, שישים בראש את המאבק לשוויון פנימי ולסיום הכיבוש".

חבר הנהלת מרצ, אורי זכי, אומר כי תמך בחיבור עם העבודה "מיום שהגעתי למרצ". לדבריו, "זה הדבר הנכון, ללא קשר למנדטים. זה נכון ששבעה מנדטים זה לא רחוק מהשישה והחמישה שהיו למרצ בעבר, אבל זה שבעה שהם שמאל מובהק".

כעת, לפי זכי, צריך להיות שינוי בתפיסה של המפלגה. "חייבים להיות מפלגת שמאל. לקח לעבודה זמן להסתגל למקום שלה כמפלגה שאינה מפלגת שלטון. אין טעם לדבר כמו כחול לבן. עמיר (פרץ) התחיל לעשות את זה, אבל זה לא מספיק".

שילמו את מחיר האיחודים

אחד מהאנשים ששילמו את מחיר האיחוד – תחילה עם ברק וכעת עם העבודה-גשר – הוא פריג', שנדחק למקום ה-11 לאחר שריונו של גולן למקום השביעי. לדברי פריג', "אני חרד ממערכת היחסים בין יהודים לערבים. ערבים מצביעים לערבים ויהודים מצביעים ליהודים. יש משותפת גדולה וימין גדול".

בעיני פריג', האיחוד לא הצליח בבחירות בגלל דחיקתם של נושאים אידיאולוגיים ועקרוניים לשוליים. "הורוביץ קבר את סוגיית השותפות היהודית-ערבית במסגרת המשא ומתן על איחוד (עם העבודה-גשר; א"ז). צעקתי את דעתי. הייתי במיעוט, אבל לא רציתי לירות בתוך הנגמ"ש. עכשיו צריך לעשות חשבון נפש".

מי שעוד צפוי לשלם את המחיר הוא ח"כ אילן גילאון, שכיהן בכנסת מאז 1999 (פרט לכנסת ה-16), והיה אחד הקולות המזוהים ביותר עם המאבק לצדק חברתי ולמען העניים, נפגעי הדיור הציבורי, המפונים והנכים.

"ימשיך לתת רוח גבית למאבקים". ח"כ אילן גילאון בפתיחת הקמפיין של מרצ, ב-11 במרץ 2019 (צילום: פלאש90)

לדברי אבי דבוש, מנכ"ל רבנים לזכויות אדם וחבר הנהלת מרצ, "מרצ ויתרה על ריצה עצמאית לטובת הבטחת הייצוג. אילן הוא מאלה ששילמו את המחיר. אני משוכנע שהוא ימשיך לתת רוח גבית למאבקים החברתיים שהוא החל. בלי קשר לייצוג של מרצ, חברי ואני מחויבים למאבקים האלה".

דבוש אומר כי צריך לזכור את המצב לפני הבחירות, שבו הסקרים הראו שמרצ נמצאת על סף אחוז החסימה. "היה לחץ מאוד גדול על פרץ להציל את מרצ. היה ברור שהמחיר יהיה ירידה בכוח המשותף, וקשה לומר אם זה היה שווה את זה או לא, אבל זה מעיד על חולי עמוק של השמאל הציוני. גם אם היו עשרה מנדטים, עדיין צריך לעשות חישוב מחדש.

"השמאל הציוני חולה במחלה שהיא תוצאה של הניתוק במשך שנים מהפריפריה, מהאוכלוסייה הערבית, מכל מה שצריך להיות הבסיס. עכשיו משלמים את המחיר".

במפלגה יש מי שמטילים את האחריות לכישלון האלקטורלי על החיבור עם אורלי לוי אבקסיס, שנתפסת כאשת ימין, ועל הפזילה של העבודה למרכז והעלמת השיח נגד הכיבוש מהקמפיין.

בכיר במרצ אמר ל"שיחה מקומית" כי "הביאו את הורוביץ משום מקום, אחרי שהוא שנים לא היה בפוליטיקה. מתחו ביקורת על זנדברג שקיבלה ארבעה מנדטים כשמרצ רצה לבד. אבל מהרגע שהורוביץ הגיע, לא היה לו את האומץ לרוץ לבד. הוא התחבר עם ברק, חיבור שפגע בנו מאוד, ועכשיו עם העבודה-גשר. לא היה לו את האומץ לומר – זו מרצ, זו האידיאולוגיה. זה אחד הגורמים לכישלון".

לדברי הבכיר, כעת יש תסכול רב מהאופן שבו ניהל הורוביץ את המשא ומתן עם העבודה-גשר, שהשפיע על ייצוגה של המפלגה בכנסת הקרובה. "איך הכניסו את אורלי לוי לפני נציג של מרצ?" הוא תוהה.

רז סבור שהבעיה אינה פרסונלית, אלא כללית יותר: "הורוביץ הוא לא הבעיה. לא הסכמתי אתו, הוא עשה טעויות קריטיות, אבל הבעיה היא שאנחנו שמאל לאומי-יהודי, וחייבים שמאל דו לאומי".

לדברי רז, "לא צריך להתעסק עם מי היושב ראש, אלא בשאלה לאן מרצ רוצה להוביל את עצמה". הוא מזכיר את ההיסטוריה של מרצ, שבמסגרתה ראשי מפלגה מודחים אחרי ירידה במנדטים. "זהבה גלאון ירדה משישה לחמישה והראו לה את הדרך החוצה. זנדברג ירדה מחמישה לארבעה ועשו לה את אותו הדבר. יכול להיות שיעשו את אותו דבר להורוביץ, אבל זה לא מעניין. איך זה יפתור את הבעיות?"

"לא צריך להתעסק מי היושב ראש, אלא בשאלה לאן מרצ רוצה להוביל את עצמה". תמר זנדברג ומוסי רז ביום הפריימריז לרשימה לכנסת, ב-14 בפברואר 2019 (צילום: פלאש90)

גם פריג' מפנה אצבע מאשימה לדרך שבה נעשה האיחוד עם העבודה-גשר, אף שהוא מדגיש כי תמך בו. לדבריו, "מאז שאני בפוליטיקה קיימת אווירה שמרצ לא תעבור את אחוז החסימה, בכל מערכת בחירות. וכל פעם עוברים ומפתיעים, כי יש ביקוש. אבל צריך מנהיגות שתוביל. בלי זה כל הצוות והמצביעים ישלמו את המחיר".

פריג' סבור כי השריון של גולן היה טעות. "מרצ העדיפה גנרל על פני רעיון השותפות היהודית-ערבית. זה אבסורד. המצביעים חכמים ויודעים להעניש. עשיתי ככל שביכולתי, אבל הכלים שברשותי היו דלים, ומי שניצח היו ביבי וטיבי".

לסקי בטוחה שהחיבור עם מפלגת העבודה, שכבר שנים מתרחקת מכל דימוי "שמאלי", הרחיק את המצביעים. היא קובעת כי "אחד הלקחים ממערכות הבחירות הנוכחית והקודמת היא שיש לנו אידיאולוגיה מאוד מבוססת וחד משמעית, ואסור לטשטש או לפזול ימינה. מקימי מרצ העבירו אלינו את האחריות הגדולה לקדם נושאים לא פופולריים בתנאים קשים. כשפוזלים למרכז או נמנעים מלדבר על סיום הכיבוש ונושאים אחרים, אנחנו פוגעים באמון הבוחרים ובציבור שאנחנו מייצגים".

גליה גולן, חברת הנהלת מרצ ואחת ממקימות המפלגה, בטוחה שהחיבור עם גשר של לוי אבקסיס מצד אחד והקמפיין של המשותפת לקהל היהודי מצד שני הובילו לתוצאה. לדבריה, "אני הייתי בעד ההליכה ביחד עם העבודה-גשר, כי פחדתי שלא נעבור את אחוז החסימה. גם החיבור עם ברק עלה לנו. אבל החיבור עם גשר היה קשה. אורלי לוי תמכה בחוק הלאום".

"אין לי ספק שחלק מההצלחה של המשותפת בא מאתנו. רבים התלבטו, ולא מעט מחברי עברו ממרצ למשותפת", אומרת גולן.

זכי מצדו תולה את הכישלון האלקטורלי במעבר של רבים לכחול לבן. לדבריו, "קשה לעמוד מול הצונאמי של המעבר לכחול לבן, שהתגבר מסבב לסבב, של אנשים שרצו להיפטר מנתניהו. לא בטוח שקמפיין אחר היה גורם להם לחזור, אולי רק נותן תחושה טובה יותר למצביעים, ומביא לתוצאה של 8-9 מנדטים".

"האותיות מרצ אינן מקודשות"

בדבר אחד אין ספק – מרצ הפסידה מספר גדול של מצביעים ערבים. בבחירות באפריל 2019 קיבלה מרצ כ-36 אלף קולות של מצביעים ערבים (כ-9%), ועברה בזכותם את אחוז החסימה. בספטמבר, לעומת זאת, ירד מספר המצביעים הערבים של מרצ ל-14.5 אלף איש (3%), בין אם בגלל הקמתה מחדש של הרשימה המשותפת או בגלל החיבור עם ברק.

השבוע, למרות האיחוד, התוצאות היו דומות – אך מדובר בירידה כללית, מכיוון שבבחירות בספטמבר זכתה העבודה-גשר בכ-9,903 קולות של מצביעים ערבים (כ-2%). בכפר קאסם, עירו של פריג', למשל, הצביעו למרצ כ-3,700 איש באפריל, והשבוע בחרו בה רק 720 מצביעים. עם זאת, לדברי פריג', "אם המנדט השביעי ייכנס, זה יהיה בזכות הקול הערבי".

עיסאווי פריג' מדבר במסיבת עיתונאים בתל אביב, ב-27 בפברואר 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

עוד לפני סבב הבחירות הראשון ב-2019, בכירים במרצ קראו להפוך את המפלגה ליהודית-ערבית באופן רשמי. לפני הבחירות באפריל, הפורום היהודי-ערבי במרצ קרא לאיחוד פרלמנטרי בין מרצ לחד"ש-תע"ל, או לחלופין להפיכת מרצ למפלגה יהודית-ערבית באופן מלא על ידי מינוי יו"ר ערבי לצד יו"ר יהודי.

לפני סבב הבחירות השני בספטמבר 2019, קידמו ח"כ עיסאווי פריג ומוסי רז ריצה משותפת לראשות מרצ. בסופו של דבר השניים הסירו את מועמדותם ותמכו בזנדברג, אך הנושא עלה לראש סדר היום במפלגה.

אחרי הבחירות בספטמבר, כששיעור המצביעים הערבים של מרצ ירד מ-9% ל-3% ולאחר שח"כ פריג לא נכנס לכנסת, בכירים במפלגה מתחו ביקורת חריפה על הקמפיין ועל הרחקת המצביעים הערבים בעקבות החיבור עם ברק.

לפני סגירת הרשימות לבחירות שהתקיימו השבוע, שורת בכירים במרצ קראו פעם נוספת לאיחוד עם המשותפת. כעת, אחרי הכישלון האלקטורלי, יש מי שקוראים לחדש את היוזמה. לדברי פריג', "כואב לי על מה שקרה, אבל האותיות מרצ אינן מקודשות. בני האדם יקבעו מה מקודש. הרעיון מרצ כמרצ מת".

לדברי פריג', "באפריל היה מומנטום של קידום שותפות יהודית-ערבית. הערבים נתנו מנדט שלם והצילו את מרצ. במקום לחזק את המגמה, מרצ בראשות הורוביץ שינו כיוון". לדבריו, אם הרעיון לא יקודם בצורה מפלגתית, הוא יפעל להקים מסגרת חוץ פרלמנטרית. "צריך מנהיגות שנעדרה ממרצ בשנים האחרונות".

רז אומר כי "ברור שסוף סוף האזרח הערבי הרים את ראשו, ואז היהודי שדפק אותו 70 שנה אומר – בוא נהיה ביחד". עם זאת, לדבריו, "האתגר של השמאל הוא לקדם מפלגה יהודית-ערבית שנאבקת למען זכויות אדם של יהודים, ערבים, מזרחים, נשים, להט"ב".

כל מי שאתו דיברנו מפרגן להישג האדיר של הרשימה המשותפת, אך חושב שעדיין יש מקום למפלגת שמאל יהודית-ערבית בנוסף לה. לדברי גולן, "בשבילי מרצ ייצגה את כל המאבק לשלום, דו קיום, זכויות אדם וצדק חברתי. אני לא רוצה שזה ייעלם ואני לא רואה מפלגה אחרת שתעשה את זה".

מפרגנים להישג. ח"כ איימן עודה נואם באירוע הבחירות של הרשימה המשותפת בשפרעם, ב-2 במרץ 2020 (צילום: אורן זיו)

גולן אומרת כי "אין כמעט שמאל במדינה כיום. צריך לעשות בדק בית במרצ. צריך לשבת עם עצמנו ולראות בשביל מה אנחנו שם. היה תהליך לכיוון של מפלגה יהודית-ערבית וזה נפל ונעצר. גם היום זה הדבר הנכון. צריך להחיות את זה באופן אמיתי, לא טקטי". עם זאת, לדבריה, "הבעיה היא שכעת יחשבו שאנחנו רוצים לנצל את הקול הערבי, כך שהעיתוי פחות טוב".

זכי אומר כי העובדה שרבים ברשתות החברתיות, כולל דמויות בולטות בשמאל, הודיעו שיתמכו במשותפת "פגע בעיקר בבאזז סביב רשימת אמת, אבל לא אלקטורלית". לטענתו, רוב המצביעים של העבודה ומרצ שנטשו עברו לכחול לבן, כמו בשני הסבבים הקודמים, "כדי להעיף את ביבי".

לדברי זכי, כעת יש לחזור לדבר "בבירור על הכיבוש, כמו שתמר (זנדברג, בת זוגו של זכי; א"ז) הלכה למוקטעה ברמאללה והיו שני ערבים ברשימה בלי שריון". עם זאת, הוא מודע לכך שההישג בבחירות באפריל היה קשור להתפרקות הרשימה המשותפת. "אם היינו ממשיכים בקו הזה, הנטישה של מצביעים ערבים היתה קטנה יותר".

רז סבור שצריכה לקום מפלגה חדשה, "שלא צריכה להיות שבר מפלגה בין מרצ לחד"ש, אלא לכלול את מרצ, חלקים מהעבודה, חד"ש, תע"ל וכל חלק מהמשותפת שיהיה מוכן לכך".

לגבי הרעיון שעלה בעבר, של בלוק יהודי בתוך המשותפת, אומר רז: "זאת אופציה פחות טובה, אבל יש לה יתרון – היא ניתנת לביצוע בקלות. מפלגה חדשה או מרצ יצטרפו לרשימה המשותפת בתקופה של רדיפת המיעוט, של אפרטהייד, כדי לתמוך בפרלמנט של האזרחים הערבים".

גם לסקי סבורה שיש להקים מסגרת חדשה, "למרות הכאב, עם מבט קדימה. אני חושבת  שזה בלתי נמנע, להקים גוף חדש שלא נכנע לגזענות ולהסתה ורואה באזרחים הערבים שותפים להמשך הדרך. אני לא יודעת איך צריכים ליישם את זה. צריך לדבר עם כל הצדדים ולעבוד על חיבורים משמעותיים עוד לפני הבחירות הבאות".

"צריך מהלך ארוך טווח". אבי דבוש וגבי לסקי (צילום: יעל מרום)

לעומתם, זכי סבור שיש לשמור על השותפות עם העבודה ולחזק אותה, כדי להפוך אותה "לפלטפורמה שתבנה את השמאל". המרכיב החסר לדעתו הוא "הציבור הערבי". הוא מאמין שמרצ תוכל לשמש בסיס לשיתוף פעולה, גם אם לא איחוד למפלגה אחת, עם המשותפת.

"אחרי המכה האלקטורלית אני מקווה ומאמין שתהיה מוכנות להכניס בבחירות הבאות מרכיב ערבי חזק. איך זה ייעשה? אני עוד לא בטוח. זה צריך להיות מהלך רחב. חייבים לשתף פעולה עם נציגי החברה הערבית, גם אם קשה לי עם בל"ד".

זכי מקווה שמרצ תהיה "הגשר לחברה הערבית ואפילו לרשימה המשותפת, כמו שהאיחוד עם העבודה נתן למרצ לגיטימציה להיכנס לממשלה עם כחול לבן וליברמן". לדבריו, ההסתה מצד כחול לבן לא תוכל לחזור על עצמה. "בין אם בגלל גזענות או כי הם רקדו לפי החליל של נתניהו, זה לא יוכל להימשך. זה כמו שהמפלגה הדמוקרטית בארה"ב תרצה לנצח בלי קולות השחורים".

דבוש סבור כי צריך לחכות ולראות כיצד יתגבשו המהלכים הפוליטיים בשבועות הקרובים. "אני מקווה שיהיה בלוק חוסם. זה לא יבוא אינסטנט. זה צריך להיות מהלך ארוך טווח. זה לא עניין של קמפיין אחד, זו עבודה של שנים. אני מקווה שתהיה ממשלה סבירה בלי נתניהו ונוכל להתחיל לעבוד".