יאללה המשותפת, חייבים להתנתק מגנץ ולהתקדם

"חייבים להתקדם" – קוראת הסיסמה של מפלגת כחול לבן בראשות בני גנץ. הסיסמה הזאת היא הדבר היחיד שאנחנו, האזרחים הערבים והשותפים היהודים המעטים שלנו, צריכים לקחת מהמפלגה הזאת ומהעומד בראשה.

לקראת הבחירות הקרובות, עלינו לזנוח את גנץ, את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואת כל הזנבות שצמחו להם בשלהם. וכן, להתקדם.

שני המועמדים האלה והמפלגות שהם עומדים בראשן מתבוססים בשנאה והסתה נגד ערבים, מתפארים בסוגים שונים של גזענות מתוחכמת תוצרת וינה מפי גברים מעוטרים מבחוץ וחלולים מבפנים, ומייצרים רעש כמו דרבוקה בידי תייר מתלהב בשוקי המזרח התיכון.

הם גוררים את כולנו לפסטיבל השנאה הזה שלהם. ראש הממשלה המומחה לענייני אימת הערבים, פלסטינופוב ותיק וחסר תקנה, והעומד מולו, גנץ, שהיה אמור לספק תקווה עם רזומה של מומחה בלחימה רצחנית, הרג פלסטינים וחורבן שהוא מכנה "תקופת האבן".

לשני הצדדים האלה אין כלים להתמודד עם פלסטינים מזן אחר, שצמחו להם מתחת לאף בתוך מדינת ציון – פלסטינים שחפצים בחיים כאזרחים שווים במדינה. גנץ כבש עם אחר כל חייו, ונתניהו הפחיד וניצל כל חייו.

מדינת ישראל – עם ההנהגה שמובילה אותה היום אל תהום הפשיזם, ועם האלטרנטיבה ה"פרווה" שמתבשלת לה אט אט ממערכת בחירות אחת לשנייה – לא יודעת ולא למדה מה לעשות עם ערבי שלא נלחם, בתוך הגדר או מחוצה לה, עם זכות הצבעה או אישור כניסה מהשטחים, מהמשולש, מהנגב או מהגליל; ערבי עקשן, שמסרב להיכנע לשנאה ולרוע וסופג מכה אחר מכה; ערבי שלא מוותר על זהותו הפלסטינית כבר 70 שנה ומנסה לבנות את אזרחותו במדינה שלא רוצה אותו. הפלסטינים האלה הם ממש מועקה עבורה.

והמדינה באמת ירדה לשפל המדרגה עם תוכנית דילול הפלסטינים מהמשולש בעסקת המאה של הדוד מארה"ב, הנשיא דונלד טראמפ.

אבל מה אפשר להציע לבן אדם שהחליט בכל זאת להיות חלק מהדמוקרטיה החבולה של המדינה שנכפתה עליו? כל ההנהגה הציונית שמוצעת היום לאזרחים היהודים לא מציעה נוסחה אנושית והגיונית שתפתח את הלב של נפש היהודי ההומיה, תרגיע ותיצור פתח לשלום, לשותפות שווה, לאחווה, לאזרחות מלאה בלי פריווילגיות ללא הבדל דת, לאום, גזע ומין.

אני ממש מרחמת על עם שגזר על עצמו מלחמה תמידית על קיומו – כנגד אחרים ובתוך עצמו – ועוד טוען שזו גזירה משמים ורק משם תבוא הישועה. ועד שהמשיח המיועד יגיע, ישחק לו העם הנבחר בצעצוע הזה שנקרא יהודית ודמוקרטית בגן הפראי במזרח התיכון.

גנץ הבהיר כי אינו רוצה את הרשימה המשותפת לידו, מאחוריו, מעליו ואפילו בכפוף לו. הוא פעל להרחיק את יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, מטווח הראייה שלו. והאזרחים הערבים מבינים את המסר של העמדה הזאת, שרחוקה שנות אור ממנהיגות אמיצה.

מסע הדה לגיטימציה האנטי דמוקרטי המתוקשר הזה מתבצע נגד האזרחים הערבים והנהגתם הפוליטית, הדתית והחברתית. מהשיח המוסלמי שנאבק למען אל אקצא, עד הבמאי והיוצר האתאיסט שיצר סרט תיעודי ועד פוליטיקאית צעירה שהעזה לשתף פוסט – כל מי שפותח את הפה ומעז לדבר על הכיבוש נרדף ונצלב. ובשבועיים האחרונים הפוליטיקאים הערבים גם מככבים ברשתות החברתיות ובתקשורת כשחקנים בהצגה הכי גדולה בעיר – "גנץ נגד נתניהו".

זה מיצה את עצמו. תשומת הלב היתה אולי נחמדה, אבל הכבוד שלנו נרמס עוד קצת, והקריקטורה שהתפרסמה ב"הארץ" ב-14 בפברואר פיזרה עוד קצת מלח על הפצע הפתוח של "ההמלצה ההיסטורית" של המשותפת על גנץ לראשות הממשלה.

אני אומרת למשותפת – אכן, חברים, "צריכים להתקדם". לא רוצים? לא צריך. המכונית המקרטעת הזאת עוד תחזור למוסכניק הערבי עם וו גרר כואב במיוחד.

סטירת הלחי שקיבלה הנהגת הרשימה המשותפת אחרי ההמלצה על גנץ היתה כואבת, מאכזבת וצורמת. סבתא שלי הייתה מסכמת את מופע האבסורד הזה במילים: "رضينا بالهم والهم ما رضي بينا", כלומר השלמנו עם העולב אך העולב לא מקבל אותנו.

אני מציעה להנהגת המשותפת לחזור צעד אחד אחורה, לחיק הבוחרים הערבים, ולהודות בטעות שהתרחשה בבית הנשיא לפני כמה חודשים. הכוונות היו טובות, אבל בג'ונגל היהודי הזה אין מקום לכוונות טובות, וצריך ללמוד את הלקח.

הנהגת המשותפת עשתה טעויות רבות בדרך לאחדות – עם הרוטציה, עם פירוק הרשימה בבחירות אפריל ועוד. כדי להתקדם, חייבים לסגור את הדף הזה בתולדות הרשימה. ניסיתם להניק את העגל והוא לא רוצה לינוק, ואנחנו יודעים לסלוח.

אני לא מציעה לוותר על נתיב ההשפעה הפוליטית, בשום פנים. אסור לזנוח את האג'נדה של שותפות, צדק, שוויון ודמוקרטיה אמיתית. להפך. אבל אני כן מציעה לחשב מסלול מחדש. לדעתי, על המשותפת היום לצופף את השורות ברחוב הערבי, להסביר לאזרח הערבי הממוצע שהיא תמשיך לפעול ותשמיע את קולה בפני כל ממשלה שתקום – מהימין לייט ועד הימין הקיצוני, וככל שתהיה גדולה וחזקה היא תישמע יותר, ותשפיע יותר מעל דוכן הכנסת ומחוצה לו, בישראל ובעולם.

מקומה של הרשימה המשותפת הוא באופוזיציה, מאז ומתמיד. עליה מוטלת הקמת מחנה השמאל האזרחי והדמוקרטי שחסר בזירה הפוליטית בישראל, וזה ממש לא תלוי במאבק למען השוויון ומיצוי זכויות מהממסד שזנח אותנו והפלה ודיכא שנים את המיעוט הפלסטיני כאן בכספי המסים שלנו. השקעה בחינוך ובתשתיות, מאבק בפשיעה, פיתוח כלכלי ופתרונות דיור לא תלויים בזהותו של מי שמרכיב את הממשלה, ואסור שכך יהיה.

כנסת ישראל עם הגושים הידועים בה, אם תרצה בכך או לא, תהיה תלויה ברשימה המשותפת כמעט בכל סוגיה חברתית או כלכלית, או של דת ומדינה. לח"כים ברשימה משותפת גדולה יהיה משקל גדול יותר, גם כשכמה ח"כים יתחננו על חסינותם, או שח"כים חרדים יבואו לעשות עסקאות על חוק הגיוס ותחבורה ציבורית בשבת.

על הרשימה המשותפת לפתח ולבנות שיח עם היהודים שמאמינים בצדק ושלום ודמוקרטיה אמיתית, כמו מאוכזבי מרצ עליה השלום. יהודים רבים חפצי חיים שנמצאים בתהליך גמילה קשה מהציונות צריכים היום תמיכה, תקווה ובית פוליטי. אלה השותפים האמיתיים שלנו – לא יועז הנדל ויאיר לפיד. תנו לאחרונים לרדוף אחרי פליטי הימין למיניהם, ותתמקדו בבניית הבית האזרחי הדמוקרטי המשותף, לפני שגם נגדו ייצא צו הריסה.