newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האם המובלעות בגדה גרועות מהבנטוסנטים בדרא"פ?

המפה המוצעת למדינה הפלסטינית ב"עסקת המאה" הזכירה לרבים את הבנטוסטנים שהקימה דרא"פ כדי לשמור על האפרטהייד. "התוכנית הזו סותמת את הגולל על הוויכוח אם יש או אין אפרטהייד בשטחים", אומרים פעילים ישראלים ופלסטינים

מאת:

"תוכנית השלום" שפרסם לאחרונה הממשל האמריקאי מתיימרת, לטענתה, להכיר במדינה פלסטינית. אלא שמפת העתיד המדומה הזה מזכירה יותר קבוצת איים המוקפים בים של טריטוריה ישראלית ומחוברים זה לזה על ידי מחסומים ומנהרות במקום גשרים ומעברות.

התוכנית של טרמאפ רק מאשרת את מה שקיים בשטח. פלסטינים מוסקים זיתים ליד חומת ההפרדה בדיר עיבוואן (צילום: ויסאם השלאמון / פלאש 90)

מפת הטלאים שצורפה לתוכנית של טראמפ דומה להפליא לבנטוסטנים של דרום אפריקה. בשנות האפרטהייד, הוקמו בגבולות המדינה עשר יחידות טריטוריאליות בשלטון עצמי: ארבע מתוכן עצמאיות באופן נומינלי, והיתר היו אוטונומיות למחצה. שטחים אלה עוצבו על ידי הממשל בפרטוריה כמדינות-אם שבטיות עבור האוכלוסייה השחורה שאת אזרחותה הדרום-אפריקאית הוא ביטל.

תחילתם של הבנטוסטנים בחקיקה משנת 1951 שהכירה בצ'יפים של השבטים כמנהיגים לגיטימיים של הקהילה השחורה, אבל הם קרמו עור וגידים 12 שנים מאוחר יותר, עם הקמתה של טראנסקי. טריטוריה הזו, מסבירה לורה פיליפס, היסטוריונית דרום אפריקאית המתמחה בהיסטוריה של הבנטוסטנים, שימשה כדגם ראשוני לתשע היחידות הבאות. ממשלות זרות בודדות בלבד הכירו בעצמאותן של ה"מדינות" האלה, אשר בפועל נשלטו ומומנו על ידי משטר האפרטהייד.

למרות שהבנטוסטנים הוצגו כשטחים שעברו תהליך של דה-קולוניזציה וכחלק מהתנועה האנטי-קולוניאלית באפריקה, הם נעדרו את המשאבים והיכולת הכלכלית לספק את צרכי תושביהם. רבים מהם יצאו לעבוד במקומות אחרים בדרום אפריקה, תוך שהם לוקחים על עצמם סיכון מול מדיניות מתן ההיתרים נוקשה וההפרדה הגזעית, עד לפירוק הבנטוסטנים עם נפילת האפרטהייד בשנת 1994.

פיליפס מסבירה כי למרות ש"מדינות" אלה היו רשאיות להפעיל כוח משטרתי (ובמקרה של ארבעת הבנטוסטנים "העצמאיים", גם צבא), לאורך רוב שנות האפרטהייד לא היתה להן אוטונומיה ביטחונית מול דרום אפריקה. מבחינה כלכלית, הן היו בלתי עצמאיות לחלוטין: כ-70 אחוז מהתקציב של הבנטוסטן לבּואה, למשל, סופק על ידי פרטוריה. ובעוד בחלק מהבנטוסטנים היתה רציפות טריטוריאלית, אחרים היו מבותרים למקטעים רבים.

התוצאה של התוכנית, לדברי פיליפס, היתה החלשה ופרגמנטציה של תושבי דרום אפריקה השחורים וטשטוש העובדה שהם היוו רוב מוחלט ביחס לשכניהם הלבנים. פלסטין יכולה למצוא את עצמה במצב דומה בעתיד הקרוב.

מפת הבנסטוסטנים בדרום אפריקה לפני פירוקם ב-1994.(Directorate: Public State Land Support, via Wikimedia Commons)

"למדינה הפלסטינית, כפי שהיא מצטיירת בתוכנית של טראמפ, אין כל ריבונות – לא על האדמה, לא על המשאבים, לא על סממן כלשהו שמגדיר מהות של מדינה עצמאית", אומרת ראניה מוחארב, חוקרת משפטית מהארגון הפלסטיני אל-חק.

לדברי גסאן חטיב, מרצה באוניברסיטת ביר-זית ושר לשעבר בממשלה הפלסטינית, בתוכנית הזו חסרים כמה רכיבים המשמשים כבסיס לריבונות – שליטה במרחב האווירי, גבולות, חופש תנועה של אנשים, ואחריות על הביטחון. "מדובר במובלעות בתוך מדינת ישראל, מוקפות מכל הצדדים", הוא אומר ומוסיף כי התוכנית הזו לא שינתה דבר מלבד מיתוג מחדש של המובלעות הללו כמדינה.

יתרה מזו: כל עיר פלסטינית מוקפת בטבעת של התנחלויות ישראליות, מכשולי הפרדה וכבישים מופרדים שנבנו כחלק מהאסטרטגיה שנועדה למנוע גידול ופיתוח פלסטיניים. ליאור עמיחי, מנהל ארגון "יש דין", מסביר כי זהו הרציונל הלא מפורש של מדיניות ההתנחלות שנועדה לבתר את הגדה המערבית.

"חופש תנועה והזדמנויות כלכליות הולכים יד ביד", אומר ג'ון לינדון, יו"ר "הברית למען שלום במזרח התיכון" (Alliance for Middle East Peace). "המדינה הפלסטינית העתידית תזדקק למרחב ולאפשרות של צמיחה אורגנית עבור תושביה, שיוכלו לנוע בחלקים השונים של מדינתם בחופשיות כדי לנצל הזדמנויות".

הפלסטינים, לפיכך, יישארו חנוקים כלכלית אם המחסומים יישארו על כנם ואם הדרך היחידה בין עזה לגדה המערבית תהיה מנהרה שנשלטת על ידי הצבא הישראלי. "אם תושביה של מדינה לא יכולים לנוע בה בחופשיות מבלי לקבל אישור של צבא זר, לא רק שזאת אינה ריבונות, זה כיבוש צבאי", אומר לינדון.

מוחארב סבורה שתוכנית טראמפ כשלעצמה לא יוצרת את הבנטוסטנים בגדה המערבית ובעזה, אלא מכירה ומכשירה מדיניות בנטוסטנים רבת שנים המיושמת על ידי ממשלת ישראל. "התוכנית דומה במידה רבה למצב הקיים בשטח כיום, אין משמעות ממשית לקידומה שכן עובדות אלה מוכתבות בשטח בשבעים השנים האחרונות".

עמיחי מסכים עם אבחנה זו, ומציין את החותמת האידיאולוגית הברורה של תנועת ההתנחלות וממשלת הימין הישראלית כבסיס של "חזון השלום" של טראמפ. החתירה למנוע הקמת מדינה פלסטינית ושלילת כל צורה של הגדרה עצמית פלסטינית הן אינטגרליות לאידיאולוגיה הזו, אומר עמיחי.

האם יש תועלת בהשוואת המצב השורר כיום בשטחים הפלסטיניים ובישראל לניסוי החברתי-הגזעני שהתקיים ביבשת אחרת לפני עשורים? חטיב, מצדו, מדגיש את קווי הדמיון בין משטר האפרטהייד בדרום אפריקה לבין המדיניות הישראלית כיום. "ישראל מנסה לדחוס מספר פלסטינים רב ככל האפשר לתוך שטח קטן ככל האפשר".

"ישראל מנסה לדחוס כמה שיותר פלסטינים לכמה שפחות שטח". מחסום בבית לחם (צילום: אן פאק / אקטיבסטילס)

גם עמיחי רואה את הדמיון. "בין אם התווית הזו נוחה לישראלים ובין אם לאו, הממשלה שלהם מקדמת במכוון מדיניות של בנטוסטנים", הוא אומר ומוסיף: "הם לא רוצים מדינה פלסטינית. הם לא מאמינים שהפלסטינים זכאים לזכויות מלאות ושוות".

לינדון מפקפק בערך של ההשוואה לאפרטהייד או כל השוואה אחרת במקרה כה יחודי כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תחת זאת הוא מדבר על מדיניות טריטוריאלית מניפולטיבית שנועדה לשרת באופן לא פרופורציונלי צד אחד, אסטרטגיה מבוססת הפרדה שניתן לראות בקשת של סכסוכים פוליטיים, מהסכסוך בצפון אירלנד ועד לתכנון עירוני גזעני בארצות הברית.

פיליפס, שמציינת שהיא איננה מומחית לפוליטיקה של המזרח התיכון, מודה שיש דמיון בין המפות של השטחים הפלסטיניים לבין עשרת הבנטוסטנים בדרום אפריקה. "מבחינת ההוגנות של חלוקת האדמה, כשאני מסתכלת על המפות של ישראל ופלסטין כיום, הייתי אומרת שזה נראה גרוע יותר מדרום אפריקה של אז".

האידיאולוגים של האפרטהייד לא המציאו את הקונספט של הבנטוסטנים לבדם; למעשה, הם קיבלו השראה מהסגרגציה שראו בשמורות הילידים בארצות הברית ובקנדה.

האפרטהייד חרג כבר מזמן מההקשר הדרום-אפריקאי לבדו ונחשב לפשע המוכר על ידי הקהילה הבינלאומית, כולל בהחלטת העצרת הכללית של האו"ם משנת 1973 ובאמנת רומא משנת 1998. כל ממשלה שמפעילה שתי מערכות חוק נפרדות ביחס לקבוצות אתניות או לאומיות שונות מסתכנת בהפרת החוק הבינלאומי.

לדברי עמיחי, המשטר הביטחוני שמתקיים בגדה המערבית הוא אפרטהייד במהותו. הטענה היחידה שיכולה לעמוד מול זה היא אם מדובר בכיבוש זמני לצרכי ביטחון – טענה שקשה להשמיע אחרי 52 שנים.

לפיכך, התוצאה המשמעותית ביותר של תוכנית טראמפ יכולה להיות ההכרה בסיפוח הקבוע של השטחים שנתפסו על ידי ישראל. "ברגע שהממשלה מודה שאין בכוונתה לפעול לסיום הכיבוש, זה סותם את הגולל על הדיון האם יש או אין אפרטהייד בשטחים הכבושים", אומר עמיחי.

רוברט סוויפט הוא סופר ועיתונאי סקוטי שיושב בירושלים. עבודתו מתמקדת בתחומי הטכנולוגיה, פוליטיקה מזרח תיכונית, ובנושאי ביטחון וצבא. המאמר הופיע במקור במגזין 972+. תרגמה: אורלי נוי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf