newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מוחמד בכרי עוד משלם מחיר על שהציג את פני הכיבוש

בדיון בתביעת הדיבה נגדו, 18 שנה אחרי שהסרט יצא לאור, נשאל בכרי על דעתו על מדינה אחת ועל תרגום לא נכון לאנגלית של משפט בסרט. גם אם בכרי ינצח, המסר ברור: ככה ייעשה למי שחושף את המציאות בשטחים

מאת:

בשנת 2003, כשלמדתי בכיתה י״ב בתיכון בחיפה, המורה לאזרחות, שלא אזכיר את שמה למקרה שהיא עדיין מלמדת במערכת החינוך, השיגה עותק פיראטי של הסרט "ג׳נין ג׳נין", שכבר עם צאתו עורר סערה,  והקרינה אותו לתלמידים. 17 שנים מאוחר יותר, קשה לדמיין מורה שהיתה מעזה לעשות זאת, ואם היתה מעזה, סביר שהיתה מותקפת ומפוטרת.

"אני גאה שעשיתי את 'ג'נין ג'נין', נתתי קול לאנשים שם". מוחמד בכרי בכניסה לדיון במשפטו היום (צילום: אורן זיו)

אף שהמצב הביטחוני היה אז קשה בהרבה, בלב האינתיפאדה השנייה, נראה שהחברה הישראלית הייתה סבלנית הרבה יותר מהיום לשמוע ולראות קולות אחרים, במיוחד כאלה שמראים מה קורה "בצד השני". 17 שנים אחרי, מוחמד בכרי עדיין מתמודד עם תביעות אזרחיות, שאין דרך להגדיר אותן מלבד תביעות השתקה, לאחר שבית המשפט העליון כבר דחה את רבות מהטענות של התובעים המקוריים נגדו.

בשעות הבוקר (חמישי) העיד בכרי במשפט תביעת לשון הרע שהגיש נסים מגנאג'י, חייל מילואים ששירת בג'נין בזמן האירועים שהסרט מתאר באפריל 2002. התביעה החדשה הוגשה בסוף 2016, חמש שנים לאחר שבית המשפט העליון דחה את ערעורם של חמישה חיילי מילואים בתביעת דיבה שהגישו נגד בכרי, ושנתיים לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה דחה את בקשתם של החיילים להעמיד את בכרי לדין פלילי.

מגנאג'י, רב־סרן במילואים, תובע פיצוי בסך 2.6 מיליון שקל, שאף שדמותו מופיעה בסרט לשניות ספורות בלבד. באופן חריג הצטרף היועץ המשפטי לממשלה להליך, אף שמדובר בתביעה אזרחית. בכרי מגדיש כי אין בסרט כל טענה כלפי מגנאג'י, והמצלמה חולפת על פניו למשך מספר שניות, ולא נטען שהוא קשור או ביצע את המעשים המתוארים בסרט.

באולם נכחו עשרות פעילים פוליטיים ואומנים שהגיעו לתמוך בבכרי כמו חברי הכנסת עופר כסיף, עאידה תומא סלימאן, סמי אבו שחאדה ויו"ר ועדת המעקב מוחמד ברכה. מנגד התייצבו באולם ח"כ אלעזר שטרן מכחול לבן,  ח״כ מתן כהנא מ"ימינה", חיילי מילואים ונציגים של משפחות שכולות. לפני תחילת הדיון חלק הנוכחים קראו קריאות לעברו של בכרי.

"ראיתי ערימות של בתים הרוסים, אנשים התהלכו ברחובות בסמטאות ההרוסות כמו רוחות רפאים, בטראומה, והיה להם צימאון עז לספר את מה שאירע להם. האמנתי להם"

בכרי ביים את הסרט בשנת 2002 והציג בו עדויות של תושבי מחנה הפליטים ג'נין על פשעי מלחמה שביצעו לכאורה חיילים במחנה במבצע "חומת מגן". המועצה לביקורת סרטים החליטה שלא להתיר את הקרנתו בבתי הקולנוע, בכרי עתר לבית המשפט העליון אולם העתירה נדחתה. ב-2003 הגישו חמישה חיילי מילואים שלחמו בג'נין תביעת דיבה נגד בכרי ונגד הסינמטקים שהקרינו את הסרט. ב-2008 ולאחר מכן ב-2011 בתי המשפט העליון והמחוזי דחו את התביעה בנימוק שהתובעים לא הופיעו בסרט ולכן לא להם עילת תביעה אישית. עם זאת קבע בית המשפט המחוזי כי הסרט מהווה "לשון הרע שבבסיסה חוסר תום לב ומגמה מכוונת לעיוות של הדברים".

"אני גאה שעשיתי את הסרט 'ג׳נין ג׳נין', הבאתי את הקולות האותנטיים של תושבי המחנה", אמר בכרי במהלך החקירה  הנגדית שהוביל נבות תל צור, עורך דינו של החייל התובע. את בכרי מייצגים עו"ד מיכאל ספרד ועו"ד חוסיין אבו חוסיין. "אין לאיש מונופול על האמת, גם בית המשפט מורכב מאנשים, לא מאלוהים״ השיב בכרי לשאלה מדוע לא ערך את הסרט מחדש לאחר שבית המשפט העליון קבע בעבר שבסרט ישנה "מגמה מכוונת לעיוות של הדברים".

בשלב מסוים, היה נראה שמדובר בכלל בשיעור אזרחות. "אתה בעד מדינה דו לאומית?", שאל תל צור את בכרי, כאילו כל פלסטיני חייב לספק תשובה לגבי דעתו הפוליטית, גם אם אינה קשורה לנושא. בכרי השיב: "הלוואי. אני חולם על מדינה אחת לשני העמים, כי אני מאמין שנגזר עלינו לחיות כאן ביחד על חלקת אדמה קטנה. אבל היות ותוכנית של טראמפ לא מאפשרת זאת, אז שתי מדינות לשני עמים", אמר בכרי בחיוך.

ואם חלק מהדיון נראה כמו שיעור אזרחות, חלק אחר נראה כמו שיעור מבוא לקולנוע. "אתה רואה אותו כסרט דוקומנטרי?" שאל תל צור את בכרי. "כן", ענה בכרי אך הוסיף כי מדובר בסרט דוקומנטרי "סטייל מוחמד בכרי, אני שחקן ובמאי ולא כתב טלוויזיה".

אחרי חומת מגן, היה צריך לבנות אגף חדש. בית הקברות בג'נין (צילום: אורלי נוי)

"סרט דוקומנטרי מחייב בדיקה מדוקדקת של העובדות לפני הפרסום לא בדיעבד״ אמר תל צור. "זה לא מדויק", ענה בכרי, "אם כל במאי דוקומנטרי היה צריך לבדוק כל עובדה ועובדה, אף במאי לא היה עושה סרט. נכנסתי למחנה הפליטים ג'נין ימים ספורים לאחר סיום המצב הצבאי בתוכו. ראיתי ערימות של בתים הרוסים, אנשים התהלכו ברחובות בסמטאות ההרוסות כמו רוחות רפאים, בטראומה, והיה להם צימאון עז לספר את מה שאירע להם" ."לשקר, לא לספר", אמר מישהו מהקהל שהזדהה כנכה צה"ל. "היו כאלה שניגשו למצלמה לספר מה שקרה בלי שפניתי אליהם", המשיך בכרי, "בניגוד למי שיצא מהאולם, האמנתי להם".

בחלק אחר עבר הדיון בשיעור תרגום לאנגלית. מסתבר שבכתוביות לאנגלית מופיעה המלה "טבח" אף שאיש מהמרואיינים לא משתמש בה. תל צור שאל את בכרי מתי שם לב לכך, ובכרי אמר שהבחין בכך רק אחרי שהסרט הוקרן. "בתרגום העברי לא מופיעה המלה 'טבח', כי אני מבין עברית לשמחתי,", אמר בכרי.

תל צור גם שאל את בכרי מדוע לא תיקן את הסרט, ובכרי ענה שלא היה לו תקציב. "מדוע לא פנית לרשות הפלסטינית שמימנה את הסרט לבקש?", שאל תל צור. "לא העזתי לבקש עוד," ענה בכרי. הוא גם ציין שהחליט לא לשנות את הסרט לאחר שבית המשפט העליון קבע שאין לתובעים זכות תביעה.

לאחר חקירתו של בכרי, נחקר פרופסור רם לוי, במאי ויוצר קולנוע, שכתב תצהיר מטעם ההגנה. לוי ציין שהתובע מופיע במשך 4 שניות בלבד, לכן אין כוונה בסרט להאשים אותו בביזה או בכל עבירה אחרת. "עשרים שניות לפחות וזום היו מבהירים שהוא (בכרי – א.ז.) התכוון לאדם הזה", אמר לוי. לדבריו, הסרט כולל הרבה צילומים של חיילים שלא ניתן לזהות אותם והצופה הישיר לא יראה קשר ביניהם (בין הביזה לחייל המצולם – א״ז)

עם כניסתו של מוחמד בכרי לאולם, נשמעו נגדו קריאות. קהל מחוץ לאולם בית המשפט בלוד (צילום: אורן זיו)

לקראת סוף הדיון, העיד סאלם זועבי, מתכנן ערים ואדריכל שנכנס עם צוות בדיקה של ארגון עדאלה לג'נין מיד אחרי הקרבות ב-2002 ומיפה את ההריסות. בתחילה עורכי הדין של התובע  התנגדו להגשת חוות הדעת של זועבי, אבל השופטת החליטה שחוות הדעת תוגש. "הם לא רוצים שיירשם בבדפי ההיסטוריה של התיק שמישהו העיד על ההרס בג'נין", אמר עו״ד אבו חוסיין.

"הגעתי למחנה אחרי שמשרד החוץ הישראלי הציג שני צילומי אוויר המתארים את המחנה לפני ואחרי (המבצע – א.ז.) הצילומים היו בקנה מידה מאוד גדול ולא היה ניתן לראות את מידת ההרס. אני החלטתי להיכנס לרזולוציה יותר מדויקת. מה שראינו דומה לרעידת אדמה. דחפורים וטנקים פגעו ישירות בעמודים ובקורות של הבתים".

התחושה שעלתה מההאזנה לדיון היתה כי כל האמצעים כשרים להילחם נגד מי שמביע התנגדות לשלטון, גם אם בדרכים אומנויות כפי שעושה בכרי. העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה עצמו הצטרף לתביעה בטענה כי "זכות של מדינת ישראל או עניין ציבורי מושפעים או כרוכים בהליך שלפני בית המשפט", למרות שחלפו 18 שנים מאז שצולם – מדברת בעד עצמה. גם אם בסופו של דבר התביעה תידחה, העובדה שבכרי נגרר להליכים משפטיים כבר שנים רבות היא מסר ברור למי שמעיז לחשוף את המציאות בשטחים.

"מדובר ברדיפה למען יראו וייראו", אמר בכרי בתום הדיון. "נעשו סרטים בארץ ובעולם יותר חריפים ולא עשו להם דבר. המטרה היא למנוע מאחרים לעשות סרטים ושאני לא אעז לפתוח את הפה אחר 18 שנים של הליכים".

עורכך דין מיכאל ספרד אמר כי "הסרט יצא לפני 18 שנים ועדיין רודפים את בכרי אחרי שנגמרה תקופת התיישנות. זה תיק שצריך היה להיזרק בגלל התיישנות ושהוגש על ידי אדם שטוען שלחם בג'נין אבל אין נגדו אף טענה. יש פה ניסיון להשתיק את ההשמעה של הסיפורים של תושבי ג'נין שחוו את הקרבות באופן שונה".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf