תושבי אל עראקיב: המדינה מנסה להתיש אותנו ע"י קנסות

אתמול (ראשון) עצרו שוטרים מיחידת יואב, האחראית על הריסות בתים בנגב, את השיח׳ סיאח' אבו מדיע׳ם בכפרו אל עראקיב. המעצר הוא רק הפעולה האחרונה של הרשויות נגד תושבי הכפר הלא מוכר, שנהרס 173 פעמים ותושביו מתעקשים להישאר על אדמתם.

אבו מדיע׳ם שוחרר לאחר מספר שעות, ללא תנאים, אך הוא ותושבים נוספים מעידים שהרשויות החריפו את הפעולות שלהם נגד תושבי הכפר בחודשים האחרונים, כולל הריסות תכופות יותר, פשיטות על הכפר, מעצרים, החרמת ציוד וחקירות. כעת, בעזרת קמפיין מימון המונים, מקווים אקטיביסטים התומכים בכפר לסייע בהליכים משפטיים שמנהלים התושבים בדרישה להכיר בבעלותם על הקרקע.

"הם ניסו לזרוע ייאוש בקרב תושבי אל עראקיב ולא הצליחו, אז הם מנסים עוד דרך ועוד דרך ללחוץ", סיפר עזיז אבו מדיע׳ם, בנו של סיאח', במהלך משמרת המחאה השבועית המתקיימת מדי יום ראשון נגד הרס הכפר בצומת להבים. לדבריו, ההחמרה ביחס השלטונות התחילה סביב שחרור של אביו ממאסר בן עשרה חודשים בשנה שעברה.  אבו מדיע'ם הורשע ב"כניסה למקרקעי ציבור שלא כדין והסגת גבול" על רקע התעקשותו לגור על אדמתו. "הם רצו להשבית את השמחה על השחרור של אבא", סיפר עזיז, "התחילו להטריד יום יום, הורסים, עוצרים". הוא עצמו נעצר ארבע פעמים מאז הקיץ, אביו נעצר חמש פעמים ותושבת אחרת בכפר עוכבה פעמיים.

בפורום דו קיום בנגב, פרסמו מספר נתונים על הכפר, שללא ספק מחזיק בשיא העולם בישוב שנהרס ונבנה מחדש:  173 הריסות מאז שנת 2010, 350 תושבים חיו באל-עראקיב לפני ההריסה הראשונה, 210 ימים נאסר שיח' סיאח' אבו מדיע׳ם בכלא, 12 שנים נמשך משפט הקרקעות של המשפחה, 1.6 מיליון שקלים קנסות לתושבים, מאות מעצרים, אלפי עצים שנעקרו ו-485 עצרות מחאה שבועיות בצומת להבים ליד הכפר.

בנוסף להליכים המשפטיים הקיימים, מתנהל הליך פלילי נוסף נגד סיאח' ותושבים נוספים שטרם הסתיים. לאחר שבית משפט שלום פסק שהתושבים ישלמו 360,000 שקל קנס, עלות הריסת שמונה בתים ביולי 2010, המדינה ערערה ובית המשפט המחוזי הגדיל את הקנס ל-1.6 מיליון שקל. התושבים הגישו רשות ערעור על הפסיקה לבית המשפט העליון. כמו כן התקיים הליך של בזיון בית המשפט נגד התושבים משום שלא התפנו מהכפר. בהליך נקבע שכל אחד מהתושבים ישלם מאות שקלים עבור כל יום שבו לא יפנה את השטח.

כדי לממן חלק מההוצאות המשפטיות, פתחו החודש פעילים קמפיין מימון המונים חדש. רק תיק הבעלות הקרקע, שבו דורשים התושבים מהמדינה להכיר בהם כבעלי האדמות, הליך הכולל חוות דעת מקצועיות, יעלה לתושבים כ-400 אלף שקל.

"המדינה משקיעה מיליונים בניסיון לפנות את האנשים מהאדמה שלהם", מסבירה האקטיביסטית והאמנית עינת ויצמן, אחת מיוזמות הקמפיין. "גם אם ה-50 אלף שאנחנו מגייסות הם טיפה בים מול הסכומים שהם נדרשים לשלם, הקמפיין הוא הבעת סולידריות בסיסית כדי להראות תושבים באל עראקיב שהם לא לבד, ושזה המאבק של כולנו".

חיה נוח, מנכ"לית פורום דו קיום, ארגון שותפות ערבי-יהודי בנגב המלווה את תושבי הכפר זה 20 שנה, הוסיפה כי תושבעי אל עראקיב מנהלים מאבק בלתי-אלים ודמוקרטי. "יש לכולנו מה ללמוד מהם ולתמוך בהם", אמרה.

"הם מנסים להתיש אותנו כדי שנעזוב את השטח, אמר סיאח' אבו מדיע׳ם לאחר שיחרורו ממעצר. "הפקחים והשוטרים מחפשים להציק ולהתעלל. כשבאו לעצור אותי, אמרו לי שמחפשים אותי שבועיים, אבל אני תמיד כאן, הם בעצמם הרסו בשבוע שעבר ראו אותי, דיברו איתי ולחצו לי את היד". לאחר מעצרו, נלקח אבו מדיע׳ם לתחנת המשטרה של יחידת יואב בבאר שבע, שם כלל לא נחקר וכעבור שעות שוחרר ללא תנאים.

הכפר אל עראקיב, הממוקם על כביש 40 מספר קילומטרים לפני באר שבע, הפך בשנים האחרונות לאחד מסמלי "הצומוד" (הישרדות) הפלסטיני וההתנגדות לגירוש הבדואים מאדמתם. לאחר כל הריסה, מקימים התושבים מחדש את הסוכות והאוהלים שהם מתגוררים בהם. מבחינת המדינה, כל הקמה מחדש של סוכה מהווה עבירה חדשה, למרות ששייח' סיאח ומשפחתו עדיין מתגוררים בכפר. למעשה, מאז ההריסה ב-2010, הם לא עזבו את אל עראקיב אף פעם. בתור אחד מ-37 כפרים לא מוכרים בנגב, תושבי הכפר אינם מחוברים לתעשיות כמו מים ביוב וחשמל, אינם זוכים לשירותים שונים ובשיל לימודים א מרפאה עליהם לנסוע עד לרהט.