newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חיסול סולימאני והדילמה של האופוזיציה האיראנית

מתנגדי משטר איראנים רבים שמחו על ההתנקשות. אך לצד אלה היו גם תגובות שנעו בין חשש מפני מלחמה כוללת להספדים שהביעו הערצה של ממש. אם המשטר ישכיל לנצל את הרגע וישחרר, למשל, את האסירים הפוליטיים, הוא יכול לאחד את השורות לקראת העימות הקשה שעלול לפרוץ

מאת:

מיד עם היוודע דבר הריגתו של קאסם סולימאני – מפקד כוח אלקודס של משמרות המהפכה ואחד האנשים הכריזמטיים והחזקים באיראן – לא היה ספק כי עם מותו נולדה דמות של שהיד בסדר גודל שכמעט לא נודע באיראן של אחרי המהפכה האסלאמית.

לצד הטרמינולוגיה הלוחמנית יוצאת הדופן בעקבות ההתנקשות, ההנהגה האיראנית הכריזה על שלושה ימי אבל כוללים לזכרו. חברים באיראן מספרים שביומיים האחרונים, הכרוז במטרו של טהרן מביע כל כמה דקות תנחומים לעם האיראני על מותו.

איראניות מתאבלות על סולימאני בטהרן (צילום: FarsNews)

מסע הלוויה של סולימאני היה מופע ראווה שעבר בין היתר בערים השיעיות הקדושות כרבלא ונג'ף ובטהרן בדרכו לעיר הולדתו כרמאן, בה ייטמן.

בעוד שהעמדה של איראן הרשמית היא צפויה ומתבקשת, הדיון המעניין הרבה יותר סביב ההתנקשות בחייו של סולימאני מתנהל דוקא בקרב החוגים המתנגדים לשלטון הנוכחי באיראן – בתוך המדינה ומחוצה לה. צוהר לעמדה המורכבת של סוציאליסט איראני גולה ביחס לחיסול סיפק כאן ארש עזיזי, שכתב על הדילמה הרגשית הקשה בין התיעוב לסולימאני עצמו ובין הסכנה המוחשית מאוד שחיסולו מציב בפני העם האיראני.

אלא שבאופן מפתיע, בקרב מתנגדי השלטון האיראני אין ממש קונצנזוס אפילו ביחס לדמותו של סולימאני עצמו, אף שהיה אחד מעמודי התווך של השלטון שהם מתנגדים לו מכל וכל. מעבר לחשש מפני מלחמה כוללת שההתנקשות עלולה להצית, חלקם הביעו בהספדים שכתבו בעקבות מותו הערכה עמוקה לסולימאני, שלא לומר הערצה של ממש.

את אחד ההספדים המפתיעים ביותר לסולימאני קראתי אצל ידיד מוערך מאוד, עיתונאי בכיר שהיה במשך כמה שנים הכתב והפרשן של ה-BBC בפרסית בישראל/פלסטין. קשה לומר שיש לו סימפטיה גדולה למשטר הנוכחי באיראן, שהכניס את שמו לרשימה השחורה והוא מנוע מזה שנים ארוכות מלבוא בגבולותיה, אף שהוריו ובני משפחתו עדיין חיים שם.

שעות ספורות אחרי הדיווח על ההתנקשות הוא כתב בעמוד הפייסבוק שלו: "גנרל סולימאני היה מהגאונים הצבאיים של העידן הנוכחי ומילא תפקיד מכריע בהרחקת דאע"ש מגבולותיה של איראן ובמניעת נפילתן של ארביל ובגדוד לידי הח'ליפות האסלאמית. איראן איבדה שר צבא רם מעלה, חייל במלוא מובן המילה. יהי זכרו ברוך.

מסע ההלוויה של סולימאני בטהרן (צילום: FarsNews)

"אין לי ספק שהמומחים שחוגגים בשפה הפרסית את הריגתו של גנרל איראני אינם איראנים בעצמם, אלא דוברי פרסית בלבד, כמו כוחות הסייבר של ישראל וערב הסעודית, וכמובן אסירי טירנה שעברו שטיפת מוח. איראני, מתנגד משטר ככל שיהיה, לעולם לא ידרדר לשפל כזה".

"קוץ שפילח את ליבי"

מפתיעה עוד יותר היתה הודעת האבל שפרסם הסופר מחמוד דולת-אבאדי בעקבות החיסול. דולת-אבאדי, שחי ויוצר בטהרן, נחשב לבכיר הסופרים האיראנים החיים כיום. ספרו "שקיעת הקולונל" (גילוי נאות: הספר יצא לאור בעברית בתרגומי; א"נ) הוא אחד המסמכים הנוקבים נגד מה שעלה בגורל המהפכה האסלאמית, שברבות השנים טרפה את בניה שלה. הספר נאסר לפרסום על ידי השלטון האיראני ומעולם לא ראה אור בפרסית באיראן עצמה.

אך אחרי חיסולו של סולימאני, סוכנות הידיעות האיראנית פירסמה את ההספד שכתב דולת-אבאדי, שמתחיל בציטוט שתי שורות משירו של המשורר טביב אספהאני: "אם ידקרני קוץ בכף רגלי אוציאנו ללא קושי / אך מה אעשה בקוץ שפילח את לבי?"

דולת-אבאדי ממשיך: "מרגע ששמעתי את הידיעה המרה על פעולת הטרור הנפשעת נגד גנרל סולימאני, משמעות השורות הללו לא נותנת מנוח למחשבותי: מה אעשה בקוץ שפילח את לבי. האם זהו גורלם של כל הבנים הראויים של האדמה הזו? איראן שוב איבדה את אחד מטובי בניה בכאב עצום, אישיות שעמדה ללא חת מול הכוחות צמאי הדם של דאע"ש ושמרה על גבולותינו בבטחה מפני נוכחותם. גם אני אבל עמוקות על אובדנו של מי שאהבתי מרחוק".

מחמוד דולת-אבאדי (צילום: FarsNews)

דבריו אלה של דולת-אבאדי הציתו, כמובן, שורה של ביקורות חריפות מאוד, בייחוד מצד מתנגדי שלטון איראנים גולים. את אחת הנוקבות שבהן כתב הסופר עבאס מערופי, שגלה לברלין לפני כ-20 שנה אחרי שנעצר ונחקר על ידי שירותי הביטחון האיראניים כמה פעמים וכתב העת הספרותי שייסד וערך נסגר בהוראת השלטונות.

מערופי כתב בביקורתו כי "מחמוד דולת-אבאדי לא שמע בימים האלה כנראה על מאסרם של שלושה מחברי אגודת הסופרים האיראנית, לא שמע על הדיכוי הקשה של המפגינים, לא שמע איך קול מחאתם של הצעירים חסרי הישע התבוסס בדם. אבל כיוון שהוא מאמין שאיראן זקוקה נואשות לזריף (שר החוץ האיראני, א"נ) ולסולימאני, הוא מצא לנכון להביע תנחומים על הריגתם של אל-מהנדס וחבריו בבגדד.

"אילו הייתי עכשיו באיראן, הייתי דורש את סילוקו לאלתר מאגודת הסופרים […] אינו מגיני השלטון, בייחוד לא שלטון שבאמתלה של מלחמה נגד האימפריאליזם מתפאר בהבאתה של המדינה לכדי פשיטת רגל. האנשים האלה מחזיקים בנו וברכושנו כבני ערובה כדי להשיג את המטרות שלהם ולהרחיב את האימפריה האסלאמית שלהם. דבר לא חשוב בעיניהם, גם לא השמדתה של איראן.

"טרור הוא דבר נפשע? בהחלט כן. אבל האם מעשי הטרור נגד סטאר בהשתי ופויא בח'תיארי (מתנגדי משטר איראנים שנהרגו; א"נ) אינם נפשעים? רק טרור נגד אנשי צבא בזמן שירות הוא נפשע ומכוער? אין שום רע בכך שאדם ישתוק לפעמים. השתיקה גם היא אחד מהתווים המוזיקליים. מותר להשתמש בה".

"עולם ללא טראמפים וסולימאנים יהיה טוב יותר"

עמדה אמביוולנטית יותר ביחס להתנקשות בחיי סולימאני הביעה גם מפלגת הפועלים הקומוניסטית של איראן, שפועלת כמובן מחוץ לגבולות המדינה. בגילוי הדעת של המפלגה נאמר, בין היתר: "ללא ספק, מותו של סולימאני או כל פושע אחר בעולם יתקבל בשמחה מצד שוחרי החופש באיראן, עיראק ובאזור כולו. בה במידה, מעשהו הבריוני והצדקני של טראמפ והממשל האמריקני והתערבותם בענייני מדינות אחרות כראות עיניהם מעוררים שאט נפש בקרב העם העיראקי ועמי האזור.

"הריגתו של סולימאני וחבריו תגרור את המזרח התיכון להסלמה בטרור המדינתי בשני הצדדים ולהעמקת מצוקתם של העמים שסובלים מפשעי המלחמה של נאט"ו, ארה"ב והרפובליקה האסלאמית. מתקפה זו מספקת לרפובליקה האסלאמית תירוץ נוסף להשתמש באמתלה של 'מלחמה נגד טראמפ והאימפריאליזם' לטובת העמקת המיליטריזם בחברה האיראנית ודיכוי מחאת ההמונים במדינה […]

"הגברת המתח בין המשטרים הריאקציונריים בארה"ב ובאיראן לא רק שאינה מועילה בדבר למעמד הפועלים ולשוחרי החופש במדינות האלה, אלא אף מקשה על מאבקם בדרך לשחרור. ללא ספק, עולם ללא הטראמפים, הסולימאנים, הח'אמנהאים, הארדואנים והנתניהואים יהיה עולם טוב והומני לאין שיעור".

האמביוולנטיות בקרב מתנגדי המשטר האיראני ביחס לחיסולו של סולימאני, צריך לומר, אינה נובעת רק מדמותו של האיש עצמו; היא יושבת, בין היתר, גם על שכבות של חשדנות וסלידה איראנית מכל ניסיון זר לכפות על איראן מדיניות בכוח הזרוע והבריונות, ללא קשר למידת התמיכה במשטר עצמו.

כך למשל, הסנקציות הכלכליות שהשיתה הקהילה הבינלאומית על איראן במטרה למנוע ממנה לפתח יכולות גרעיניות נתקלו בהתנגדות גורפת גם מצד מתנגדי המשטר החריפים ביותר, שראו בכך פגיעה בלתי נסבלת בריבונותה של איראן.

הזדמנות לשחרר את מנהיגי האופוזיציה. מחאת ה"הגל הירוק" באיראן, במאי 2009 (צילום: Mardetanha)

חיסולו של סולימאני יכול לספק למשטר האיראני עוד רגע כזה של אחדות לאומית. ברוח זו הציע אחד העיתונאים האיראנים הגולים למשטר לנצל את הרגע הזה כדי לשחרר את האסירים הפוליטיים, ובראשם מנהיגי האופוזיציה מיר חוסיין מוסווי ומהדי כרובי שמוחזקים במעצר בית מאז מחאת "הגל הירוק" ב-2009, ולאחד את השורות לקראת העימות הקשה שעלולה ההתנקשות הזו להצית.

עם זאת, ועל אף המקוריות והתבונה שבהצעה, נכון לעכשיו היא נדמית כמרחיקת לכת מדי אפילו עבור ההנהגה הפרגמטית והמחושבת להפליא של הרפובליקה האסלאמית של איראן.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf