newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צפו: יוסי צברי מסכם עשור

מאת:

צילום: אורן זיו

איך מסכמים?

איך מסכמים עשר שנים?

אתם יודעים מה, עזבו עשר –

איך מסכמים שנה אחת?

ובשביל מה?

מה יעזור

אם נביט לאחור?

זה יפתור משהו

זה יביא מזור

להבנה הכואבת

שהזמן חלף ולא יחזור?

ומניין הצורך הכמעט חולני

להסתכל על מה עברנו

במקום על מה עוד יש לעבור.

ונגיד שמנסים.

נגיד שדוחסים ומכניסים למניין

גם את חוק הלאום

גם את החמגשיות

גם את המחאה החברתית

וגם את צוק איתן,

סבבה?

קחו את טראמפ

את הקלסרים מאיראן

את הטבח בחאלב

את הפיגוע בבטקלן…

תוסיפו את שינויי האקלים

את רצח הנשים

את מחאת הנכים

את גירוש הילדים

את תאונות הדרכים

את סיפוח האי קרים

את הודו וקשמיר

את מהפכת תחריר

את המאבק לזכויות אדם

את האש בנוטרדאם

את עסקאות הנשק המפוקפקות

את כלי השיט והצוללות

את הפועלים שנופלים מהגגות

את הבחירות

הבחירות

הבחירות

ואת גל גדות

את האירוויזיון עם נטע ברזילי

ואת אברה מנגיסטו שעדיין חי

אז איך, גבירותיי?

איך מסכמים ובשביל מה?

מי עוד לא שמע על הריקבון

על השחיתות על הצביעות,

מי לא מכיר את הרהב, השחצנות

את ההיתממות את ההתקרבנות?

מי מאמינה עדיין באשליה

שבעצם אין כלום

כי אף פעם לא היה.

 

אז איך מסכמים?

לא מסכמים.

 

ממשיכים

נלחמים

לא מוותרים

נאבקים בטשטוש

נאבקים בייאוש

נאבקים בכיבוש.

עוד יבוא היום לסיכומים

ולהתרפקות על זיכרונות

בינתיים

יש עוד הרבה דברים שצריך לעשות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf