newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"אנשים לא רוצים לראות הומלסים ונרקומנים, אבל אנחנו כאן"

דרי רחוב ומכורים לסמים מגיבים לקמפיין שמתנהל בשבועות האחרונים נגד הידרדרות המצב בדרום תל אביב. הם מבינים ללבם של התושבים שיוצאים נגדם, אבל מזכירים עובדה פשוטה: "אין לנו לאן ללכת"

מאת:

בחודש שעבר הוקמה קבוצת פייסבוק "דרום תל אביב בקריז" במחאה על הידרדרות המצב בדרום העיר בכל מה שנוגע לסחר בסמים ולעלייה במספר המכורים לסמים וחסרי הבית ברחובות. תוך זמן קצר הצליחה הקבוצה, המונה כ-3000 איש – תושבים ותיקים וחדשים, בעלי נכסים ופעילים פוליטים מכל הזרמים – לעורר עניין רב וכלי התקשורת סיקרו את פעילותה. חברי הקבוצה דורשים פתרון לסחר בסמים ולמכורים שמסתובבים ברחובות וקראו לעירייה להעביר את הטיפול בהם לשכונות אחרות. בשבת הקרובה תיערך צעדת מחאה מגן החשמל לתחנת המשטרה בסלמה.

כמי שגר בדרום תל אביב ב-15 השנים האחרונות, אני מודע היטב למצב ולמצוקה האמיתית של תושבים ותיקים וחדשים. מול הדירה שאני שוכר פעלה תחנת סמים חודשים ארוכים, ולא פעם מכורים שכבו סמוך לכניסה לבניין שלי. בחודשים האחרונים אכן עלה מספר המכורים וגם מצבם הידרדר בעקבות הסמים הסינטטיים הזולים הנמכרים ברחובות. אך נקודה חשובה אחת התפספסה בדיון לגבי המצב בדרום תל אביב. איש לא טרח לדבר עם אותם מכורים וחסרי הבית, שחלקם כלל אינו מכור לסמים, ולשמוע מה יש להם לומר.

מחאת הפייסבוק מבטאת מצוקה אמיתית: מספר הנרקומנים וחסרי הבית בדרום תל אביב גדל ומצבם מידרדר. הומלסים ישנים בדרום העיר (צילום: אורן זיו / אקטיבטילס)

"הכל קורה מעל הראש שלנו", אומר לי נסים, בן 61, מכור לסמים שחי ברחוב בחמש השנים האחרונות. "לא באו לדבר איתנו. בשבילם אני לא בן אדם. אזרחים לא רוצים לראות הומלסים ונרקומנים. לא רוצים לראות עוני. מפלים אותי לרעה בכל מקום כי אני הומלס נרקומן מסריח, אלה דברים שטומנים בחובם שנאה מפה ועד באב אל עמוד (שער שכם בירושלים, א.ז). זה מפחיד. יש שוטרים שהיו יורים בי, אם היו יודעים שהם לא יתנו את הדין".

ניסים ודרי רחוב אחרים ששוחחתי ברחוב נווה שאנן וסביב התחנה המרכזית, מספרים שהם סובלים מהניסיון של התושבים, המשטרה והעירייה לסלק אותם, אך הם מזכירים את העובדה הפשוטה: בתור חסרי בית, אין להם לאן ללכת.

"יש שינוי לרעה מצד המשטרה, העירייה והתושבים", מספר לי קוקו, בן 60, שחי בשש השנים האחרונות ברחוב ומסתובב שלושים שנה באזור התחנה המרכזית. "אנשים לא מסוגלים להגיד לי: 'תזוז לפה או לשם'. הם מתקשרים למשטרה, ואז השוטרים אומרים ׳קום, לך מפה׳. אבל אני דייר רחוב, גם רשום לי בתעודת זהות". לגבי המדיניות הלא-רשמית להזיז אותם ממקום למקום הוא אומר: "זה לא יעזור להם. דייר רחוב, איפה שהוא ירצה, הוא ישים את הראש ויישן. אז באת, הערת והזזת אותו?"

לחסרי הבית ששוחחתי איתם אין גישה לטלוויזיה או לאינטרנט, אבל הם שמעו על המחאה. "אמרו לי בדרי רחוב (מחלקת דרי רחוב בעירייה – א.ז) שמתלוננים עלינו", מספרת חני, שגרה ברחוב בעשרים השנים האחרונות ואינה מכורה לסמים או אלכוהול. "אני לא מעשנת, ועדיין אומרים לי: 'תקומו, תלכו'. אבל אני לא מפריעה ולא מלכלכת".

השוטרים מטרטרים את חסרי הבית

מאז פינוי מאהלי המחאה בתל אביב בשנת 2011, חסרי הבית, שמצאו במאהלים קהילה תומכת, נותרו ללא פתרון והמשיכו לגור ברחוב. בעקבות פעולות של עיריית תל אביב לגירוש חסרי הבית מהמרחב הציבורי, הגישו האגודה לזכויות האזרח ופעילים חברתים עתירה לבית המשפט בדרישה להפסיק את סילוקם מהרחוב. בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה, אך העירייה ערערה לעליון, וזה הורה לעירייה לגבש נוהל חדש לטיפול בחסרי בית. לפי הנוהל, שקיבל תוקף של פסק דין, אסור להחרים ציוד לחסרי בית. בפועל, פעמים רבות פקחים ושוטרים אמנם אינם מחרימים ציוד, אך מורים לחסרי בית לעזוב את המקום שהם שוהים בו, גם כאשר מדובר במרחב ציבורי, ולארוז את מעט החפצים שלהם.

"בהחלט שאני מבין", אומר נסים כשהוא נשאל אם הוא מבין למה תושבים לא רוצים לראות נרקומנים ליד הבית, "אבל הם לא צודקים. אני לא מצפה שיעזרו לי, אלא שיתייחסו אלי כבן אדם"

"אנחנו מטורטרים מקצה לקצה", מספר נסים, כשאנחנו יושבים מחוץ לבית תנועת "אחותי" בנווה שאנן. חלק מחסרי הבית באים למקום לקבל כוס קפה או אוזן קשבת. בחודש שעבר הוא נפגע מאופניים חשמליים, שבר את רגלו, אושפז וכעת מתנייד בקושי בכיסא גלגלים. "אני אדם חסר ישע ומתייחסים אלי כאילו אני ממשפחות פשע. זה איום ונורא. איך יכול להיות ששוטרים שונאים אזרחים?" הוא תוהה, "הם לא יודעים לדבר עם בן אדם שנקלע לסיטואציה קצת מורכבת".

"אם ייתנו לנו פתרון דיור, כל הבעיה תיפתר". הומלס במבנה נטוש בדרום תל אביב (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

קוקו, שיושב דרך קבע בפינת הרחובות העליה ומטלון, מספק דוגמה לטרטור המתמשך מצד השוטרים. "פה זה שייך לשרת (תחנת שרת, האחראית על שפירא, הרכבת, תחנה מרכזית ונווה שאנן – א.ז)", הוא אומר כשהוא יושב על המדרכה בחלקו המזרחי של רחוב העליה, לא רחוק משוק לוינסקי. ״אבל שם, בצד השני, זה שייך ליפתח (מרחב יפתח במשטרה, ששוטריו אחראים על אזור פלורנטין – א.ז)", הוא אומר בחצי חיוך, מותש מהמלחמה היומיות למצוא פינה שקטה. "לפעמים שוטר אומר לי: 'תעבור לצד ההוא'. אתה זז, אין לך כוח למלחמות, אתה לא יודע כמה מריבות היו לי איתם".

בערב שבו נפגשתי עם קוקו, פקחי סל"ע (סיירת לביטחון עירוני) אילצו אותו ואת סימה, חסרת בית ותיקה ומוכרת לתושבי דרום תל אביב, לארוז את מעט חפציהם, והם עברו לשבת על ספסל סמוך. "מפה אי אפשר להזיז אותי, אלא אם אתה נרדם או מפריע לאנשים אחרים לשבת", אומר קוקו, כשסימה מהנהנת בהסכמה.

"מנסים לשסות אוכלוסיה מוחלשת אחת בשנייה, ומנסים לגרום לא.נשים לחשוב שאם רק נוציא את הנרקומנים מהשכונות, הכל יסתדר. זו טעות", אומרת שולה קשת, חברת האופוזיציה במועצת העיר וילידת שכונת נווה שאנן. "דרום תל אביב נמצאת במלחמת הישרדות מול מי שמנסים לשנות את אופי השכונות, לדחוק את התושבים המקוריים החוצה ולהביא לכך שיהפכו לשכונות יוקרה לעשירים בלבד".

קשת מגדירה את המחאה הנוכחית כ"מוצדקת", שכן היא יוצאת כנגד הפקרת השכונות בדרום תל אביב. "יש בעיה אובייקטיבית של סחר אדיר ממדים בסמים מסוכנים ובנוכחות של מכורות ומכורים ברחובות דרום תל אביב", אומרת קשת, "אבל הטיפול המיטיבי בהם לרווחתם ולרווחת התושבות והתושבים באזור, שגם הם נמצאים ונמצאות במצוקה מהמציאות הקשה כאן, לא יבוא מכך שייפטרו מהמכורות והמכורים ויעבירו אותם ממקום למקום, אלא בפתרון יסודי כחלק משיקום כללי של השכונות והתמודדות עם סוגיית הסחר והמכורים".

מצלמים הומסלים בפנים גלויות ומעלים לפייסבוק

בשבוע האחרון, כלל הנראה בעקבות הלחץ התקשורתי והפגישה של פעילים מדף הפייסבוק עם גורמים בעירייה, כבר ניתן היה להרגיש נוכחות משטרה ושיטור עירוני מוגברת יותר ברחובות, ונוכחות יותר דלילה של דרי רחוב ברחובות נווה שאנן וגבול פלורנטין.

"השוטרים לא יודעים איך להתנהג לאנשים במצבים לא פשוטים". שוטרים במבנה נטוש בדרום תל אביב (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

בדף הקבוצה "דרום תל אביב בקריז" מועלים באופן שוטף צילומים של מכורים, כשהם משתמשים בסמים או שוכבים מעולפים או חסרי הכרה ברחוב, לעיתים בצורה שניתן לזהותם. על פי חוק הגנת הפרטיות, פרסום צילומים מביכים, מבזים או משפילים של אדם ללא ידיעתו ומבלי שנתן לכך את אישורו, גם אם צולמו במרחב הציבורי, מהווים פגיעה בפרטיות.

"כל הזמן אני קולט אנשים שרוצים לצלם אותי, מאלף ואחד טעמים", מספר ניסים. הוא עצמו אינו אוהב את התופעה. חלק מהחברים בקבוצת הפייסבוק מחו על צילום פניהם של מכורים, בעוד אחרים הגנו על צילומים מסוג זה. אחד החברים ביקש ממי שמעלה צילומים לטשטש פנים כדי לכבד את ילדיהם ומשפחותיהם של המכורים, וכדי שבעתיד, אם ייגמלו, עברם לא ירדוף אותם. "נעלמה לי האמפתיה אליהם. לא רוצים שיצלמו? שלא יהיו לנו ברחובות", ענה בתגובה אחד החברים בקבוצה.

"המציאות שבה משתמשות ומשתמשים הופכים אובייקטים לתיעוד ושיימינג ברשת היא בלתי נסבלת", מוסיפה קשת. ״האנשים האלה הידרדרו לסמים מרקע של עוני, אלימות, ייאוש או מצב נפשי קשה. הם מוטלות ומוטלים בצדי הדרך הפיזית והחברתית. כדי לפתור את הבעיה יש צורך אקוטי בהגברת הפיקוח על אזורי הסחר ומיצוי הדין עם הסוחרים עצמם, ולפני הכל: צריך לייצר מסגרות קהילתיות, טיפוליות ושיקומיות שיסייעו להם לא רק להיגמל מסמים אלא גם להיכנס לקורת גג ולשוב לשגרת חיים סבירה".

אני שואל את נסים אם הוא יכול להבין את התושבים שקנו בדרום העיר דירה בבניין חדש ולא רוצים לראות מכורים וחסרי בית מתחת לביתם או בחדר המדרגות שלהם. "בהחלט שאני מבין, אבל הם לא צודקים. אני לא מצפה שיעזרו לי, אלא שיתייחסו אלי כבן אדם", הוא אומר. באותה נשימה הוא מספר על תושבים רבים המסייעים לו. "יש אנשים על הכיפאק, מכל הסוגים, יש גם פליטים שתורמים לנו".

גם קוקו אומר שהוא מבין את זעמם של התושבים. "אם אני הייתי בן אדם נורמטיבי והיית קונה פה בית בשניים-שלושה מיליון, לא הייתי מוכן שיהיה לי נרקומן ליד הבית", הוא מודה. "אבל תיקח אחד כמוני, לא מוזנח לא מוזרק, אתה יכול לשבת לדבר איתו כמו כל בן אדם". לדבריו, רבים מהשכנים ובעלי חנויות באזור אוהבים אותו ועוזרים לו. "מי שלא מכיר אומר ׳נרקומן׳, אבל מי שמכיר – מכבד. אין אחד שאגיד לו שאני רוצה לאכול ויגיד לי לא".

"מי שלא מכיר אותי, אומר 'נרקומן', אבל מי שמכיר – מכבד". הומלס ישן על ספסל ברחוב אלנבי (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

כמו החברים בקבוצת הפייסבוק, גם המכורים וההומלסים מפנים אצבע מאשימה קודם כל לרשויות, ובמיוחד לעירייה ולמשטרה. "בחודשים האחרונים המצב מאוד החמיר", אומר נסים. "השוטרים לא יודעים לעשות הפרדה בין דבר לדבר. לוקחים הכל גורף". "שיישבו לדבר איתנו פעם אחת", מוסיף קוקו, "שיבינו שאנחנו לא אוכלים אנשים, אלא דווקא עוזרים ותומכים. אבל בנו לא תומכים".

נלחמים בנרקומנים, פוגעים בחסרי הבית

המדינות הלא-רשמית של הרשויות לנסות להזיז חסרי בית והקמפיין של התושבים משפיעים לא רק על המכורים לסמים, אלא גם על חסרי בית שאינם מכורים לסמים או אלכוהול, ויש לא מעט כאלה.

"יש לגיטימיות לפגוע בנו, כי אנחנו לא נראים מספיק אנושיים כדי שיגנו עלינו", אומר לאון, שחי בשנים האחרונות ברחוב וישן במבנים נטושים. הוא אינו משתמש בסמים אך עדיין מרגיש את היחס הגרוע. "הם רוצים לגרש את האנשים – אותנו וגם את התושבים הוותיקים". הוא מתאר את התהליכים המואצים שעוברים על שכונת נווה שאנן בשנים האחרונות. "סגרו ברזיות, סגרו שירותים ציבוריים, אין איפה להיות", הוא אומר. "אם אני ואתה נשב בצהריים על ספסל, יבוא אלי פקחים ויגידו לי לקום".

"אני יושבת על הדשא ביום שבת בפארק, כמו כולם, אבל אלי יבואו ויגידו לי ללכת", מוסיפה חני, שחיה בעשרים שנה האחרונות ברחוב תל אביב. "לא רוצים הומלסים ברחוב", היא אומרת.

כשאני מדבר עם דרי הרחוב על פתרונות, כולם מדגישים קודם כל את הצורך בקורת גג. עמותת לשובע מפעילה עבור עיריית תל אביב שלושה בתי מחסה ("גגונים") בעיר, שיכולים להלין ביחד קרוב למאה דרי רחוב בלילה: מעון לנשים ובו כ-25 מיטות, מחסה לגברים מכורים שבו כ-50 מיטות, ומחסה ללא מכורים עם כ-30 לנים.

בקבוצת הפייסבוק התפתח ויכוח: האם לטשטש את פניהם של דרי הרחוב שהם מצלמים או להעלות אותם בפנים גלויות. הומלס ישן בדרום תל אביב (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

אבל בתל אביב יש הרבה יותר חסרי בית ממיטות פנויות. אורית שבתאי-פרנק, ​מבקרת עיריית תל אביב, פרסמה בשנה שעברה דוח לגבי מצב דרי הרחוב. הדוח הובא בפני מועצת עיריית תל אביב ואושר באוגוסט השנה. על פי הדוח, בשנת 2017 היו כ-600 תיקים פתוחים של טיפול בדרי רחוב. ניתן להניח כי ברחובות מסתובבים עוד כמה מאות שאינם מטופלים. על פי הדוח, בימים הגשומים הגגונים מלאים עד אפס מקום.

"אומרים לך יש גגון. פעם עלית לגגון בלילה וראית מה זה?״ שואל קוקו. "יש שם סמים יותר מהרחוב. אז למה לשים את הראש בסמים? אני אשים את הראש בסמים ברחוב". מאז הראיון עם קוקו בשבוע שעבר, בעזרת מחלקת דרי רחוב בעירייה הוא עבר לדירת חדר קטנה. המימון יבוא מהסיוע בשכר דירה שמגיע לדרי רחוב, אך רובם מתקשים לממשו.

בדוח מבקרת העירייה נכתב כי "בכל נקודת זמן, יש להיערך למתן צרכים בסיסיים כמחסה ומזון לדרי הרחוב כנדרש… האידיאל שלכל דר רחוב יהיה מחסה ומזון בכל נקודת זמן אינו מתקיים גם (ובראש ובראשונה) בשל הקושי להשיג שיתוף פעולה מדרי הרחוב, אך גם בשל חוסר אמצעים אובייקטיביים". בדוח נאמר כי לא כל דרי הרחוב מגיעים לאתרי ההסעדה העירוניים, ולכן על כל הגורמים העירוניים, כמו הפקחים ושוטרי הסיירת לביטחון עירוני, לשאת ערכות מיוחדות שאפשר לתת לדרי הרחוב.

"הם מחליטים מה לעשות, לא אנחנו", אומר נסים. "יש תקציב לאוכלוסיה הזו. שיתנו פתרון דיור, לכל אחד פה, אז הם יפתרו את כל הבעיה של האוכלוסיה ברחוב. אני הומלס, אבל סיוע בשכר דירה עוד לא סידרו לי".

בדוח המבקרת צוין גם כי יש לפעול לטיפול בבעיה המערכתית, מעבר למחסור במקומות לינה. "טיפול ביחידה (לדרי רחוב – א.ז) הינו במהותו עזרה סוציאלית במיצוי זכויות. העירייה אינה מכינה תכניות טיפול מלאות ואינה מפעילה מוסדות לטיפול ושיקום אוכלוסייה זו ומפנה כאמור למוסד קריית שלמה (מוסד ארצי המטפל בתחלואה כפולה של התמכרות ומחלות נפש – א.ז)".

"אני לא אומר שאהיה נקי, אבל שיהיה לי סדר יום", מציג נסים את התקווה שלו לעתיד. בעוד מחאת הפייסבוק דורשת, בין היתר, להעביר תחנות חלוקת תחליפי הסם (מתאדון) מחוץ לשכונת הדרום, נסים מסביר למה חשוב שיישארו באזור. "עם סמי הרחוב, אתה לא יכול לנהל סדר יום", הוא אומר. מבחינתו, עדיף תחליף סם. "אני אסביר את ההבדל בין סם רחוב למרפאה: אם אתה לוקח את תחליף הסם, 24 שעות אין לך קריז. כשאתה קונה סמי רחוב, אתה צריך 500 שקל ביום והמינון עולה ועולה. כל הזמן אתה מתעסק במנה הבאה. אם אתה לוקח טיפול, יש לך שקט, אתה יכול להתפנות לעבודה. כל החיים עבדתי. אני אדם חרוץ, אבל לא היתה לי עבודה", הוא אומר ומתרחק כדי לקבץ נדבות בשביל המנה הבאה.

מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה:

"עיריית תל-אביב-יפו מטפלת בדרי רחוב מכורים בכל ימות השנה, דואגת לרווחתם ומציעה להם גמילה ולינה בגגונים, ללא תשלום. לצערנו, רובם לא נענים להצעות הטיפול והשיקום המוצעות להם. בימים אלו מרכזת העירייה מאמצים בטיפול בשכונת נווה שאנן, הסובלת מעלייה מדאיגה בתופעת והצליחה לשכנע עד כה כ-40 מכורים לסמים להיכנס לתכניות גמילה. היחידה לטיפול בדרי רחוב והתמכרויות תוגברה בתחילת שנת 2018 בשלושה תקנים, מהם שניים במימון משותף של משרד הרווחה והעירייה ותקן נוסף במימון מלא של העירייה. לאחרונה תוגברה היחידה בתקנים נוספים במימון עירוני מלא המיועדים כולם לעבודה בשכונת נווה שאנן- שני תקנים של עובדים סוציאליים ותקן וחצי של סיירים.

באשר לטענות דרי הרחוב- לא מדובר בפסיקת בג"צ אלא בנוהל של העירייה שקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט העליון. העירייה כמובן פועלת בהתאם לנוהל עבודה זה שכאמור כתבה.

העירייה מטפלת בדרי רחוב כל השנה ומציעה להם קורת גג ובניגוד לנטען דרי רחוב לא נדרשים לעזוב את המרחב הציבורי. ככל שנדרשת אכיפה בקשר לציוד של חסרי בית שהוצב במרחב הציבורי, הרי שהיא מתנהלת בהתאם לשיקולים, אמות המידה והתהליכים שהתוו בנוהל זה"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf