newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עיריית ת"א לתושבי אבו כביר: תעזבו מרצון או שלא תקבלו פיצוי

בתחילת החודש שלח מנהל אגף נכסי העירייה מכתב רשמי לעורך דין שמייצג את התושבים, שבו הוא מתנה את קבלת הפיצוי שהוצע להם – כ-100 אלף שקל למשפחה – בעזיבה ללא התנגדות עד סוף החודש. בדיון חירום בכנסת אמר אחד התושבים: "קיבלתי מכתב שאם אני לא חותם עד סוף החודש, זורקים אותי מהבית"

מאת:

עיריית תל אביב-יפו מאיימת על תושבי שכונת אבו כביר בדרום תל אביב שמשפחות שלא יחתמו על הסכם פשרה ויפנו את ביתם עד סוף החודש לא יקבלו פיצוי, ויוותרו ללא קורת גג. העיריה מציעה לרוב המשפחות בשכונה כ-100 אלף שקל במסגרת מתווה פינוי, סכום שכמובן אינו מספיק לרכישת דירה באזור או בכל מקום אחר.

בתחילת החודש שלח אלי לוי, מנהל אגף נכסי העירייה, מכתב רשמי לעו"ד המייצג את התושבים, שלפיו "מי שירצה לזכות בפיצוי שהוצע להם לפנים משורות הדין" יצטרך לחתום על ההסכם עד סוף 2019. על פי המכתב, כדי ש-20 המשפחות יוכלו לזכות בפיצוי, הן נדרשות לעזוב ללא התנגדות. "מתווה הפינוי קובע כי תנאי לקבלת הפיצוי המוסכם הוא פינוי בהסכמה" וללא שימוש בהוצאה לפועל, נכתב. בסוף המכתב נכתב בפונט מודגש כי "העירייה לא תהיה מחויבת להצעת המתווה ביחס למחזיקים שלא יעמדו במועדים ובתנאים כאמור".

"קיבלתי מכתב מאלי לוי שאם אני לא חותם עד סוף החודש, זורקים אותי מהבית. מה אני אמור לעשות?" אמר בדמעות תושב השכונה אלירן גולן, במהלך דיון חירום שהתקיים היום (שני) בכנסת, בניסיון למנוע את הפינוי הקרוב של תושבי שכונת אבו כביר בדרום תל אביב. "המצב שלנו לא טוב. הזמן עבר ולא נעשה שום דבר".

תושבי אבו כביר מוחים נגד פינויים

את הדיון היום, שהתקיים למרות פיזור הכנסת, יזמו חברי הכנסת עופר כסיף (הרשימה המשותפת), אילן גילאון (מרצ) ומיכאל ביטון (כחול לבן), בהשתתפות התושבים. נציגי עיריית תל אביב-יפו הוזמנו לדיון אך לא הגיעו, ונכחה בו רק חברת המועצה מהאופוזיציה שולה קשת. פרט לכך לא הגיעו לדיון כמעט חברי כנסת נוספים, ואף נציג מממשלת המעבר לא נכח בו.

לדברי ח"כ ביטון, "האולם הזה ריק כי לאף אחד לא אכפת מהאנשים. כסיף וגילאון, שמעורבים במאבק כבר כמה שנים, רתמו גם אותי אליו. הצטרפתי כי כשעושים עוול לאזרח אין ימין ואין שמאל, צריך לתקן".

במכתב של לוי לא מצוין גובה הפיצוי שמציעה העירייה, אך עו"ד יוסף תמיר, אחד מעורכי הדין שמייצגים את התושבים, אמר במהלך הדיון בכנסת כי מדובר בסכום של כ-100 אלף שקל, ולכמה משפחות בודדות הוצע סכום גבוה יותר. לדברי תמיר, "הפיצויים המוצעים הם 100 אלף שקל. יש כאלה שקיבלו הצעה של 200 אלף שקל ומקרה אחד חריג של 1.2 מיליון שקל". תמיר מדגיש שהתושבים אינם מבקשים פיצוי עבור שלושת הדורות שגרו בשכונה, אלא רק עבור הבתים עצמם. "אנחנו רוצים פיצוי מידתי, הגיוני וסביר. אף אחד לא רוצה להתעשר, רק לחיות בכבוד, לא יותר".

לדברי תמיר, הפינוי ייצא אל הפועל מכוח הפקעה, על פי החוק המנדטורי, ולכן הפיצוי שמציעה העירייה הוא רק עבור ערך המבנים ולא על בעלות. לדבריו בדיון, "הדרישה היא לתת פתרון כספי שיאפשר מגורים באותו אזור ובאותו גודל ובאותו גודל גירה שהיתה לכל משפחה. הם מציעים סדר גודל של 4 מיליון שקל (לכל המשפחות; א"ז). אנחנו דורשים תוספת של 12 מיליון שקל. אפשר להגיע להסכמה, זה סכומים זניחים".

נציגי עיריית תל אביב-יפו לא הגיעו. דיון חירום בכנסת בעניין פינוי תושבי אבו כביר, ב-16 בדצמבר 2019

לדברי ח"כ כסיף, "הלב נקרע למשמע קולותיהם של תושבי השכונה. אחד מספר שהוא אינו יכול להבטיח קורת גג לילדיו. אחר מספר שהוא חולה סופני, ומבקש רק לא למות ברחוב. הדרישה של 20 המשפחות היא צנועה – דירה תמורת דירה. זוהי זכות אדם בסיסית, וזכותם מתוקף מגוריהם שם מזה עשרות שנים. אם ראש העירייה רון חולדאי לא יתעורר היום, כבר החורף ייזרקו משפחות קשות יום לרחוב, קשישים, נכים וילדים".

"קורבנות של השיטה"

התושבים באבו כביר, רובם עולים מאיראן, הגיעו ב-1953 לשטח של שכונה פלסטינית ביפו שנשאה את אותו השם, אבו כביר, בעידוד הרשויות – כדי לתפוס את הבתים של הפלסטינים שגורשו ב-1948. הם התיישבו במקום, וחיו ללא תשתיות במשך עשרות שנים. גם כיום אין במקום מדרכות מסודרות, תאורת רחוב או כבישים סלולים. ב-2010 העביר מינהל מקרקעי ישראל את השטח לעיריית תל אביב, וב-2012 התחילה העירייה בהליכי פינוי נגד התושבים. על חלק מהשטח נבנה פארק החורשות, וכיום מתגוררות בשכונה כ-20 משפחות. בדומה למצב בשכונת גבעת עמל, בוקר אחד  גילו המשפחות שחיות במקום כי הן נחשבות "פולשות".

לדברי ח"כ ביטון, "אנשים לא צריכים לשכוח מאיפה באו. אני באתי מבית של עמידר. הם השתמשו בבתים נטושים לדיור ציבורי. תושבי אבו כביר לא טיפלו בניירת בתמימות, והם היום קורבנות של השיטה". ח"כ ביטון אומר שהעירייה צריכה להציע לתושבים פיצוי שיספיק להם לרכישת דירה. "הצעות הפשרה של העירייה לא מספקות. התושבים לא יכולים להסתפק בפשרה שאינה כוללת קורת גג".

מארגני הדיון, חברי הכנסת אילן גילאון (שני מימין), מיכאל ביטון ועופר כסיף. דיון חירום בכנסת בעניין פינוי תושבי אבו כביר, ב-16 בדצמבר 2019

בעוד לשכונת גבעת עמל חוקק חוק מיוחד שיסדיר את הפיצויים, מארגני הדיון הדגישו כי בגלל פיזור הכנסת, הם יתקשו לפעול כעת בעזרת חקיקה. לדברי ח"כ גילאון בדיון, "אין לנו זמן לחוקק חוק כמו במקרה של גבעת עמל. צריך לעצור את מה שקורה עכשיו עד אחרי הבחירות, כדי שנוכל לחוקק חוק שיגן על התושבים, ושמדבר על פיצוי לכל משפחה – דירה תמורת דירה. אני הייתי פיזית בגבעת עמל. המשטרה פגעה בי. לעבור דירה זה דבר קשה, שלא לדבר על להיות עקור. צריך להבין את הדבר הזה". בדיון הוצע שכמו במקרה של שכונת ליפתה בירושלים, משרד האוצר ישתף פעולה עם העירייה כדי לסייע לה בסכום הפיצויים.

לדברי אורנה גריב, תושבת השכונה ומובילת המאבק נגד הפינוי, "בטענה שקרית שאנחנו פולשים רוצים לפנות אותנו ללא פיצוי. בתחילת שנות ה-50 המדינה הפנתה לשכונת אבו כביר משפחות מהעדה הפרסית. רוב המשפחות לא הסדירו את האישורים והאמינו להבטחות שניתנו בעל פה על ידי הרשויות. אנחנו דורשים מעיריית תל אביב-יפו פיצוי שווה ערך לבתים ולאדמות שעליהם אנחנו גרים כבר 70 שנה".

בדיון השתתפו גם שני חברי כנסת שהיו בעבר היו חברי מועצת עיריית תל אביב-יפו וחלק מהקואליציה של חולדאי, אסף זמיר (כחול לבן), שהיה במועצה עד לאחרונה אף היה סגן ראש העיר בעבר, וסמי אבו שחאדה (הרשימה המשותפת), שהיה במועצה עד 2013. לדברי זמיר, "100 אלף שקל זה לא פיצוי. זה פחות ממה שעולה להם פלנות. העירייה לא מכירה בעוולות. התערבות של הכנסת יכולה להועיל". ח"כ אבו שחאדה הוסיף: "המדינה הרימה ידיים ב-20 השנים האחרונות בסוגיה הכי חשובה לאזרח, שהיא סוגיית הדיור, בגלל המדיניות הניאו-ליברלית".

לדברי חברת מועצת העיר שולה קשת, שהיא היחידה באופוזיציה נגד חולדאי במועצה כיום, "כתושבת נווה שאנן, המקרה של אבו כביר אינו יוצא דופן. מדובר במדיניות של עיריית תל אביב-יפו והעומד בראשה. במשך הרבה מאוד שנים, אנחנו יכולות לראות שתושבות דרום תל אביב עומדות למכירת חיסול". לדבריה, "מי שההחלטה בידו היא רון חולדאי. לחץ עליו הוא חשוב כדי לעצור את המהלך האכזרי הזה שמתוכנן ל-1 בינואר. חייבת להיות התערבות של הכנסת כדי לעכב את העניין הזה".

"בית המשפט לא מצא אימות לטענות"

מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה: "מדובר בפארק ציבורי שהעירייה נאבקת על מנת להחזירו לציבור ולהרחיב את הריאה הירוקה בדרום העיר, לטובת תושבי העיר. המדינה ביצעה פינויים במקום בשנות ה-70, והמתגוררים בו כיום אינם הדיירים משנות ה-50. ישנם רק ארבעה דיירים מוגנים בעלי חוזה שהעירייה מפצה בהתאם לחוק, והשאר הם בני משפחה ואחרים שהגיעו לאורך השנים כולל שנות האלפיים המאוחרות.

"בית המשפט לא מצא אימות לטענותיהם על זכויות בקרקע, וקבע כי עליהם לפנות את השטח באופן מיידי וללא כל פיצוי. למרות זאת, יצאה העירייה מגדרה והציעה פיצוי לכל אחד מהם כמחווה של רצון טוב וכדי לסייע להם בהתחלת חייהם החדשים. למרבית המחזיקים נעדרי הזכויות הוצעו פיצויים בשווי של מאות אלפי שקלים לאחד, בהתאם לתקופת מגוריהם בנכס ולכ-12 בלבד שתקופת חזקתם בשטח מעטה, הציעה פיצוי של 100 אלף שקל. בנוסף העירייה תרכוש  ארבע דירות עבור דיירים חולים או במצב קשה במיוחד, על מנת שיהיה להם מקום מגורים עד סוף ימי חייהם.

"יש לציין שהצעת המתווה הועברה לבאי כוח המחזיקים כבר בחודש יוני השנה. חלק גדול אישר את המתווה והצטרף אליו, וחלק גדול שיש לו אינטרס כלכלי בשטח ומשכירים לצדדים שלישיים לא מסכים להצטרף. בית המשפט יכריע בנושא בעניין מחזיקים שבחרו שלא הצטרף למתווה. לצערנו ההתראה על הדיון היתה קצרה מדי, והגורמים הרלוונטיים לא יכלו להגיע".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf