חמאס מוכן לבחירות, עבאס מחפש תירוצים

העם הפלסטיני הצביע לפרלמנט בפעם השנייה ב-2006, ואז זכתה תנועת ההתנגדות האסלאמית חמאס ברוב סוחף. זו היתה גם הפעם האחרונה שהפלסטינים הלכו לקלפי. עכשיו הפלסטינים מצפים לבחירות בקרוב מאוד, אבל רק אם ישראל תסיר את ידיה מעל ההחלטה הפלסטינית.

כאשר חמאס ניצח בבחירות ב-2006, ישראל, ארצות הברית, הקוורטט ומדינות ערב רבות סירבו להכיר בניצחון המדהד שלו. על הבחירות פיקחו ארגונים לא-ממשלתיים מקומיים ובינלאומיים, כולל מרכז קרטר בראשות הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר. כל המשקיפים היללו את הבחירות כהוגנות ושקופות.

לפני הבחירות, הסקרים צפו שחמאס יקבל עד 35 מושבים מבין 135 המושבים, ומנהיג חמאס מחמוד א-זהאר אמר באסיפה פומבית בעזה שהתנועה שלו תשתתף בממשלה אחדות לאומית שפתח עשוי לעמוד בראשה. הוא אמר שהתנועה שלו לא תרכיב ממשלה כי היא תסבול מבידוד בינלאומי. הוא לא ציפה שמי שיבודד אותה יהיו השותפים הפלסטינים והשכנים הערבים.

חמאס לא היה משתתף בבחירות, אלמלא היה מופעל לחץ מצד גורמים שונים. קרטר אמר שהוא שוחח עם חמאס על השתתפותו בבחירות. האמיר הקטארי תמים בן חמאד גילה לסי-אן-אן שארצות הברית ביקשה מאביו לבקש מחמאס להשתתף בבחירות, וכאשר חמאס ביקש ערבויות – סיפר תמים – ארצות הברית אמרה לאביו שהיא תאפשר לתנועה לשלוט, אם תנצח.

לפני הרצח של מייסד חמאס שייח' אחמד יאסין, עבדתי כפיקסר עם עיתונאי אמריקאי. הוא שאל את יאסין: "מדוע שחמאס לא יילך לבחירות ויוביל ממשלה?" יאסין ענה: "אנחנו תנועת התנגדות וזה קשה לנו להיות אחראים למזון, לבריאות ולביטחון של האזרחים".

כאשר הוכרזו התוצאות הרשמיות, הייתי במשרדים של סוכנות ידיעות מקומית בעזה. נכח שם נציג בכיר של פתח, סמיר אל-משהראווי, שהגיע כדי לחגוג את ניצחון פתח. כשנודע לו שחמאס ניצח, הוא עזב מייד את המשרד וסירב לדבר עם העיתונאים. הלכתי אחריו ובתוך המעלית שאלתי אותו: "האם תשתתפו בממשלה שירכיב חמאס?" הוא ענה לי: "לא".

קרטר כתב בדוח שלו על הבחירות כי "מנהיגי חמאס הביעו את רצונם להרכיב ממשלת אחדות עם פתח ועם המפלגות העצמאיות הקטנות יותר אבל הכוונה שלו (של מנהיג פתח מחמוד עבאס – מ.ד.)  היתה לא לשתף אתם פעולה. הפצרתי בו לשקול מחדש".

הנשיא האמריקאי לשעבר גם אמר, שכאשר היה ברמאללה נאמר לו כי "לשום חבר מפלגה בחמאס לא יינתן אישור לשנות מקום מגורים בשטחים הכבושים". המגבלות האלה נכפו, כמובן, על ידי ישראל. הוא הוסיף: "זה ימנע את יישום תוצאות הבחירות ועלול להביא לתגובה חריפה, ואולי אפילו אלימה, מצד הפלסטינים, ללא קשר לשיוכם המפלגתי".

באותו זמן, תורמים בינלאומים הודיעו שהם מפסיקים את תמיכתם הכספית ברשות הפלסטינית. ברגע שחמאס הרכיב ממשלה לבדו, הוא מצא את הקופות ריקות ושהוא אינו יכול לשלם את משכורות עובדי הציבור.

במשך כשנה וחצי, חמאס ניסה, באמצעות ממשלה חד-מפלגתית ובאמצעות ממשלת אחדות עם פתח, להתמודד עם המצב, אבל לא היה מסוגל משום שפתח החיה מחדש את אש"ף והעביר אליו את כל הסמכויות המעשיות. הסמכות הבטחונית המרכזית הועברה לידי המשמר הנשיאותי, שנוהל על ידי עבאס. ממשלת חמאס היתה למעשה חסרת אונים.

במטרה לסיים את התוהו ובוהו הביטחוני ששיתק את החיים הפלסטינים, חמאס פשט על המשרדים של המשמר הנשיאותי ושל הביטחון המסכל בעזה בקרב שנמשך כשבועיים. עשרות פלסטינים נהרגו, ועבאס הורה לכל שירותי הביטחון בעזה לעזוב את תפקידיהם ולעובדי המגזר הציבורי להישאר בבית. באותו זמן, הוא הורה לגרש את כל אנשי חמאס ממשרדיהם בגדה המערבית ורבים מהם נשלחו לכלא, כולל כאלה שניצחו בבחירות המקומיות שנערכו לפני הבחירות לפרלמנט.

ישראל טיפלה בחברי הפרלמנט של חמאס ועצרה אותם, כולל יו"ר הפרלמנט עזיז אבו דוויק, ושלחה אותם לבתי כלא. בשלב הזה, ישראל הטילה מצור נוקשה על עזה ומאז ניהלה כמה מתקפות על הרצועה, כולל שלוש מתקפות גדולות שהותירו אלפי הרוגים.

נכון, ישראל אומרת שהיא מנסה לעצור ירי רקטות על ישובים יהודיים בדרום, אבל היא הביאה את זה על עצמה. אילו ישראל והקהילה הבינלאומית היו מניחים לחמאס לשלוט בשטחים הפלסטיניים, הוא היה מפסיק את ההתנגדות. ברגע שהסכים להיכנס לעולם הפוליטיקה, פירוש הדבר שחמאס הבין היטב את הכללים. בנוסף לכך, חמאס הסכים להיכנס לפוליטיקה על פי בקשה אמריקאית ופירוש הדבר שהוא היה מקבל את המדיניות האמריקאית, אבל לא בבת אחת. זה היה יכול לקרות צעד אחרי צעד.

ברצועת עזה, האנשים רואים שהמצור מתהדק סביב צווארו של חמאס והוא אינו מסוגל לספק להם שירותים רבים. בגדה המערבית, הפלסטינים רואים שישראל, ארצות הברית והקהילה הבינלאומית הזניחו את הרשות הפלסטינית ואת פתח, והם רואים כיצד אדמותיהם מופקעות על בסיס יומי בעוד ארצות הברית מוחאת כפיים לישראל והקהילה הבינלאומית שותקת.

חמאס מכיר בכך ולכן הוא ויתר מראש על כל התנאים לבחירות והסכים לכל התנאים שעבאס דרש לקראת בחירות מתוך תקווה שהדבר יוביל לקיומן. אני בטוח שחמאס לא יעמיד נציגים ליותר משני שליש מהמושבים כדי להבטיח שהמצב הנוכחי לא יימשך, כלומר הם ירצו להבטיח שבשום תנאי לא ייווצר מצב שהם יזכו ברוב וייאלצו להרכיב ממשלה. חמאס רוצה להיות משקיף בפרלמנט הפלסטיני ולקבל שר אחד או שניים בממשלה. אבל האם זה יקרה?

בקוראי את התשובות של עבאס לנכונות של חמאס ללכת לבחירות, אני מרגיש שהוא אינו מוכן לתת לזה לקרות. הוא כרגע משתמש בתירוץ של איסור אפשרי מצד ישראל על השתתפותם של (מזרח) ירושלמים בבחירות. אם ישראל תסכים, מוכנים כבר תירוצים אחרים, כולל העובדים של חמאס בעזה, הזרוע הצבאית של חמאס ועניינים רבים אחרים. אני מאמין שעבאס אינו פועל בשם עצמו, אלא בשמה של ישראל. בעבר הוא הודה בכך כשאמר: "אנחנו צועדים תחת המגפיים של ישראל". כלומר, כאשר ישראל תהיה מוכנה, עבאס יהיה מוכן והקהילה הבינלאומית תהיה מוכנה.