תלמדו מספרד: אין מה לפחד ממערכת בחירות שלישית. ורביעית

אחרי תסבוכת פוליטית שנמשכת כבר שנים והובילה לארבע מערכות בחירות, הצליחו המפלגה הסוציאליסטית והמפלגה האנטי-ממסדית פודמוס להגיע להסכם קואליציוני. התחזקות הימין הקיצוני והמשבר המחריף בקטלוניה דחפו אותן לכך, אך הרבה תלוי כעת ביכולתן לקדם יחד אלטרנטיבה כלכלית-חברתית אמיתית

מאת:
השאירו תגובה
א א א

ב-28 במרץ 1938 נכנעה מדריד לכוחות הפשיסטים שצרו עליה שלוש שנים, וצבאם בראשות הגנרל פרנסיסקו פרנקו נכנס אל העיר. כשנכנס הגנרל לעיר המובסת, בידיעה שניצח במלחמת האזרחים ויחזיק בשלטון על ספרד כולה מעתה, הוא הכריז במפגיע  "Hemos Pasado", כלומר – עברנו. זו היתה תגובה מכאיבה ולעגנית לקריאת הקרב של מתנגדי פרנקו, "No Pasaran" – "הם לא יעברו", שטבעה הלוחמת הקומוניסטית הספרדייה דולורס איברורי, ושהפכה מאז לססמה אנטי-פשיסטית ברחבי העולם.

במובנים מסוימים ניתן לומר שהמצב הפוליטי כיום בספרד הוא הפוך – תסבוכת פוליטית שהובילה להתחזקות הימין הקיצוני, אך בסופו של דבר נפתרה בממשלת השמאל המובהק הראשונה במדינה מאז מלחמת האזרחים.

השלט "הם לא יעברו" במדריד ב-1936 (צילום: Mikhail Koltsov)

קשה שלא לראות קווי דמיון בין המשבר הפוליטי שבו נתונה ישראל היום לבין זה ששורר מהצד השני של הים התיכון. בדומה לישראלים, גם הספרדים קיימו השנה שתי מערכות בחירות – באפריל ובנובמבר, לאחר שחודשים של שיחות קואליציוניות לא הצליחו להוביל להקמת ממשלה. בסך הכל, מדובר במערכת הבחירות הרביעית שהתקיימה במדינה בארבע השנים האחרונות, כאשר גם בין השתיים הקודמות היה הפרש של כמה חודשים בלבד.

שתי מערכות הבחירות שהתקיימו השנה הגיעו אחרי פרשת שחיתות שהובילה באופן תקדימי להפלה של ראש הממשלה מריאנו ראחוי מהמפלגה השמרנית. בנוסף, הבדלנים בקטלוניה הגבירו את כוחם בתקופה הזאת, דבר שהביא למשבר פוליטי חריף סביב משאל העם על ההתנתקות מספרד באוקטובר 2017, אם כי המשבר הזה מתפתח בהדרגה כבר מאז 2016.

הבחירות החוזרות והנשנות הובילו להתחזקות של הימין הקיצוני בספרד. מפלגת VOX, שלא היתה קיימת בפרלמנט בסוף 2015 וגם לא באמצע 2016, התחזקה ל-10.26% מהקולות בבחירות הראשונות השנה וסגרה את הבחירות השניות עם  15.09% מהקולות, כמפלגה השלישית בגודלה. בין הגורמים שהובילו להתחזקות הזאת היו הכישלון המתמשך להקים ממשלה ומחאות הענק בקטלוניה. אך בסופו של דבר, אחרי מערכת הבחירות החוזרת הצליחו מפלגות השמאל הספרדיות לשתף פעולה, ולהביא להקמה של ממשלת שמאל מובהק.

פערים עמוקים ומכשולים גדולים

בשמאל הספרדי קיימים שני כוחות מרכזיים: המפלגה הסוציאליסטית (PSOE) ומפלגת פודמוס. PSOE היא מפלגת שמאל מסורתית שמקבילה למפלגות סוציאל-דמוקרטיות אחרות באירופה. מאז יוני 2018, אחרי הדחת ראחוי, מכהן יו"ר המפלגה פדרו סאנצ'ז כראש ממשלת ספרד.

פודמוס היא ברית שמאלית אנטי-ממסדית, אחת מתנועות ההתנגדות החשובות שקמו לניאו-ליברליזם (ולמדיניות ה"צנע" שלו) בתחילת העשור הנוכחי.

אחרי הבחירות באפריל השנה, היה נראה שהתוצאה הפוליטית האפשרית היחידה היא קואליציה בין הסוציאליסטים לפודמוס. אך אחרי חודשים ארוכים של משא ומתן בין המפלגות, הניסיון הזה כשל והתקיימו בחירות חוזרות.

ראש ממשלת ספרד פדרו סאנצ'ז ומזכ"ל פודמוס פאבלו איגלסיאס (צילום: La Moncloa)

כמה מכשולים גדולים עמדו בפני הקמת הקואליציה של הסוציאליסטים ופודמוס. ראשית, בניגוד לישראל, בספרד לא נהוגות ממשלות קואליציה. במשך שנים רבות, שתי המפלגות הגדולות – PSOE והמפלגה השמרנית (PP) נהנו מהגמוניה משותפת, ואחת מהן תמיד החזיקה ברוב מוחלט בפרלמנט שאיפשר לה להימנע מממשלת קואליציה.

שנית, פודמוס מחזיקה בתפישה רדיקלית ושואפת לשינויים עמוקים ושורשיים במבנה הכלכלי של ספרד. זאת, בניגוד לסוציאליסטים, שהם הרבה יותר מתונים ויש להם היסטוריה קרובה של שיתוף פעולה עם המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית. הפער התפישתי בין שתי המפלגות, כמו גם השאיפה של חלקים בפודמוס "לא להתמסד" ולהפוך למפלגת לוויין של PSOE אלא לשמור על אופיה העצמאי של התנועה, הקשו משמעותית על המשא ומתן.

ושלישית, ואולי החשוב מכל, מעל ראשן של שתי המפלגות מרחף המשבר בקטלוניה. לפודמוס באופן מיוחד יש בסיס תמיכה משמעותי בקטלוניה, שהם צמחה והתעצבה התנועה.

למרות כל זאת, פחות מ-48 שעות אחרי סגירת הקלפיות ב-10 בנובמבר, הגיעו פודמוס ו-PSOE להסכם קואליציוני חסר תקדים. במסגרת ההסכם, מקבלת פודמוס שישה תיקים בממשלה, והמזכיר הכללי של התנועה, פבלו איגלסיאס, יהיה סגן ראש הממשלה. זוהי הפעם הראשונה מאז ערב מלחמת האזרחים בשנות ה-30 של המאה שעברה שבה השמאל האידיאולוגי הוא חלק מהממשלה בספרד.

אחרי חתימת ההסכם הבטיח איגלסיאס כי תקום ממשלה פרוגרסיבית. שיתוף פעולה דומה בין מפלגות שמאל ושמאל-מרכז הביא להישגים פרוגרסיביים משמעותיים בפורטוגל השכנה. אך בכל זאת, שיתוף הפעולה מציב אתגרים קשים בפני שתי המפלגות.

פודמוס תצטרך להתמודד עם אתגרי השלטון, תוך שאיפה להמשיך לשמור על עצמאותה ולא להסתאב, ולחזק את תנועת השטח שעליה מתבססת המפלגה. PSOE, מנגד, תנסה לשמור על תדמית ממלכתית ומתונה, למרות שיתוף הפעולה עם תנועה שיש מי שתופסים כקיצונית. בנוסף, יש לזכור שהקואליציה שהקימו עדיין אינה מחזיקה ברוב בפרלמנט. יש לה 155 מושבים, והיא זקוקה לתמיכה של 20 חברי פרלמנט נוספים כדי להקים ממשלה בהצלחה. ייתכן שהמפתח לכך יימצא דווקא בקטלוניה.

טלטלה במערכת הפוליטית

המפלגה הסוציאליסטית הספרדית הוקמה בשלהי המאה ה-19. בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, ספרד היוותה מוקד עניין ייחודי עבור השמאל העולמי: איגודי העובדים והמפלגות הסוציאליסטיות היו חזקים במיוחד, ובמשך תקופה מסוימת הם היו הכוח המרכזי שעמד נגד ההפיכה הפשיסטית של פרנקו.

הטרגדיה של השמאל הספרדי היא שהתנועות המרשימות האלה רוסקו באלימות קשה, שכללה אלפי הוצאות להורג, יחד עם התנועות הלאומיות של קטלוניה וחבל הבאסקים, במהלך מלחמת האזרחים ואחריה. זה קרה בגלל חוסר היכולת שלהן להתאחד אחת עם השנייה מול פרנקו, שהגיע ב-1937 עד לקרבות רחוב בברצלונה בין מיליציות סוציאליסטיות שונות.

לאחר מותו של פרנקו והמעבר לדמוקרטיה בשנות ה-70, החל השמאל הספרדי לאסוף את השברים של חיים תחת משטר פשיסטי. במקביל, התנועות הלאומיות של קטלוניה ושל הבאסקים השיגו אוטונומיות אזוריות דומות לאלה שמהן נהנו לפני מלחמת האזרחים. התנועה הבדלנית הקטלנית זכתה לתמיכה עממית מצומצמת יחסית, ובניגוד למה שהתרחש בבאסקים, לא פעלו בה ארגונים בדלניים חמושים.

המפלגה הסוציאליסטית עלתה לשלטון בספרד ב-1982, ומאז ועד 1996 כיהן מטעמה פיליפה גונזלס כראש הממשלה. תחת שלטונו, נטשה PSOE את שורשיה המארקסיסטים לטובת הסוציאל-דמוקרטיה, והשתתפה ביצירת הסדר הניאו-ליברלי החדש באירופה אחרי המלחמה הקרה. ראש הממשלה שבא אחריו מטעם PSOE, חוסה זאפאטרו, השלים את הפיכתה של המפלגה לתנועת "דרך שלישית", בדומה למה שקרה בלייבור הבריטית תחת טוני בלייר, ב-SPD הגרמנית תחת גרהרד שרודר וגם במפלגת העבודה הישראלית בתחילת שנות ה-90.

המשבר הכלכלי של 2008 פגע קשות בכלכלה הספרדית והכניס אותה למשבר חוב. זאפאטרו הוביל מדיניות של צנע, כחלק מהסכמי חילוץ עם האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית – שנמשכה שנים ארוכות, גם תחת הממשלה השמרנית בראשות ראחוי, שהחליף אותו ב-2011. בעקבות הצנע והמיתון, האבטלה בספרד זינקה ל-25%, והאבטלה בקרב צעירים היתה כ-50%.

הייאוש מהמצב הכלכלי הכין את הקרקע לעלייתו של שמאל חדש בדמותה של פודמוס, שקמה ב-2014. פודמוס היא תנועת שמאל אנטי-ממסדית, שחרטה על דגלה התנגדות לצנע, מאבק בשחיתות ומחויבות עמוקה לדמוקרטיה. בין השאר, התנועה רוצה לקדם שינויים עמוקים בחוקת ספרד ולעבור לדמוקרטיה פרלמנטרית במקום מונרכיה חוקתית. גם המבנה של פודמוס עצמה אינו שגרתי, והוא מבוסס על שילוב בין דמוקרטיה ישירה ומקוונת לייצוג של מועצות אזוריות שונות.

הייאוש מהמצב הכלכלי הכין את הקרקע. מפגינים במצעד השינוי שאירגנה פודמוס במדריד ב-2015 (צילום: Bloco)

פודמוס זכתה במהירות לבסיס תומכים רחב בקטלוניה, וגם בקרב צעירים ועניים בספרד. במערכות הבחירות של 2015 ו-2016 טילטלה פודמוס את המערכת הפוליטית הספרדית ואת ההגמוניה של PSOE ו-PP, כשהצליחה לזכות ביותר מ-20% מהקולות. מ-2016 היא איגדה תחתיה גם את שארית השמאל הרדיקלי הישן, שצמח מהמפלגה הקומוניסטית הוותיקה ותנועות שמאל רדיקלי נוספות. עם זאת פודמוס נכשלה בלהגיע לשלטון, בניגוד למקבילתה היוונית סיריזה, ונקלעה לקשיים – בין השאר גם בגלל עמדתה בנושא הקטלוני.

כעת, כשפודמוס היא מפלגה של ממש שיושבת בקוטרס חנראלס (הפרלמנט הספרדי), היא נאלצת להתמודד שוב ושוב עם המתח בין אופייה האנטי-ממסדי לבין השתתפותה הפעילה במשחק הפוליטי. המתח הזה נוהל עד כה באמצעות שורה של הצבעות ותהליכים דמוקרטיים פנימיים במפלגה. הוא בא לידי ביטוי, למשל, בהסכמה המהוססת של פודמוס לתמוך מבחוץ בממשלת המיעוט בהובלת הסוציאליסטים שהקים פדרו סאנצ'ז ב-2018, אחרי שהדיח בהצבעת אי אמון את ממשלתו של ראחוי.

הרוח נושבת לרעת הקטלונים

היחס של השמאל הספרדי לבדלנות הקטלונית לאורך השנים היה מורכב. לקטלוניה יש אמנם היסטוריה שמאלית משמעותית, וההיסטוריה הקרובה והמדממת של הדיכוי הלאומי עוררה סימפטיה שמאלית לבדלנות הקטלונית. בנוסף, קטלוניה היא מקור חשוב של תמיכה פוליטית בשמאל הספרדי, וגם האזור העשיר והמשגשג ביותר במדינה.

הצד השני של המטבע הוא הסנטימנט המעמדי-קפיטליסטי שעומד מאחורי חלקים מהתנועה הבדלנית הקטלונית. אלה מבקשים לשחרר את קטלוניה מהצורך "לממן" את ספרד הענייה. במובן זה, התנועה הבדלנית הקטלונית דומה לתנועות בדלניות באזורים אמידים אחרים באירופה, כמו ונטו ולומברדיה באיטליה והמחוז הפלמי בבלגיה, שמזוהים דווקא עם הימין הפוליטי.

בשל כך, גם השמאל הספרדי הרדיקלי היסס לתמוך בעצמאות קטלוניה, ו-PSOE התנגדה באופן נחרץ לעצמאות הזאת.

זאפאטרו הצליח להגיע ב-2006 להסכם על הרחבת האוטונומיה עם ממשלת מחוז קטלוניה, שבאותו זמן עמדה בראשה המפלגה האחות הקטלונית של PSOE. ההסכם אושר במשאל עם ברוב גורף של 74% מאזרחי קטלוניה. אלא ששורה של עתירות לבית המשפט העליון שהוביל ראש האופוזיציה דאז וראש הממשלה בהמשך מריאנו ראחוי אחרי אישור ההסכם במשאל עם גרמו לקיצוץ של חלקים רבים ממנו, והגבילו משמעותית את רמת האוטונומיה הכלכלית והתרבותית שממנה היה אמור ליהנות המחוז.

הקטלונים חשו מרומים. תומכי עצמאות לקטלוניה בברצלונה ב-2012 (צילום: Kippelboy)

הקטלונים חשו מרומים, והזעם הציבורי במחוז הגביר משמעותית את התמיכה בעצמאות, מכ-25% מאזרחי קטלוניה לכ-50%. בעקבות זאת, חלק מהמפלגות הקטלוניות שעד אז תמכו בהישארות בספרד התחילו לתמוך בעצמאות. למעשה ניתן לומר שבנקודה זו החלה השתלשלות האירועים שהובילה לבסוף למשבר הקטלוני הנוכחי.

המבחן הקשה ביותר של פודמוס הגיע באירועים בקטלוניה. לאחר שנים של הסלמה הדרגתית, ב-2017 קיימו הקטלונים משאל עם על עצמאות. הממשלה של ראחוי ראתה בו משאל לא חוקי ולא חוקתי. ההשתתפות בו היתה נמוכה יחסית (כ-43%), שכן מתנגדי העצמאות לא הכירו בו ברובם, ותומכי העצמאות השיגו בו רוב של כ-90%. בעקבות אירועי המשאל נעצרה צמרת השלטון בקטלוניה והתקיימו הפגנות ענק בחבל, שלעתים דוכאו באלימות.

פודמוס התנגדה לעצמאות קטלוניה, אבל ניסתה למצוא עמדה מורכבת שגם מתחה ביקורת קשה על הדיכוי האלים של ההפגנות בקטלוניה, ותמכה בהרחבות מסוימות לאוטונומיה הקטלונית והבאסקית. אך העמדה המורכבת הזאת הותירה את פודמוס קירחת מכאן ומכאן, והקשתה עליה לתחזק את הקואליציה המגוונת שהיוותה את בסיס התמיכה שלה. באופן שיצלצל מוכר לאנשי שמאל בישראל, אנשי פודמוס הצביעו בצער על כך שעליית הסוגיות הלאומיות למרכז סדר היום הפוליטי משרתת את הכוחות השמרניים והימנים ביותר, והמפלגה נכשלה בניסיונה להחזיר למרכז הבמה את השיח האזרחי והכלכלי.

זה, בשילוב עם התזוזה שמאלה של המפלגה הסוציאליסטית תחת סאנצ'ז, גרם לכך שבבחירות באפריל איבדה פודמוס קרוב לשליש מכוחה, וקיבלה רק כ-13% מהקולות. סוגיית קטלוניה התבררה כמכשול משמעותי גם במשא ומתן עם  PSOE אחרי הבחירות באפריל, שכן אחת מדרישותיה של פודמוס היתה ביטול ההליכים המשפטיים נגד המנהיגים הקטלונים העצורים, שהמפלגה רואה בהם אסירים פוליטיים.

כל זה היה הקדמה בלבד למה שהתרחש לאחר שבית המשפט בספרד הטיל באוקטובר עונשים של עד 13 שנות מאסר על המנהיגים הקטלונים העצורים. העונש נתפש כחמור במיוחד, והוציא יותר ממיליון קטלונים לרחובות ב-18 באוקטובר. גם האלימות המשטרתית החריפה, וברשתות החברתיות נפוצו סרטונים שמראים שוטרים נוהגים באגרסיביות כלפי מפגינים.

הרוח הפוליטית הנושבת בספרד אינה מיטיבה עם הקטלונים. פודמוס איבדה שבעה מושבים בגלל העמדה המורכבת שהציגה בסוגיה. מפלגת המרכז-ימין סיודדנוס ("אזרחים"), שצמחה בקטלוניה ומתנגדת לעצמאות, צנחה מ-57 מושבים באפריל ל-10 בלבד כעת. מפלגת השלטון הסוציאליסטית, שתומכת בעונש שניתן למנהיגים הקטלונים ומתנגדת לבדלנים, שמרה על כוחה. המפלגה השמרנית ומפלגת הימין הקיצוני VOX, שהציגו עמדה בלתי מתפשרת וקראו לדיכוי חריף יותר של המפגינים, הרוויחו אלקטורלית.

בעוד ברוב אירופה הימין הקיצוני מתמקד בסוגיית ההגירה, בספרד המתח סביב האירועים בקטלוניה סיפקו ל-VOX, מפלגה שמביעה נוסטלגיה למשטר פרנקו, מצע נוח מאוד לצמיחה. המפלגה, שמנהל קשרי החוץ של מפלגת הליכוד, אלי חזן, כינה "מפלגה אחות", הוקמה לקראת הבחירות באפריל וזכתה בהן ב-24 מושבים. זו הפעם הראשונה שלמפלגת ימין קיצוני יש ייצוג בפרלמנט הספרדי מאז תום הדיקטטורה של פרנקו. בבחירות בנובמבר ווקס כבר זכתה ל-52 מושבים ו-15% מהקולות, והפכה, כאמור, למפלגה השלישית בגודלה.

הצורך לעמוד מול נסיקת הימין הקיצוני הוא מניע מרכזי ביכולתן הפתאומית של פודמוס והסוציאליסטים לשתף פעולה. עם זאת, הרבה תלוי ביכולתן לקדם יחד מדיניות שתיטיב באמת עם העם הספרדי ותייצר שינויים מרחיקי לכת בכלכלה הספרדית, כמו אלה שרוצה פודמוס לקדם זה שנים. יש לקוות שהפעם, בניגוד למה שהתרחש במדריד לפני 80 שנה, השמאל יעמוד מאוחד – והפשיסטים לא יעברו.

מעין גלילי הוא מפעיל הדף סוציאל דמוקרטיה מהעולם. סייע בהכנת הכתבה יוחאי עילם

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

הגברים בוכים בפייסבוק, וצוקרברג מתגייס להגנתם

בעוד נשים נלחמות על זכותן לחיים ולהגנה מאלימות מינית, גברים נאלצים להילחם על זכותם לא להיעלב. זהו מאבק עיקש, שכולל שעות של לחיצה על "דווח על תגובה זאת". מרגש לראות שבהנהלת הרשת החברתית השכילו לזהות את האוכלוסייה שהכי זקוקה להגנה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf