newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

רינה מצליח והטמטום הקולקטיבי הישראלי

אחרי שהותקף פיזית ברמת השרון, רינה מצליח המשיכה והתקיפה מילולית את אחמד טיבי באולפן "פגוש את העיתונות". הראיון הזה מזקק את היחס שזוכים לו נבחרי הציבור הערבים בימים אלה: הסתה, בורות וגזענות

מאת:

שלא במפתיע, תקיפתו של ח"כ אחמד טיבי אתמול בכניסה לאירוע שבתרבות ברמת השרון הוגדרה בחלק מכלי התקשורת כ"עימות". אבל טיבי הותקף אתמול, ולא פעם אחת בלבד, אלא שלוש תקיפות שונות.

הותקף שלוש פעמים – על ידי מועצת רמת השרון, על ידי פעילי הימין ובאולפן "פשוג את העיתונות. ח"כ אחמד טיבי (אכרם דרווישי / אקטיבסטילס)

התקיפה הראשונה היתה בעצם ההחלטה של עיריית רמת השרון להעביר את האירוע עם טיבי ממרכז "יד לבנים" למבנה אשכול פיס הסמוך, בעקבות מחאת תושבים. "מחאה" היא הגדרה עדינה לנוסח הדרישה שלא לאפשר לטיבי להגיע ליד לבנים; במכתב שנשלח לעירייה נאמר "אחמד טיבי שימש כיועצו האישי של רב-המרצחים יאסר ערפאת. אחמד טיבי אף קרא למחבלים מתאבדים שאהידים. הוא רואה בארגון הטרור חמאס ארגון לגיטימי. טיבי אף השתתף ונשא דברים בצעדה שקיימו מחבלים בג'נין שהתלבשו כמחבלים מתאבדים. אירוח של אדם נאלח שכזה במקום שנועד להנציח ולהוקיר את קרובינו שנפלו במערכות ישראל ואף בידי אותם מחבלים בהם תומך טיבי היא פגיעה בזכרם של הנופלים ויריקה בפניו של הציבור הישראלי".

מרכז "יד לבנים" מוגדר באתר עיריית רמת השרון כ"מרכז חי ותוסס של חיי התרבות בעיר", ומיד לאחר מכן מצוין שהוא מהווה "מרכז ההנצחה העירוני לזכר חללי מערכות ישראל, בני העיר, שנפלו במערכות ישראל". לא זה המקום להרחיב על האנומליה החולנית הזו שכורכת יחדיו את התרבות והשכול ללב הפועם של העיר, אבל העובדה שעיריית רמת השרון נענתה לדרישה הכוחנית ונוטפת ההסתה נגד טיבי היא התקפה מחפירה על הלגיטימיות שלו כחבר כנסת וכנבחר ציבור. במקום להעריך את העובדה שחבר כנסת ערבי מוכן להגיע ולדבר עם הציבור היהודי במבנה שמנציח את אלה שלחמו נגד בני עמו, העירייה בחרה לתת לגיטימציה למסע ההסתה נגדו, ברוח התקופה.

התקיפה השנייה היתה התקיפה הפיזית של טיבי על ידי התושבים שהתגודדו מחוץ לשער אשכול הפיס והלמו בו במקלות דגלי ישראל שנופפו בידיהם. "קומץ", כפי שנהוג לומר. כן, הם היו רק קומץ. הרוב המוחלט של תושבי רמת השרון לא הגיעו לתקוף את ח"כ טיבי ולצרוח עליו "רוצח" ו"מחבל". זה מנחם אותנו? זה מרגיע אותנו בזמן שכל חבר כנסת ערבי צריך כבר להגיע עם אבטחה כשהוא רוצה לדבר עם ציבור יהודי? שאנשים שאינם נוער גבעות אלא מבוגרות ומבוגרים, ודאי הורים, אולי סבים וסבתות, מבינים כך את עונג השבת שלהם? חלקם דתיים, אחרי בית כנסת וקידוש? האם היו פוגעים בו פגיעה פיזית חמורה יותר, אלמלא היו שם מאבטחים?

השאלות האלה לא העסיקו את רינה מצליח שאירחה את ח"כ טיבי בתוכנית "פגוש את העיתונות" אחרי התקיפה שעבר, וזיכתה אותו בעצמה בתקיפה השלישית לאותו היום. לאורך כל הריאיון, מצליח התעקשה לכנות את התקיפה שעבר טיבי כ"הפגנה". כמיטב המסורת של התקשורת הישראלית, שהופכת כל ראיון עם חבר כנסת ערבי לחקירת שב"כ, למצליח היה חשוב לברר כבר בשאלה הראשונה אם חבר הכנסת טיבי "מבין" את תוקפיו. כשמצליח שואלת את טיבי "אתה מבין למה הם אומרים שאתה תומך במחבלים?" זאת שאלה רטורית כמובן. היותו של טיבי תומך מחבלים כלל לא נתון לוויכוח מבחינתה, ולכן היא יוצאת מדעתה כשטיבי אומר לה שהיא נוקטת פרקטיקה של האשמת הקורבן. "יכול להיות שבשאלה שלך את מנסה לתרץ את ההתקפה?" שואל אותה טיבי ההמום, ומצליח משיבה באדישות האופיינית לה: "אני מנסה להבין אותה".

כשטיבי שואל אותה אם היתה מנסה להבין באותו אופן גם אונס, מצליח יוצאת מהכלים ומגנה אותו בצעקות על ההשוואה בין "ההפגנה" נגדו לבין אונס. לא מוכרחים להסכים עם האנלוגיה של טיבי כדי להבין שהקצף של מצליח היא לא יותר מדמגוגיה במסווה של שיח פמיניסטי כדי לכסות על האג'נדה איתה הגיעה לראיון, ועוד יותר מכך – על העבודה העיתונאית האומללה שעשתה בהכנה לקראתו. כיאה לחקירת השב"כ שהכינה לטיבי, מצליח הגיעה לשיחה מצוידת באפס סקרנות או עניין, אבל ברשימה של "ראיות" שאמורות לבסס את זהותם של טיבי ושותפיו הפוליטיים כתומכי מחבלים – ומכאן גם להבין את תוקפיו ברמת השרון, אותם מצליח המשיכה לכנות "מפגינים" עד לסוף הריאיון.

"זה קשור לזה שחברת מפלגה שלכם אמרה שהסיכול הממוקד של אותו מחבל זה רצח, וזה שאתה תמכת בשהידים", מצליח מסבירה לטיבי את התקיפה נגדו. מעבר לעילגות הבלתי נסבלת של המשפט הזה, מדהים לראות כמה מעט עבודה נדרשת מעיתונאית ישראלית בתוכנית מרכזית כשהיא ניצבת מול חבר כנסת ערבי. היא כמובן לא זוכרת את שם חברת הכנסת (היבא יזבק), שכלל איננה ממפלגתו של טיבי, וגם לא את שם האיש המדובר (סמיר קונטאר). היא ודאי שלא יודעת מה יזבק אמרה בדיוק על חיסולו, ודאי וודאי שלא יודעת מה אומר החוק הבינלאומי על ההוצאות להורג שהיא מכנה סיכולים ממוקדים. על הבורות שלה ביחס למשמעות המילה "שהיד" מיותר בכלל לדבר.

העבודה העיתונאית המרושלת הזו ממשיכה גם ביחס ל"נאום השהידים" של טיבי עצמו. כאחרונת תומכי "הצל", מצליח יודעת רק שהיה לטיבי נאום כזה ויודעת לצטט מתוכו משפטים נטולי הקשר. כשטיבי שואל אותה האם היא יודעת לאיזה שהידים התייחס בנאום, כמובן שאין לה מושג. כשטיבי אומר לה שהיא מחזיקה בסרטון ערוך באופן מגמתי ושהשהידים אליהם התייחס בנאום הם הרוגי הטבח בכפר קאסם, אירועי יום האדמה והרוגי אוקטובר 2000, כל מה שיש לה לשאול זה אם טיבי מרכין ראש גם בפני יהודים שנרצחים בפיגועים.

המפגש הזה בין מצליח לטיבי הוא אולי הביטוי המזוקק ביותר של רוח הימים האלה, שמשקפים לא רק את עומק ההסתה, הגזענות והדה-לגיטימציה נגד האזרחים הפלסטינים, אלא גם איזה טמטום קולקטיבי שהגזענות הזו מכתיבה. בראיון שלה עם ח"כ טיבי, מצליח הפגינה חוסר מקצועיות משווע, בורות מביכה ותוקפנות גסת רוח. היא לא החכימה את עצמה או את צופיה בשום דבר שהם אינם שומעים בוקר וערב ממכונת ההסתה של ראש הממשלה ועד לאחרון הכהניסטים ברחוב. בעולם אחר, מצליח אולי היתה יכולה לצאת נשכרת משיחה עם אדם כמו אחמד טיבי. בעולם של נתניהו, מצליח ו"הצל", מה שהיא למדה מהמפגש ביניהם, כפי שהטיחה בו, זה "הפנמתי שאתה מתנהג בכוחנות".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf