רינה מצליח והטמטום הקולקטיבי הישראלי

שלא במפתיע, תקיפתו של ח"כ אחמד טיבי אתמול בכניסה לאירוע שבתרבות ברמת השרון הוגדרה בחלק מכלי התקשורת כ"עימות". אבל טיבי הותקף אתמול, ולא פעם אחת בלבד, אלא שלוש תקיפות שונות.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

הותקף שלוש פעמים – על ידי מועצת רמת השרון, על ידי פעילי הימין ובאולפן "פשוג את העיתונות. ח"כ אחמד טיבי (אכרם דרווישי / אקטיבסטילס)

התקיפה הראשונה היתה בעצם ההחלטה של עיריית רמת השרון להעביר את האירוע עם טיבי ממרכז "יד לבנים" למבנה אשכול פיס הסמוך, בעקבות מחאת תושבים. "מחאה" היא הגדרה עדינה לנוסח הדרישה שלא לאפשר לטיבי להגיע ליד לבנים; במכתב שנשלח לעירייה נאמר "אחמד טיבי שימש כיועצו האישי של רב-המרצחים יאסר ערפאת. אחמד טיבי אף קרא למחבלים מתאבדים שאהידים. הוא רואה בארגון הטרור חמאס ארגון לגיטימי. טיבי אף השתתף ונשא דברים בצעדה שקיימו מחבלים בג'נין שהתלבשו כמחבלים מתאבדים. אירוח של אדם נאלח שכזה במקום שנועד להנציח ולהוקיר את קרובינו שנפלו במערכות ישראל ואף בידי אותם מחבלים בהם תומך טיבי היא פגיעה בזכרם של הנופלים ויריקה בפניו של הציבור הישראלי".

מרכז "יד לבנים" מוגדר באתר עיריית רמת השרון כ"מרכז חי ותוסס של חיי התרבות בעיר", ומיד לאחר מכן מצוין שהוא מהווה "מרכז ההנצחה העירוני לזכר חללי מערכות ישראל, בני העיר, שנפלו במערכות ישראל". לא זה המקום להרחיב על האנומליה החולנית הזו שכורכת יחדיו את התרבות והשכול ללב הפועם של העיר, אבל העובדה שעיריית רמת השרון נענתה לדרישה הכוחנית ונוטפת ההסתה נגד טיבי היא התקפה מחפירה על הלגיטימיות שלו כחבר כנסת וכנבחר ציבור. במקום להעריך את העובדה שחבר כנסת ערבי מוכן להגיע ולדבר עם הציבור היהודי במבנה שמנציח את אלה שלחמו נגד בני עמו, העירייה בחרה לתת לגיטימציה למסע ההסתה נגדו, ברוח התקופה.

התקיפה השנייה היתה התקיפה הפיזית של טיבי על ידי התושבים שהתגודדו מחוץ לשער אשכול הפיס והלמו בו במקלות דגלי ישראל שנופפו בידיהם. "קומץ", כפי שנהוג לומר. כן, הם היו רק קומץ. הרוב המוחלט של תושבי רמת השרון לא הגיעו לתקוף את ח"כ טיבי ולצרוח עליו "רוצח" ו"מחבל". זה מנחם אותנו? זה מרגיע אותנו בזמן שכל חבר כנסת ערבי צריך כבר להגיע עם אבטחה כשהוא רוצה לדבר עם ציבור יהודי? שאנשים שאינם נוער גבעות אלא מבוגרות ומבוגרים, ודאי הורים, אולי סבים וסבתות, מבינים כך את עונג השבת שלהם? חלקם דתיים, אחרי בית כנסת וקידוש? האם היו פוגעים בו פגיעה פיזית חמורה יותר, אלמלא היו שם מאבטחים?

השאלות האלה לא העסיקו את רינה מצליח שאירחה את ח"כ טיבי בתוכנית "פגוש את העיתונות" אחרי התקיפה שעבר, וזיכתה אותו בעצמה בתקיפה השלישית לאותו היום. לאורך כל הריאיון, מצליח התעקשה לכנות את התקיפה שעבר טיבי כ"הפגנה". כמיטב המסורת של התקשורת הישראלית, שהופכת כל ראיון עם חבר כנסת ערבי לחקירת שב"כ, למצליח היה חשוב לברר כבר בשאלה הראשונה אם חבר הכנסת טיבי "מבין" את תוקפיו. כשמצליח שואלת את טיבי "אתה מבין למה הם אומרים שאתה תומך במחבלים?" זאת שאלה רטורית כמובן. היותו של טיבי תומך מחבלים כלל לא נתון לוויכוח מבחינתה, ולכן היא יוצאת מדעתה כשטיבי אומר לה שהיא נוקטת פרקטיקה של האשמת הקורבן. "יכול להיות שבשאלה שלך את מנסה לתרץ את ההתקפה?" שואל אותה טיבי ההמום, ומצליח משיבה באדישות האופיינית לה: "אני מנסה להבין אותה".

כשטיבי שואל אותה אם היתה מנסה להבין באותו אופן גם אונס, מצליח יוצאת מהכלים ומגנה אותו בצעקות על ההשוואה בין "ההפגנה" נגדו לבין אונס. לא מוכרחים להסכים עם האנלוגיה של טיבי כדי להבין שהקצף של מצליח היא לא יותר מדמגוגיה במסווה של שיח פמיניסטי כדי לכסות על האג'נדה איתה הגיעה לראיון, ועוד יותר מכך – על העבודה העיתונאית האומללה שעשתה בהכנה לקראתו. כיאה לחקירת השב"כ שהכינה לטיבי, מצליח הגיעה לשיחה מצוידת באפס סקרנות או עניין, אבל ברשימה של "ראיות" שאמורות לבסס את זהותם של טיבי ושותפיו הפוליטיים כתומכי מחבלים – ומכאן גם להבין את תוקפיו ברמת השרון, אותם מצליח המשיכה לכנות "מפגינים" עד לסוף הריאיון.

"זה קשור לזה שחברת מפלגה שלכם אמרה שהסיכול הממוקד של אותו מחבל זה רצח, וזה שאתה תמכת בשהידים", מצליח מסבירה לטיבי את התקיפה נגדו. מעבר לעילגות הבלתי נסבלת של המשפט הזה, מדהים לראות כמה מעט עבודה נדרשת מעיתונאית ישראלית בתוכנית מרכזית כשהיא ניצבת מול חבר כנסת ערבי. היא כמובן לא זוכרת את שם חברת הכנסת (היבא יזבק), שכלל איננה ממפלגתו של טיבי, וגם לא את שם האיש המדובר (סמיר קונטאר). היא ודאי שלא יודעת מה יזבק אמרה בדיוק על חיסולו, ודאי וודאי שלא יודעת מה אומר החוק הבינלאומי על ההוצאות להורג שהיא מכנה סיכולים ממוקדים. על הבורות שלה ביחס למשמעות המילה "שהיד" מיותר בכלל לדבר.

העבודה העיתונאית המרושלת הזו ממשיכה גם ביחס ל"נאום השהידים" של טיבי עצמו. כאחרונת תומכי "הצל", מצליח יודעת רק שהיה לטיבי נאום כזה ויודעת לצטט מתוכו משפטים נטולי הקשר. כשטיבי שואל אותה האם היא יודעת לאיזה שהידים התייחס בנאום, כמובן שאין לה מושג. כשטיבי אומר לה שהיא מחזיקה בסרטון ערוך באופן מגמתי ושהשהידים אליהם התייחס בנאום הם הרוגי הטבח בכפר קאסם, אירועי יום האדמה והרוגי אוקטובר 2000, כל מה שיש לה לשאול זה אם טיבי מרכין ראש גם בפני יהודים שנרצחים בפיגועים.

המפגש הזה בין מצליח לטיבי הוא אולי הביטוי המזוקק ביותר של רוח הימים האלה, שמשקפים לא רק את עומק ההסתה, הגזענות והדה-לגיטימציה נגד האזרחים הפלסטינים, אלא גם איזה טמטום קולקטיבי שהגזענות הזו מכתיבה. בראיון שלה עם ח"כ טיבי, מצליח הפגינה חוסר מקצועיות משווע, בורות מביכה ותוקפנות גסת רוח. היא לא החכימה את עצמה או את צופיה בשום דבר שהם אינם שומעים בוקר וערב ממכונת ההסתה של ראש הממשלה ועד לאחרון הכהניסטים ברחוב. בעולם אחר, מצליח אולי היתה יכולה לצאת נשכרת משיחה עם אדם כמו אחמד טיבי. בעולם של נתניהו, מצליח ו"הצל", מה שהיא למדה מהמפגש ביניהם, כפי שהטיחה בו, זה "הפנמתי שאתה מתנהג בכוחנות".