newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כמו צפון קוריאה: העליון אישר גירוש בכיר בארגון זכויות אדם

אחרי מאבק ארוך החליט היום בית המשפט העליון לאשר את גירושו של עומר שאקר, מנהל תחום פלסטין וישראל בארגון Human Rights Watch, בגלל "תמיכה בחרם". "מחר יגרשו את מי שמתנגד להתנחלויות", אומר שאקר

מאת:

בית המשפט העליון אישר את גירושו של עומר שאקר, המנהל בישראל ופלסטין של ארגוןHuman Rights Watch (HRW) לאחר מאבק משפטי ארוך כדי להשאירו בישראל.

השופטים ניל הנדל, נועם סולברג ויעל וילנר קיבלו את עמדת המדינה כי שאקר, אזרח אמריקאי, תומך בתנועת ה-BDS ודחו את הערעור של שאקר ושל ארגון HRW.

מקרה מבחן לחופש הדיבור ולפעילות של של ארגוני זכויות אדם בישראל. עומר שאקר, שהעליון אישר את גירושו (צילום: באדיבות HRW)

מקרה מבחן לחופש הדיבור ולפעילות של של ארגוני זכויות אדם בישראל. עומר שאקר, שהעליון אישר את גירושו (צילום: באדיבות HRW)

המקרה של שאקר נחשב לנקודת מפנה בשאלת חופש הדיבור ופעילוְת זכויות אדם בישראל. בכך שהורתה על גירושו, ישראל מצטרפת למדינות כמו צפון קוריאה, איראן, קובה ו-ונצואלה, שאסרו על כניסה אנשי צוות של הארגון לתחומן.

הפסיקה מתבססת על שני חוקים: חוק הכניסה לישראל, המונע כניסה מאזרחים זרים החשודים בתמיכה בחרם על ישראל; והחוק נגד החרם משנת 2017, המכוון נגד תנועת ה-BDS.

בשנה שעברה, שלל שר הפנים אריה דרעי את רישיון העבודה של שאקר והורה על גירושו תוך שבועיים. זו היתה הפעם הראשונה שהממשלה עשתה שימוש בתיקון לחוק הכניסה לישראל שעבר ב-2017 כדי לגרש אדם שכבר נמצא במדינה.

החלטתה של ישראל התבססה בעיקרה על תיק מודיעין שהכין המשרד לעניינים אסטרטגיים לגבי פעילותו של שאקר לטובת זכויות הפלסטינים לפני שהצטרף ל-HRW. כנשיא שותף בארגון "סטודנטים למען שוויון זכויות לפלסטינים" באוניברסיטת סטנפורד, שאקר קרא לאוניברסיטה להוציא את השקעותיה מחברות המרוויחות מהכיבוש.

HRW, המיוצג בישראל על ידי עורכי הדין מיכאל ספרד, סופיה ברודצקי ואמילי שפר עומר-מן, הגיש עתירה נגד החלטת הגירוש של הממשלה.

ישראל טענה כי עומדת לה זכות להגן על עצמה ועל אזרחיה מפני "חרם פוליטי-דיפלומטי מצד גורמים לא-מדינתיים המבקשים לערער על יסודות קיומה של המדינה". החוק נגד החרם אינו מבחין בין קריאות להטיל חרם על התנחלויות, המפרות את החוק הבינלאומי, ובין הצהרות ומעשים המכוונים נגד ישראל.

המדינה גם טענה שאינה שמה על הכוונת את HRW בתור ארגון, אלא את שאקר עצמו. בהחלטה שניתנה היום (שלישי) כתב השופט הנדל כי "Human Rights Watch אינו מסווג כארגון חרם והוא יכול לבקש להעסיק נציג אחר שאינו מעורב עד צווארו בפעילות של BDS". אולם על פי HRW, שאקר מילא ויישם את המדיניות של הארגון.

HWR, ארגון אמריקאי עצמאי שלא למטרות רווח שהוקם ב-1978 ופעיל היום ב-90 מדינות, "לא נוקט עמדה בנוגע לחרם על ישראל. זו אינו מדיניות מיוחדת כלפי ישראל, זה חלק מדרך העבודה שלנו בכל מקום בעולם", אמר שאקר בשיחה לפוסדקאסט של 972+ במאי השנה.

"היום, נייר הלקמוס לאיסור כניסה לישראל הוא תמיכה בחרם", הוסיף שאקר. "האם מחר הוא יוכל להיות קריאה לבית המשפט הפלילי הבינלאומי לפתוח בחקירה או אפילו לקרוא לנסיגה מההתנחלויות או רק לומר שהגדה המערבית כבושה? היום המגבלות האלה משמשות כדי לחסום מאנשים מלהיכנס למדינה. האם מחר הן יוכלו להיות בסיס להגביל פעילות של מגיני זכויות אדם בישראל ובפלסטין?"

לדברי שאקר, המקרה שלו אינו נוגע ל-BDS, כפי שטוענת ישראל, אלא ל"השתקה של תמיכה בזכויות אדם". עשרות ארגוני זכויות אדם פלסטיניים וישראליים מתחו ביקורת על צו הגירוש, כמו גם מזכ"ל האו"ם, 27 מדינות אירופיות ו-17 חברות וחברי קונגרס אמריקאים, שציינו את "האפקט המצנן" שתוכל להיות להחלטה על מי שמתנגד למדיניותה של ישראל.

בסוף אוקטובר, אסרה ישראל על לאית' אבו זיאד, עובד פלסטיני בארגון אמנסטי, לנסוע לירדן להשתתף בהלווייתה של דודתה בשל מה ששלטונות ישראל הגדירו כ"שיקולי ביטחון". אמנסטי מצידו כתב שמדובר ב"צעד עגום שהושת כעונש על עבודתו בהגנה על זכויות אדם של פלסטינים". ב-2017 ישראל אסרה על כניסתו של ראאד ג'ראר, מנהל תחום שכנוע במזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון, שהיה בדרכו לביקור פרטי בשטחים הכבושים בעקבות מותו של אביו.

בשנה שעברה, ישראל אסרה על כניסתם של ארבעה פעילי זכויות אדם מארה"ב שביקרו בישראל ובגדה המערבית כדי להבין טוב יותר את המצב בשטח. בין ארבעת הפעילים שגורשו היו וינסנט וורן, מנכ"ל המרכז לזכויות חוקתיות (CCR), וקתרין פראנק, יו"ר הוועד המנהל של CCR ומרצה במרכז זולסבאכר למחקרי משפט, מיגדר ומיניות באוניברסיטת קולומביה. השניים נחקרו על הקרבה הפוליטית שלהם לקבוצות המותחות ביקורת על ישראל, ופראנק הואשמה שהיא מחוברת לתנועת ה-BDS.

הנרייט שקר היא עורכת וכותבת ב-972+ שם פורסם המאמר במקור. תרגום: מירון רפופורט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf