newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפיגוע בהאלה: הממסד בגרמניה נכשל במאבק בימין הקיצוני

יש הרבה מקום להערכה כלפי הפוליטיקאים בגרמניה המתייצבים לצד היהודים ומול הטרור הניאו-נאצי, אבל בין השורות המאבק כושל, והממסד אף מקצץ בתקציבים הייעודיים שלו. וגם לדיכוי המאבק הפלסטיני יש תפקיד בהחרפת הבעיה

מאת:

הפיגוע הנאצי שהתרחש אתמול בהַאלֶה (Halle) – שבו נהרגו שני אנשים מחוץ לבית כנסת בעת תפילת יום כיפור ובדוכן דונר-קבב טורקי סמוך – זיעזע אותי, אבל אולי פחות ממה שהיה צריך. אני גר בלייפציג. האלה היא העיר השכנה. לייפציג והאלה חולקות שדה תעופה וסניף איקאה, ולא מעט אנשים בסביבתי גרו, למדו, או עובדים בהאלה. ידידה שעובדת שם היא זו שיידעה אותי על המתרחש, עוד בטרם הרוצח נתפס ונצפה נמלט מזרחה, לכיווננו, והמשטרה קראה לכל תושבי האזור להישאר בפנים ולשמור על עירנות.

בתור יהודי ישראלי בגרמניה, בתור דובר גרמנית, וגם בתור כופר שלא היה בבית כנסת ביום כיפור מאז הילדות, הפיגוע פוגש אותי מכמה כיוונים שונים בו זמנית. בשעות שאחרי המתקפה נחשפתי מחד לתמונות של גרמנים באירועי הזדהות מניפים דגלי ישראל, ומאידך לקריאה הקבועה מתוך ממשלת ישראל – הפעם דרך שר העלייה והקליטה יואב גלנט – לאירופאים לוותר על חייהם כאן ולהצטרף לפרויקט הציוני.

הקריאה של גלנט – והקריאות הדומות שעולות בכל פעם שמתרחש פיגוע אנטישמי – נשמעת הזויה ומגוחכת למדי עבור ישראלים שגרים באירופה ומכירים את המציאות בשני המקומות. גם ביום אחרי פיגוע נאצי שהתרחש לא רחוק ממני וכוון כלפי אנשים כמוני, אני מרגיש בטוח ורגוע יותר כאן משהרגשתי בכל יום רגיל בתל אביב, שלא לדבר על ירושלים. זה לא שאין כאן סכנה או מאבק פוליטי חריף, אבל הם לא יומיומיים, לא נוכחים בכל רגע. החיים כאן שקטים, רגועים ובטוחים באופן שלא מוכר באף עיר בארץ, ואולי גם לא בכפר.

מס שפתיים מעודד – ומדיניות מדאיגה

ראיתי אתמול ברשת אנשי שמאל ישראלים מתפעלים מהתגובה הממסדית בגרמניה לפיגוע, דוגמת התייצבותה של הקנצלרית אנגלה מרקל באירוע הזדהות בברלין אתמול בערב. במקביל שמאלנים גרמנים גינו את המילים הריקות של הפוליטיקאים.

העמדה הברורה של הממסד הגרמני, ששוללת אנטישמיות ומגנה מתקפות על המיעוט היהודי, חשובה ומבורכת, כמובן. היא מהווה תרומה חשובה למאבק נגד האנטישמיות ומכניסה את עצם המחויבות למאבק הזה ללב הקונצנזוס הגרמני, בניגוד חד, למשל, למאבק נגד גזענות בישראל או בארה"ב. אך אותם פוליטיקאים שמיהרו להזדהות ולגנות גם חתומים ממש לאחרונה על קיצוצים חדים בתקציבים לעמותות שנאבקות נגד הימין הקיצוני, נגד הגזענות, ובעד הדמוקרטיה. תוכנית חשובה לליווי נאצים-לשעבר בהשתלבות בחזרה בחברה עומדת להיסגר כתוצאה מכך.

קנצלרית גרמניה אנגליה מרקל ביד ושם, ב-2007 (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)

ביד אחת נאבקים באנטישמיות, ובשנייה מקצצים בתקציבים הדרושים. קנצלרית גרמניה אנגליה מרקל ביד ושם, ב-2007 (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)

במקביל נרשמת מגמת היתממות מצמררת בתגובות הממסדיות לפיגוע. הרשויות מיהרו להכריז שהמפגע פעל לבד ופוליטיקאים הכתירו את האירוע כדבר ש"לא ניתן לדמיין בגרמניה", למרות עלייתה החדה של מפלגת ה"אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) שמהווה בית חם לנאצים מושבעים ומפזרת קריצות אידיאולוגיות ורטוריות לתפישת העולם שלהם (ומטפחת קשרים ידידותיים עם הליכוד), למרות חשיפות חוזרות ונשנות של תאי טרור נאציים במשטרה ובצבא, ולמרות שרק לפני כמה חודשים קבוצה ניאו-נאצית רצחה ראש ממשלת מחוז במערב גרמניה.

כמו כל מי שעוקב אחרי המגמות הללו, לא הייתי ממש מופתע מהפיגוע אתמול. השמאל הגרמני, ובפרט התנועה האנטי-פשיסטית הענפה והמבוזרת ("אנטיפה"), מתריעים חדשות לבקרים על הסכנה הגוברת מהימין הקיצוני, שמתארגן במחשכים למלחמת אזרחים או הפיכה צבאית.

היחס הממסדי למגמות האלה נראה מעודד ברמת ההצהרות, אבל מאחורי הקלעים דווקא אותו הממסד מספק סיבה נוספת לדאגה. לגרמניה המודרנית אמנם יש מנגנוני ביטחון ייעודיים שנועדו להיאבק בימין הקיצוני (והשמאל הקיצוני) – אך מתגלה שוב ושוב כי הם למעשה מטפחים תאי טרור ימניים, ולא מונעים מקרים כמו סדרת הרציחות נגד מוסלמים שנחשפה ב- 2011.

הראש הקודם של המשרד הממשלתי להגנת החוקה – אחד מהמנגנונים הללו – פוטר לפני כשנה לאחר שנתן כיסוי פוליטי לאלימות ימין קיצוני. מאז עזב את תפקידו והפך לדמות ציבורית גלויה יותר, הוא מתבלט בדעות ימניות קיצוניות ומתגלים קשרים חסויים שהיו לו עם אנשי AfD, אף שהוא עצמו שייך למפלגת ה-CDU השמרנית, מפלגתה של מרקל.

ארגון "קול יהודי למען שלום צודק במזרח התיכון" גינה, בהתייחסותו לפיגוע בהאלה, את המשרד להגנת החוקה, שבמקום להגן על חיים יהודיים בגרמניה רודף פעילי סולידריות עם הפלסטינים, ביניהם יהודים רבים. גם מגמה זו מדאיגה אותי וצריכה להדאיג את כל מי שהמאבק באנטישמיות בראש מעייניו.

המהלכים בשנים האחרונות להגדרה-מחדש של האנטישמיות כבעיה של אנטי-ישראליות מסכנים אם כך באופן ישיר את החיים היהודיים מחוץ לישראל. משאבים שנועדו להגן על החיים היהודיים מופנים לסייע לישראל במאמציה להמשיך לנשל ולדכא את הפלסטינים.

עוד פיגוע בשידור ישיר

מעבר להקשר הגרמני הספציפי על המורכבות שלו, הפיגוע התרחש גם על רקע מגמה עולמית מתגברת. ממש כמו בפיגוע הירי האנטי-מוסלמי הנוראי בקרייסטצ'רץ' בניו זילנד בחודש מארס, המפגע בהאלה אתמול שידר את מעשיו בשידור ישיר דרך האינטרנט ודיבר עם הקהל שלו באנגלית.

הרוצח מהאלה הוא גבר לבן צעיר ממדינה מפותחת, שכמו קודמיו פירסם מניפסט מבעוד מועד, שבו הסביר את האידיאולוגיה שלו – תפישת עולם ניאו-נאצית שמאשימה את הפמיניזם ואת ההגירה המוסלמית בהרס העולם המערבי וטוענת כי "היהודים" אחראים לתנועת המלקחיים הזו מאחורי הקלעים.

בעולם של היום, אין קו ברור בין "מפגע בודד" לבין תנועה מאורגנת. כמו שמסביר היוטיובר השמאלני אֶמריקן ג'ונסון, הרבה ניאו-נאצים צעירים, ובכללם אותם "מפגעים בודדים", עוברים רדיקליזציה באינטרנט, תחילה בערוצי יוטיוב תמימים יחסית, דרך "מחילת ארנב" של דמויות ימין אנטי-פמיניסטיות וגזעניות שמעודדות בהדרגה תפישת עולם מגובשת וקבועה למדי עם אותם המוטיבים: פמיניזם והגירה כאיומים על העולם המערבי, וברקע ידיהם הבוחשות והמכוונות של "היהודים".

את ההסתה הזאת ניתן לכנות "טרור הסתברותי" – דמות ציבורית ביוטיוב או בבית הלבן מפזרת רעיונות מסוכנים, ובאופן צפוי למדי "משוגע בודד" מוציא את הרעיונות האלה לפועל. הוא יוצא לירות בנשים או בבני מיעוטים לבדו, אבל בידיעה שהוא חלק מתנועה ובתקווה מוצהרת לעורר אחרים לפעול – תקווה שהביע גם המפגע בהאלה. הבדרנים והפוליטיקאים שהוא העריץ יכולים לגנות את מעשיו ולרחוץ ידיהם, רגע לפני שהם ממשיכים לזרוע את זרעי המתקפה הבאה.

טרור בשירות הימין

מתקפות כאלה, למרות האופי האקראי לכאורה שלהן ואף שהן מפנות זרקור אל סכנות הימין הקיצוני, יכולות גם לשחק לידי הימין, עוד לפני שהמפגע הבא יספיק לצאת לרצוח בהשראת ההתקפה הקודמת. בשעות הראשונות אחרי הפיגוע אתמול, אנשי ימין בגרמניה ובעולם הפיצו ברשתות החברתיות שמועות מופרכות שמדובר בפליט מוסלמי "איסלמיסט". כך קרה אחרי כמעט כל פיגוע בעולם המערבי בשנים האחרונות.

גם כאשר התבררה זהותו הגרמנית מאוד של הרוצח, פוזרו באוויר אמירות על "אנטישמיות מימין ומשמאל", אף שרק מצד אחד יוצאים שוב ושוב מפגעים השואפים להרוג יהודים, או אמירות המזכירות, לצד הפיגוע הנאצי, את הסכנה שנשקפת מ"איסלמיזם", אף שהרוצח הפעם הבהיר את יחסו למוסלמים כאשר "התפשר" וירה על מטרה מוסלמית לכאורה (דוכן הדונר-קבב) לאחר שלא הצליח לפרוץ לבית הכנסת.

גם ברגע שבו הימין הקיצוני חושף כמה הוא מסוכן, הכאוס וחוסר הוודאות בעקבות האלימות מהווים הזדמנות להפיץ ולתחזק את הרעיון שמהגרים והשמאל הם הסכנה האמיתית שממנה יש להתגונן. הרעיון הזה יכול לקנן בראשים גם הרבה אחרי שהופרך במקרה הנקודתי. הכחשת מציאות וחשיבה קונספירטיבית, הנפוצות בימין העכשווי ברשת, יכולות לעזור בכך מאוד.

היסטורית, ובפרט בגרמניה ובאיטליה, תקופות של כאוס פוליטי אלים היו הרקע לעליית הממשלות הפשיסטיות של המאה ה-20 – גם כאשר מרבית האלימות הגיעה מצד הפשיסטים עצמם. מי שמבטיח להשליט סדר בתקופה של אי ודאות וסכנה יכול להרוויח מפתרונה של בעיה שיצר בעצמו.

היסטורית, תקופות של כאוס פוליטי אלים היו הרקע לעליית הממשלות הפשיסטיות של המאה ה-20. מי שמבטיח להשליט סדר בתקופה של אי ודאות וסכנה יכול להרוויח מפתרונה של בעיה שיצר בעצמו

עם ישראל חי באירופה

אם יש לקח מהפיגוע המחריד שאירע כאן אתמול, עליי להצטרף להצהרת "הקול היהודי לשלום": הימין הקיצוני הוא האיום הגדול ביותר על חיים יהודיים בגרמניה. אוסיף ואומר שהסכנה היא לא רק ליהודים ולא רק בגרמניה. הימין הקיצוני במדינות רבות בונה תשתיות, רשתות וארגונים, והרשויות בגרמניה, בארה"ב ובשורת מדינות אחרות ממשיכות להתייחס אליו בכפפות של משי או להפסיק לפעול נגדו דווקא עכשיו, לאור כוחו הפוליטי המתגבר.

בישראל, שבה הימין הקיצוני נמצא בשלטון ומשתמש בנושא האנטישמיות לצרכיו, חשוב להתמיד בהתנגדות לשיתוף הפעולה של ממשלת ישראל עם כוחות ימין ברחבי העולם, שיתוף פעולה שמכוון נגד הפלסטינים אך מסכן ישירות גם יהודים – בין אם בהפניית משאבים לדיכוי המאבק הפלסטיני כמו בגרמניה, או בהכשרת כוחות אנטישמיים כמו ממשלת פולין וממשלת הונגריה תמורת תמיכתן במדיניות ממשלת ישראל נגד הפלסטינים.

התקשורת בהונגריה סיקרה "באופן עוין" את החשדות נגד החתן שלו. ראש ממשלה הונגריה ויקטור אורבן עם נתניהו (צילום: חיים זק / לע"מ)

מכשירים כוחות אנטישמיים בתמורה לתמיכה במדיניות נגד הפלסטינים. ראש ממשלה הונגריה ויקטור אורבן עם נתניהו (צילום: חיים זק / לע"מ)

ועבור הקוראים היהודים כאן באירופה. אתם כנראה כבר יודעים את זה, אבל אין שום סיבה לברוח למדינת ישראל, כפי שקורא לנו השר גלנט לעשות. החיים כאן עדיין בטוחים בהרבה, גם עבורנו. ובסופו של דבר, הקיום המתמשך שלנו כאן ב"יבשת הלבנה" הוא תשובה שהנאצים כמו המפגע מאתמול הכי פחות יאהבו לניסיונותיהם להיפטר מאתנו. אנחנו כאן גם אחרי הרייך השלישי וגם אחרי שלל הפיגועים שלהם, וזה לא הולך להשתנות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf