newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המחאה שסדקה את המבצר של נתניהו

קשה להתעלם מחלקה של "מחאת פתח תקווה" בהיחלשות הליכוד. המחאה, שנמשכת כבר שלוש שנים, הצליחה לתרגם את "תופעת השחיתות" לפגיעה אישית באזרחים, ולאחד תחתיה שמאלנים וליכודניקים. על אף הסיפוק מתוצאות הבחירות, המוחים אומרים שהשחיתות עוד פה ושימשיכו לעמוד על המשמר

מאת:

קשה מאוד עד בלתי אפשרי לאמוד את השפעתן של פעולות מחאה על שינויים פוליטיים וחברתיים. בהיסטוריה של המחאה בישראל, זכורה רק המחאה של הפנתרים השחורים בשנות ה-70 כמי שחוללה שינוי אמיתי, ואולי גם מחאתן של "ארבע אמהות", שמייחסים לה השפעה על הנסיגה מלבנון ב-2000. אך הסוגיה חמקמקה, ובלתי ניתנת לכימות.

למרות זאת, קשה להתעלם מחלקה של "מחאת פתח תקווה" בתוצאות הבחירות ובהיחלשותו  המובהקת של הליכוד. או, יותר נכון, בהיחלשותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהפך את הכל לאישי. הליכוד זה הוא – כמו שפרשיות השחיתות שבהן הוא חשוד היו הציר המרכזי, אם לא הבלעדי, של המחאה הזאת.

ההפגנה השבועית נגד השחיתות מול ביתו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט בפתח תקווה, ב-5 באוגוסט 2017 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

המשכיות, רציפות והרכב אנושי מגוון. הפגנה נגד השחיתות מול ביתו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט בפתח תקווה, ב-5 באוגוסט 2017 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

חני קים, אחת הדמויות הבולטות במחאה, אומרת כי "אין לי ספק שהמנדטים שאבדו לליכוד בבחירות האלה הם גם תוצר של הפעילות שלנו. ידעתי שאלה יהיו התוצאות. הרגשתי על פני זמן את המיאוס של העם שלי".

עם זאת, אומרת קים כי "הכל עדיין פריך ושביר, והשחיתות וחוסר השוויון בפני החוק עדיין פה. בני גנץ וחבורת הגנרלים שלו צריכים לדעת מראש שאם לא יחזירו את המדינה למסלול של מיגור השחיתות, הם ייתקלו בנו ויחטפו בגדול. יש קבוצה גדולה במחאת פתח תקווה שעומדת על המשמר. זה לא נגמר".

יו"ר מרצ לשעבר, זהבה גלאון, שנטלה חלק פעיל בכמה מאירועי המחאה, שותפה להערכה הזאת. גם היא חושבת שהמאבק העיקש והבלתי מתפשר, כמו גם הדיווח מפתח תקווה מדי מוצאי שבת, חילחלו לתודעה וקיבעו בציבורים רחבים את התפישה שיש ראש ממשלה מושחת, ושיש יועץ משפטי לממשלה שלא ממצה איתו את הדין כמו עם אחד האדם.

מטרד מערער ומסוכן

למחאת פתח תקווה היו – וישנם – כמה מאפיינים ייחודיים. קשה להיזכר במחאה שנמשכת כבר שלוש שנים, מאז 2016, שבוע אחר שבוע. על פי כל קנה מידה זה הישג עצום, בוודאי בעידן שבו מחאות לרוב מועתקות תוך זמן לא רב לפוסטים ביקורתיים במדיה החברתית.

האורך, ההמשכיות, הרציפות, כמו גם ההרכב האנושי המגוון של המחאה, יצרו תופעה שהפכה עבור שונאיה מרעש רקע טורדני למטרד מערער ומסוכן של ממש. מעטות המחאות שיכולות לזמן לאותו מתחם גם אנשי שמאל וגם חברי מרכז ליכוד. ובמסגרת המחאה, היו הפגנות כאלה.

הפגנה נגד השחיתות הממשלתית בירושלים, ב-26 באוגוסט 2017 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אנשי שמאל ואנשי מרכז הליכוד מחו ביחד. הפגנה נגד השחיתות הממשלתית בירושלים, ב-26 באוגוסט 2017 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

למרות המאמץ של הליכוד ושלוחיו לשוות למחאה אופי פוליטי – שוב הקרן החדשה שמממנת אותה לכאורה בכוונה להפיל את השלטון – זה לא ממש תפס. במחאה השתתפו חברי מרכז ליכוד שלא חדלו להיות "ליכודניקים" רעיונית ורגשית, אך ביקשו להחזיר לעצמם את הליכוד שלתפישתם אבד להם. בכלל, התמהיל האנושי בכיכר בפתח תקווה, סמוך לביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנלדבליט, היה שונה מאוסף "החשודים המידיים" בהפגנות תל אביב.

הבדל זה בלט מאוד בשבועות שבהם המחאה הועתקה לשדרות רוטשילד ולכיכר הבימה בתל אביב. שם היא צמחה לממדים שונים מאלה שנרשמו במתחם בפתח תקווה. קים מספרת כי אחרי אחת ההפגנות הגדולות בתל אביב, היא קיבלה טלפון מ"בכיר בזרועות הביטחון", שייעץ לה לא להקשיב לדיווח הממזער בכוונה את ממדי המחאה בכלי התקשורת. "היו שם כמעט 200 אלף", הוא אמר לה. שבוע מאוחר יותר, השתתפו בה 150 אלף איש. אבל "פתח תקווה" המשיכה גם אחרי שהאנרגיה בתל אביב דעכה.

הפגנה נגד השחיתות הממשלתית בתל אביב, ב-23 בדצמבר 2017 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

המחאה צמחה לממדים שונים. הפגנה נגד השחיתות הממשלתית בתל אביב, ב-23 בדצמבר 2017 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

המחאה התחילה בכלל כמחאה של רפי רותם, חושף השחיתויות ברשות המסים. בהמשך הצטרף אליו מני נפתלי, לשעבר אב הבית במעון ראש הממשלה בבלפור, שזכה בתביעה לפיצויים שהגיש נגד משרד ראש הממשלה בגין תנאי עבודה קשים והשפלות. שניהם זיהו את היועמ"ש כחוליה החלשה במערך שומרי הסף.

המחאה קיבלה את התנופה הגדולה שלה אחרי התקרית שבה שברה המשטרה את ידו של נפתלי ועצרה כמה אנשים מבוגרים שהפגינו אתו. כך נוצרה משוואה שצמחה עם הזמן: מספר המשתתפים גדל במקביל להתגברות אלימות המשטרה ומאמציה לשבש את המחאה בכל דרך אפשרית.

מני נפתלי מדבר בהפגנה השבועית נגד השחיתות הממשלתית מול ביתו של היועמ"ש בפתח תקוה, ב-27 בינואר 2018 (צילום: רועי אלימה / פלאש90)

מני נפתלי בהפגנה השבועית נגד השחיתות הממשלתית מול ביתו של היועמ"ש בפתח תקוה, ב-27 בינואר 2018 (צילום: רועי אלימה / פלאש90)

לדברי קים, "היו תקופות של פחד נוראי. שלטון של פחד פשוט. אבל עובדה, המחאה התחילה עם פרסום פרשת הצוללות וההצהרה הזריזה של היועמ"ש שנתניהו לא אשם. כתבי אישום לא היו בכלל באופק. רק שמענו על היחס המחפיר לעובדים המוחלשים במעון ראש הממשלה. אחרי חצי שנה היו כבר שלושה תיקים עמוסים בחשדות".

האזכור של היחס המחפיר לעובדים המוחלשים אינו מנותק מהקונטקסט הכולל של המחאה המורכבת הזאת. היו בתנועה מי שדגלו בצמצום נושא המחאה לשחיתות בלבד. אחרים דגלו בהרחבה שלה לא רק לתיקי נתניהו, אלא לשחיתות שלטונית בכלל. היו מי שרצו לצרף את מחאת בני הקהילה האתיופית, או להשתתף במאבק הנכים. ההפגנות הפכו במידה מסוימת למחאה חברתית כוללת, תוך יצירת זיקה בין כל המאבקים.

גם המתקפה על עיתונאים הפכה לחלק בלתי נפרד מהמחאה – תופעה בהחלט יוצאת דופן. רוב המחאות רוצות דווקא לגייס את התקשורת לצידן, כדי ליצור יותר תהודה למאבק. אבל לא כך במחאת פתח תקווה. המסר שלה היה לא רק "אנחנו לא צריכים אתכם ועדיף שבכלל לא תבואו", אלא גלש גם לשיימינג פומבי של עיתונאים, שלטענת המוחים סיפקו דיווחים מסולפים.

קים מספרת ל"שיחה מקומית" כי "זה היה מהלך מתוכנן. הגיע שלב שהיה ברור לנו שצריך לתקוף עיתונאים אישית, לעשות 'אאוטינג' לשירות שהם מעניקים לשלטון. נתניהו היה ההשראה שלנו. אם לנתניהו מותר לתקוף עיתונאים – אז גם לנו מותר".

גבולות המותר והאסור נבחנו בקפידה

גבולות המותר האסור נבחנו בקפידה במחאה, שהיתה מלווה כל הזמן בייעוץ משפטי צמוד, בין השאר של עורכי הדין יובל יועז וגבי לסקי. ברקע עמדה, כמובן, השאלה העקרונית של הפגנה מול ביתו של עובד ציבור, בניגוד להפגנה מול ביתו של נבחר ציבור.

לדברי גלאון, "אי אפשר להתייחס למנדלבליט כעוד 'עובד ציבור'. לא זו בלבד שהוא מינוי אישי של נתניהו, אלא גם שקרוב לוודאי שנתניהו לא היה מצליח במעשיו בלי שומר הסף האישי שלו. מצב לא שגרתי הזמין פעילות לא שגרתית. עצם המיקום שיווה למחאה הזאת אופי שונה מהפגנה בכיכר הבימה. הם שברו את כללי המשחק באופן אפקטיבי".

זהבה גלאון: "מצב לא שגרתי הזמין פעילות לא שגרתית. עצם המיקום שיווה למחאה הזאת אופי שונה מהפגנה בכיכר הבימה. הם שברו את כללי המשחק באופן אפקטיבי"

המחלוקת על הלגיטימיות של מיקום ההפגנות ליוותה, ועדיין מלווה, את המחאה לכל אורכה. מי שצקצקו על ההפרעה לפרטיותם של היועמ"ש ושל שכניו רק תרמו לרעש וההמולה, כשהתייצבו בהפגנות נגד קטנות ורעשניות במיוחד.

מצויידים בציוד הגברה חזק במיוחד, הם הטיחו במוחים עלבונות, מ"אשכנזים מפונקים שאין להם מה לעשות" בהתחלה, ועד ל"זרע עמלק" מאוחר יותר. בהפגנות שמנגד בלט ח"כ דוד ביטן מהליכוד, שהמשטרה ממליצה להעמיד אותו לדין בחשד לקבלת שוחד במאות אלפי שקלים.

ח"כ דוד ביטן משתתף במחאת תמיכה בראש הממשלה, בנימין נתניהו, מול המחאה נגד השחיתות, ב-5 באוגוסט 2017 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

המוחים הוצגו כ"זרע עמלק". ח"כ דוד ביטן במחאת תמיכה בנתניהו, מול המחאה נגד השחיתות, ב-5 באוגוסט 2017 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

עם זאת, טענותיה של קים אינן מופנות כלל כלפי האנשים האלה. לדבריה, "מי שהכי עיצבן אותנו הם אנשים כמו דוד גרוסמן ומרדכי קרמניצר, שלא היה להם את האומץ להתייצב לצידנו, כי להפגין מול יועץ משפטי זה לא בסדר. הם לא בסדר".

לעת עתה, ניתן למפות את הצלחת המחאה הייחודית הזאת לאו דווקא בנקודת זמן, אלא בתהליך מצטבר שהצליח לבקוע את האדישות הישראלית הידועה לשחיתות. זו נתפשת כבר מזמן כחלק בלתי נפרד מהפוליטיקה, אבל היא מתחילה להפריע כשנוחתת התובנה שהשחיתות הזאת אינה רק משהו שקורה "שם", אלא משהו שפוגע בך אישית – ולא רק בכיס, אלא גם בזכויות, בשוויון בפני החוק, בקיום בכבוד בכל מובן. בעצם, בכל מה שנתניהו מכנה "החיים עצמם".

בזה בדיוק נמדדת הצלחתה של המחאה הזאת: בתרגום של "תופעת השחיתות" לפגיעה אישית ונצלנית. ובעיקר, השחיתות הופכת את קורבנה ל"פראייר", מעמד שהישראלי סולד ממנו מאוד. ה"לא נהיה פראיירים" הם כנראה פלח ממי שנטשו את הליכוד בבחירות האחרונות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf