newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המתנדבות שהסיעו מצביעים בדואים הראו שיש תקווה לחברה בישראל

אחרי שנאסר על ארגון "זזים" להסיע תושבים מהכפרים הלא-מוכרים לקלפי, צצה בן לילה התארגנות להסיעם באופן פרטי. ל-95 אחוז מהמתנדבות שהגיעו זו היתה הפעם הראשונה בכפרים הלא-מוכרים. הן שידרו מסר: כולנו שותפים

מאת:

אתמול בנגב נהיה ברור שיש תקווה לחברה בישראל. אני עדיין מתרגשת.

עבדנו יחד בשילוב כוחות מדהים: מאות של נשים יהודיות מכל הארץ, שהבינו שהשותפים שלהן לאזרחות ולעתיד ישראל הם ערבים. עשרות פעילים ערבים, שלא נתנו לייאוש לשבור אותם, ופעילות ערביות-בדואיות ששברו את גבולות המותר ואסור והוציאו א.נשים רבים לקלפיות והמשיכו עד לרגע סגירת הקלפיות.

מאות מתנדבות הגיעו בהתראה קצרה, קיבלו נקודות ציון בנייד ויצאו לדרך. מעיגל אבו הוושלה ממועצת הכפרים הבלתי מוכרים ליד אחת המכוניות של המתנדבות (צילום: יעלה רענן)

מאות מתנדבות הגיעו בהתראה קצרה, קיבלו נקודות ציון בנייד ויצאו לדרך. מעיגל אבו הוושלה ממועצת הכפרים הבלתי מוכרים ליד אחת המכוניות של המתנדבות (צילום: יעלה רענן)

לאחר עשרות שנים של מדיניות של חוסר הכרה – הריסת אלפי בתים בשנה, מחסור בכבישים ובמים ועוד ועוד – לקראת הבחירות הקודמות הבינו רבים בשמאל שלתושבי הכפרים הלא-מוכרים בנגב אין גישה סבירה לקלפיות. ארגון "זזים" הרים את הכפפה, ולקראת הבחירות מועד א' יזם קמפיין המונים לגיוס תרומות לטרנזיטים שיסיעו את תושבי הכפרים לקלפיות. במועצה לכפרים הבלתי מוכרים ניסינו לשדך טרנזיטים למנהיגים מקומיים בכפרים שיעזרו לתושבים להגיע לבחירות. נתקלנו בכמה מחסומים, אחד מהם הוא המחסום התרבותי, שלא בקלות מאפשר לנשים לעלות על רכבים עם גברים זרים.

כשקיבלנו מועד ב', התארגנו אחרת. לא מצאנו נהגות לטרנזיטים, אז "זזים" קראו לנשים יהודיות להגיע עם המכוניות שלהן להסיע אנשים מהכפרים לקלפיות. זה היה צד אחד של ההתארגנות. הצד השני היה לארגן את הקהילה לקלוט את הנהגות. לייצר משהו שלא היה אי פעם כמותו. מעיגל אבו הוושלה, איש המועצה, מנהיג ופעיל קהילתי מרשים, ארגן, דיבר ואסף פעילים מקומיים שיקלטו את הנהגות. בערב ראשון ישבנו ויצרנו דף עם שמות אנשי הקשר, מספרי הטלפון, שם הכפר, נקודת ציון על המפה, ומספר הנהגות הנדרש.

אבל אז יו"ר ועדת הבחירות השופט חנן מלצר אמר ל"זזים" – אתם בחוץ.

מיד נכנסנו לפעולה: המתנדבים שהיו חלק ממעטפת ההתארגנות, ללא קשר ארגוני ל"זזים". התארגנו. קבענו מקום מפגש בתחנת הדלק בלהב שכולן תגענה אליו, ומשם נפזר אותן. שולי דיכטר (לשעבר מנכ"ל "יד ביד", בתי הספר הדו-לשוניים) נכנס לפעולה לעזור לארגן, וכך גם הפעילה החברתית גדיר האני. הגיעו א.נשים שלא פגשתי מעולם ואני אפילו לא יודעת את שמות משפחותיהן. התיישבנו עם המחשבים, והנשים התחילו לזרום. אני חושבת שכל חברת הייטק יכולה ללמוד מאיתנו על יכולות ארגון ושילוב כוחות המופלא של כל האנשים הקשורים לסיפור אתמול.

תוך כמה שעות קם מרכז מתנדבים שניתב את העבודה ותיאם בין קבוצות הווטסאפ (צילום: גדיר האני

תוך כמה שעות קם מרכז מתנדבים שניתב את העבודה ותיאם בין קבוצות הווטסאפ (צילום: גדיר האני

קשה להאמין, אבל לכ-95 אחוז ממאות הנשים שהגיעו זו הייתה הפעם הראשונה שנכנסו ליישוב ערבי בנגב, ובוודאי לכפר לא-מוכר. הן נסעו עם מספר טלפון ונקודת ציון והסיעו משפחות לקלפיות. בשילוב עם התארגנויות של מתנדבים מקומים, הסענו יותר מ-7,000 אנשים לקלפיות. הסענו אנשים שלא נהנים מהזכות הבסיסית של נגישות לקלפי. היו לכך תוצאות. באבו קורינאת שיעור ההצבעה עלה מ-21 אחוז באפריל ל-41 אחוז אתמול, באבו רוקייק הוא עלה מ-24 אחוז ל-43 אחוז, ובאבו עבדון משמונה אחוזים ל-33.

היה מרגש לראות את מאות הנשים המתנדבות, המאמינות ופועלות למען חברה משותפת. חברה צודקת. כל אחת מהן זכתה לפגוש, לדבר, להכיר חלק מהחברה הישראלית שלא פגשו בעבר. את החברה הערבית בנגב, שהם בשבילי חלק מהמשפחה. הנשים האלה אמרו: אנחנו כאן ביחד.

לפי ההערכות, פרויקט ההסעות הספונטני הצליח להביא כ-7000 מצביעים מהכפרים הבלתי מוכרים להצביע. בוחרים בדרך לקלפי אתמול (צילום: גדיר האני)

לפי ההערכות, פרויקט ההסעות הספונטני הצליח להביא כ-7000 מצביעים מהכפרים הבלתי מוכרים להצביע. בוחרים בדרך לקלפי אתמול (צילום: גדיר האני)

ההתארגנות של ההסעה לקלפיות יצרה אנרגיה של תקווה בתוך האוכלוסייה הערבית בנגב ובעיקר בכפרים הלא מוכרים. בהסתובבות שלי בין הקלפיות הפעם מצאתי אנשים עם תקווה. עם הבנה שהם שותפים. לא שקופים.

והחלק הכי נפלא, שלא ציפיתי לו, היה השותפות עם הפעילות הבדואיות. פעלו אתמול כל כך הרבה קבוצות ווטסאפ: קבוצת הנהגות עם מאות שותפות. קבוצת ווטסאפ נפרדת של נהגות מהדרום. קבוצת ווסטאפ עם נהגות ממדרשת בן גוריון, שאליהן הצטרף הילייל, פעיל מסהל אלבקר (השם המקורי של שדה בוקר). והן פעלו לבד, לא היו צריכות עזרה מבחוץ. גם תושבי רח'מה וירוחם התמודדו לבד. שכנות מדהימה. קבוצת פעילים מהכפרים. וקבוצה של פעילות בדואיות.

הנה המסר שקלטו הפעילות הבדואיות, ולא רק הן: אתן חשובות. אתן במרכז הסיפור.

זו חברה ישראלית שאני מאושרת להיות חלק ממנה.

ד"ר יעלה רענן היא פעילה במועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf