newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בהצלחה: יעל מרום, ממייסדות שיחה מקומית, יוצאת לדרך חדשה

מרום, חברת צוות העריכה מיומו הראשון של האתר, מסיימת את תפקידה ויוצאת להרפתקאות חדשות. שיחה מקומית לא היתה נראית אותו הדבר בלעדיך, יעל. אנחנו כבר מתגעגעים

מאת:

שיחה מקומית נפרדת היום עם צביטה בלב – ובאיחולי הצלחה חמים – מחברתנו יעל מרום, אחת ממייסדות האתר ועורכותיו מתחילת דרכו, שיוצאת עכשיו לדרך חדשה.

ב-2013, במסגרת תפקידה כמנהלת קשרי ציבור בישראל בארגון Just Vision, יעל הוסמכה על ידי מנכ"לית הארגון דאז, רונית אבני, לפתח אסטרטגיה שתעלה מודעות לכיבוש, למאבקים לא אלימים ולקהילות מושתקות. נקודת המוצא, שהתבססה על שורה של מחקרי עומק ושל נסיון מעשי עם תקשורת המיינסטרים בישראל, הייתה שקשה עד בלתי אפשרי למצוא ביטוי הולם ומכבד בעברית למאבקים או לדעות של קהילות מגוונות – פלסטינים ופעילות דיור ציבורי, להט"ביות ומבקשי מקלט, יוצאי אתיופיה וחרדיות, ועוד ועוד. התוכנית שיעל ורונית פיתחו הייתה להקים אתר תקשורת עצמאי, שיקרא תיגר על הדרך שבה עושים עיתונות בישראל. יחד עם עמותת "972 – לקידום עיתונאות אזרחית", שבאותם ימים בדיוק פיתחה תוכניות דומות, הן הניחו את היסודות להקמת "שיחה מקומית" – בית של עיתונות אקטיביסטית הנובעת ממחויבות לדמוקרטיה, התנגדות לכיבוש וחתירה לשלום, שוויון, צדק חברתי, שקיפות וחופש המידע.

כך הושק האתר באפריל 2014, ומיד נזרק לתוך המציאות הקשה של חטיפת הנערים בגוש עציון, מבצע הנקם של הצבא בגדה המערבית, ואז המלחמה בעזה – שבה היינו כלי התקשורת היחיד שהביא באופן שוטף דיווחים שכתבו וצילמו פלסטינים מתוך עזה. לא עברה חצי שנה מהשקתו, ושיחה מקומית כבר הוכיח את הצורך האדיר בקיומה של תקשורת עצמאית, ומאות אלפי קוראים הגיעו אלינו בשביל הסיקור הייחודי של מהלכי המלחמה. מאז ועד היום אתר "שיחה מקומית" משך מליוני קוראים, התגאה באינספור חשיפות, נתן במה לקולות מושתקים, נלחם בעוולות ויצר חיבורים חדשים בין קהילות ופעילים לטובת חברה צודקת יותר.

בהצלחה בכל אשר תלכי! יעל מרום (חגי מטר)

בהצלחה בכל אשר תלכי! יעל מרום (חגי מטר)

לאורך השנים האלה יעל תרמה תרומה עצומה לאתר. היא עזרה להכשיר וללוות כותבות וכותבים, פיתחה קשרים עם קהילות במאבק ועם ארגוני חברה אזרחית, ושיחקה תפקיד מרכזי בעיצוב הדמות העיתונאית והציבורית של שיחה מקומית ובגיבוש וביישום האסטרטגיה שלנו. כעורכת וככותבת, יעל עבדה לאורך השנים ללא לאות על חשיפת עוולות ואי-צדק. אם למנות רק כמה מהסיפורים הבולטים שהיא כתבה ושאת עריכתם היא הובילה ושיצרו תהודה מקומית ובינלאומית, נציין את:

* מעורבותו של ישראל זיו בדרום סודן (ותוצאותיה)

* סירובם של טייסי אל-על להפעיל טיסות גירוש

* מקרי הרג ללא משפט של פלסטינים בשטחים על ידי חיילים

* זיהום של כפרים בדואים על ידי המדינה

* מאבקים של נהגי מוניות בירושלים נגד פרקטיקות גזעניות של עסקים ושל העירייה

* הסיקור הראשוני על פעילות "טלגראס"

הרשימה עוד ארוכה, וכוללת כתיבה על מאבקי להט"ב, סוחרי נשק, הפגנות פמיניסטיות, עצירים מנהליים, ועוד ועוד ועוד.

ליעל היה גם תפקיד מרכזי בהפיכת "שיחה מקומית" לבמה שמאפשרת חשיפה ראשונית של סרטי קולנוע בינלאומיים לקהל המקומי, לרבות "נאילה והאינתיפאדה" – הסרט זוכה הפרסים שהפצתו בשיחה מקומית יצרה תהודה בשיח הציבורי והפוליטי בארץ, ושממשיך להיות מוצג עד היום ברחבי הארץ.

עכשיו, אחריו יותר מחמש שנים, יעל מרום החליטה להמשיך הלאה בחייה, ולחפש אתגרים חדשים. מעבר להישגיה בעבודה, יעל הייתה שותפה וחברה שלנו, והכישרון והמיומנויות שהביאה איתה יישארו לתמיד חלק מהאתר. אנחנו מאחלים ליעל את כל הטוב שבעולם, בזמן שאנחנו נמשיך ונפתח את שיחה מקומית – וניקח אותה לשלב הבא.

בהצלחה יעל!

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf