newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ירדן סיכלה ניסיון של ישראל לגרש לשטחה עיתונאי פלסטיני

העיתונאי מוסטפא אל-חרוף נעצר לפני חצי שנה ומאז מנסה ישראל לגרשו, למרות שאין לו אזרחות אחרת והוא חי בירושלים מגיל 12. ירדן סירבה לקבלו לשטחה. שופט העליון הנדל כתב כי בחומר החסוי נגדו יש "דיווחים שאינם אוהדים את ישראל"

מאת:

עודכן בשעה 16:15

משרד הפנים ניסה לגרש את צלם העיתונות הירושלמי מוסטפא אל-חרוף לירדן, הירדנים סירבו לקבלו לשטחם והוא הוחזר למעצר בישראל. במשרד הפנים טוענים כי "עקב בעיה טכנית לא ניתן היה להרחיקו", ומבטיחים כי "הנושא ייפתר בימים הקרובים".

אל-חרוף הוא עיתונאי בן 33 המתגורר במזרח ירושלים מגיל 12, נשוי לתושבת העיר ולשניים בת אחת. הוא עצור כבר חצי שנה, כשמשרד הפנים מבקש לגרשו לירדן – שם אין לו כל מעמד וגם לא בכל מדינה אחרת.

לאחר שבשבוע שעבר בוטל צו המניעה לגירושו, ניסה משרד הפנים להעביר את אל-חרוף ביום ראשון בלילה לירדן. מאז במשך יומיים לא הצליחה עורכת דינו עדי לוסטיגמן לאתרו. רק היום (שלישי) אחר הצהרים הצליחה לדבר איתו, והוא סיפר לה כי הוא נלקח ברכב שב"ס (הפוסטה הידוע לשמצה) כשהוא אזוק בידיו ורגליו. בתחילה הועבר לנתב"ג, ולאחר כמה שעות נלקח לכיוון הגבול עם ירדן. שם היא אומרת "ניסו להשאיר אותו במעבר הירדני ללא שום תיאום פשוט נתנו את דרכונו לשוטר ירדני המום. הירדנים התנגדו לגרוש והודיעו לו שהוא פלסטיני ולא נכנס לירדן". עורכת הדין מספרת כי אל-חרוף החזק במשך שעות במעבר בין ירדן לישראל עד שנעשו התאומים להחזרתו, וכי "בכל הזמן הזה לא אכל ובחלק נרחב הושאר במעבר בשמש".

לאחר שהמקרה פורסם בהרחבה בתקשורת הירדנית, סירבו הירדנים שוב להכניסו למדינה, הוא הוחזר בשני בערב לכלא גבעון שברמלה.

הפרטים המלאים על מה שעבר אל-חרוף ביומיים האחרונים עוד לא ברורים עד תומם, אבל לוסטיגמן מספרת כי ביום שני בבוקר כבר היתה בטוחה שהלקוח שלה כבר הועבר לירדן . "בשבע בבוקר נאמר לי מגורמים בכלא ש'הוא כבר לא בידיים שלנו'" היא מספרת.

לאחר שאל-חרוף לא יצר קשר לאורך כל יום שני, המוקד להגנת הפרט החל בהליך קדם בג״ץ ורק אז, לאחר שעות של אי ודאות, התקבלה תשובה רשמית שהגירוש כשל ושאל-חרוף נמצא בדרכו חזרה לכלא גבעון. "לא תהיה הסכמה לכניסה של אדם לירדן ללא הניירות מתאימים על פי חוק", צוטט מפקד גשר חוסיין (אלנבי), סגן אלוף ראפת אל מטארנה בעיתון הירדני "עמאן נט" והבהיר שאל-חרוף לא הועבר לשטח המדינה. "החזרנו אותו לשטח הכבוש (ישראל א.ז)", הוא אמר.

רכב של שב"ס מוביל את העיתונאי מוסטפא אל-חרוף לעבר מעבר אלנבי. הירדנים סירבו להתבלבל מול התרגיל הישראלי

רכב של שב"ס מוביל את העיתונאי מוסטפא אל-חרוף לעבר מעבר אלנבי. הירדנים סירבו להתבלבל מול התרגיל הישראלי

גורמים המעורים בפרשה, סיפרו ל"שיחה מקומית" כי נראה שישראל ביקשה להעביר את אל-חרוף ללא כל תיאום מוקדם לצד הירדני, מכיוון שבדרך רשמית לא היה סיכוי למהלך. אותם גורמים מעריכים שיתכן שבישראל קיוו כי מתוך בלבול או חוסר תשומת לב של הפקידים הירדנים בגבול הם יקבלו את אל-חרוף למרות שאין ברשותו את המסמכים המתאימים.

המקרה של אל-חרוף מעורר עניין רב בממלכה, והנושא הגיע עד למקורביו של המלך עבדאללה השני, שהתערבו אישית במקרה. אותם גורמים מדגישים כי כעת כשהמקרה התפרסם, אין סיכוי שגם בעתיד תסכים ירדן לקבל את אל-חרוף לשטח הממלכה.

"למה הם היו צריכים להגיע כמו גנבים בלילה, לקחת אותו עד אילת ולנסות לזרוק אותו שם?", תוהה עו"ד לוסטיגמן. "זה מריח לא טוב. מאז שנעצר בינואר היה למשרד הפנים חצי שנה לטפל בזה, למה הם ניסו להעביר אותו ללא תיאום?". לדברי לוסטיגמן, ניסיון הגירוש הכושל מוכיח את מה שהיא טוענת במשך חודשים בערכאות השונות לגבי מעמדו של אל-חרוף. "אם היה איזשהו ספק שמוסטפא חסר מעמד ואין דרך לגרשו, הספק הזה הוסר לאחר הכישלון לגרש אותו אתמול בלילה, גירוש שהוא לא חוקי ולא מוסרי". לדבריה, כעת יש למצוא פתרון שיאפשר לאל-חרוף לחיות עם משפחתו בירושלים. "אין סיבה שהוא יהיה במעצר יום אחד נוסף".

אולם למרות זאת נראה כי משרד הפנים לא מתכוון להפסיק לנסות לגרש את אל-חרוף לירדן, למרות ההצהרות הברורות של גורמים רשמיים במדינה. במהלך יום שני, כשלא היה ברור מה עלה בגורלו של אל-חרוף, פנה המוקד להגנת הפרט למשרד המשפטים, בהליך "קדם בג"ץ". בתגובה רשמית שקבלו ממחלקת הבג"צים במשרד המשפטים לאחר מספר שעות, נמסר להם כי בבדיקה מול משרד הפנים עולה כי "נעשה ניסיון¨שלא צלח להרחיק את מרשך לירדן". בנוסף נמסר כי "משרד הפנים פועל בכל האמצעים העומדים לרשותו לשם הרחקתו בהקדם האפשרי".

מעצר מנהלי בפועל

אל-חרוף מוחזק בכלא כבר מאז ינואר. סיפורו הלא יאומן פורסם לראשונה ב"שיחה מקומית". כשהיה בן 12 חזרה משפחתו מאלג'יריה לירושלים, אך עד שהאב הצליח להסדיר מחדש את מעמדו בתור תושב העיר, מוסטפא היה בן 18 וארבעה חודשים ולכן לא קבל מעמד. לאחר הליכים שונים מול משרד הפנים, שסרב לתת לו מעמד קבע, הוא התחתן עם פלסטינית מזרח ירושלמית ולשניים נולדה בת, ולכן עבר להליך איחוד משפחות – הליך שלא הסתיים בקבלת מעמד בגלל טענות "ביטחונית", שחלקן קשורות לעבודתו בתור עיתונאי.  ב-21 בינואר השנה נעצר אל-חרוף מביתו ומאז מוחזק במעצר. במשרד הפנים מתעקשים שמסמך נסיעה ירדני שמחזיק אל-חרוף (מסמך שמעניקים הירדנים לפלסטינים שאין בידם דרכון אחר) מאפשר את גירושו מהארץ, אך עורכת דינו וגם גורמים ירדנים מדגישים לא מדבר באזרחות או תושבות, ובכל מקרה מרכז חייו ומשפחתו נמצאים בירושלים.

לאחר מעצרו בינואר, ערער "המוקד להגנת הפרט", המייצג את אל-חרוף, לבית הדין לערעורים של משרד הפנים ולאחר מכן לבית המשפט המחוזי בירושלים. לאחר ששתי הערכאות דחו את הבקשה לשחרורו ממעצר, הגישה עורכת דינו עדי לוסטיגמן רשות ערעור לבית המשפט העליון – וזו נדחתה בשבוע שעבר. צו המניעה הזמני נגד גירושו שניתן לפני כחודשיים פקע.

אל-חרוף מוחזק בפועל במעצר ללא הגבלת זמן וללא כתב אישום. זהו מעין "מעצר מנהלי". מכיוון שאין לו מעמד במדינה אחרת לא ניתן לגרשו לשום מקום אך מצד שני משרד הפנים מסרב לשחררו.

תקוע בלימבו. העיתונאי מוסטפא אל-חרוף. (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

תקוע בלימבו. העיתונאי מוסטפא אל-חרוף. (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

בהחלטה לא לקבל את הבקשה לערעור על מעצרו שכתב שופט העליון הנדל, נקבע כי לא ניתן לטעון שאל-חרוף מוחזק במעצר ללא הגבלת זמן מכיוון שבחודשיים האחרונים התקבל לבקשת עורכת דינו צו מניעה זמני לגירושו, זאת לאחר שמשרד הפנים ניסה לגרשו לירדן בפעם הראשונה בחודש מאי. "אין לראות בהתארכות תקופת ההחזקה במשמורת אינדיקציה להעדר הליך הרחקה אפקטיבי, הואיל והדבר נובע מן הצווים השיפוטיים שמנעו את הרחקת המבקש מישראל ומבקשת הסעד הזמני מטעמו בהליך דנן – על רקע רצונו למצות את הליכי ההשגה על ההחלטה העדכנית וצו ההרחקה". במילים אחרות, לפי בית המשפט הסיבה למעצרו הממושך של אל-חרוף היא בעצם באשמת ההליכים שהוא נוקט נגד גירושו, ולא בגלל שמשרד הפנים מסרב להכיר במעמד של מי שחי רוב חייו בירושלים ונשוי לתושבת ירושלים.

בהחלטה, מזכיר השופט הנדל כי משרד הפנים מודה שמסמך הנסיעה הירדני שמחזיק אל-חרוף אינו מהווה עדות למעמד בירדן. "מבדיקה לא רשמית,שערכו גורמים רלוונטיים במשרד החוץ עלה כי למיטב ידיעתם דרכון זה, אשר אינו נושא מספר לאומי[…] מהווה מסמך נסיעה אך אין בו כדי להעיד על אזרחות ירדנית". למרות זאת קובע הנדל כי "המדינה נותרה עקבית בטענתה שלמבקש יש מעמד כלשהו בירדן, וכי ניתן להרחיקו לשם". לפי החלטתו, על אל-חרוף ועורכי דינו להוכיח את העדר המעמד.

"גם אם אניח, לזכות המבקש,שהוא אינו אזרח ירדני – כפי שהודתה המדינה באחת מגרסאותיה – אין בכך כדי לשלול את האפשרות שהוא מחזיק מעמד אחר המאפשר לשמר את התא המשפחתי", כותב השופט הנדל ששולח את אל-חרוף למשימה הבלתי אפשרית – להוכיח שאין לו משהו.

ולא שעורכת דינו לא ניסתה לעשות זאת – בערכאות קודמות היא הציגה חוות דעת של מומחה שהסביר שדרכון ירדני שניתן לפלסטינים אינו מהווה מעמד, דבר שגם גורמים ירדניים רשמיים מאשרים בעצמם. במקום שמשרד הפנים יוכיח שיש לאל-חרוף מעמד או תושבות במקום אחר – ויתאם את העברתו לשם, החלטת העליון נותנת אור ירוק למשרד הפנים להמשיך להחזיק את אל חרוף ולנסות בדרכים לא כשרות להרחיקו, כפני שנעשה ביום ראשון ושני.

"טענות המבקשים בעניין זה מבוססות על ההנחה שהמבקש 'חסר נתינות ולא ניתן להרחיקו לשום מקום', אלא שהנחה זו לא הוכחה", מסכם השופט הנדל את החלטתו.

"מרחב ההסברה"

לכל אורך הדיונים בערכאות השונות של אל-חרוף, וגם כשנדחתה בקשת איחוד המשפחות שהגיש לפי מספר שנים, עומד "חומר ביטחוני חסוי" כסיבה העיקרית לדחיית בקשותיו. במשרד הפנים מתעקשים שמדובר בחומר שעוסק לא רק בעבודתו העיתונאית – וכעת עם החלטת בית המשפט העליון ניתן לקבל הצצה לטענות.

"יש בחומר (החסוי א.ז) התייחסות לפעולות שספק אם הן חורגות, כשלעצמן, מגבולות הסיקור העיתונאי הלגיטימי – הכולל, כמובן, גם דיווחים שאינם אוהדים את מדינת ישראל", כותב השופט הנדל. "עם זאת, פרטי מידע אחרים מאשרים שהמבקש חצה באופן מובהק את הקו המפריד בין מלאכתו העיתונאית ובין התגייסות לסיוע לארגוני הטרור ופעילותם ומעניקים, אפוא, הקשר ומשמעות חמורים יותר גם לפעולות הלגיטימיות-כשלעצמן שביצע".

אם תהיתם מדוע השופט מזכיר את את העבודה שאותם דיווחים של אל-חרוף, שעובד עבור סוכנות הידיעות הטורקית, הם "אינם אוהדים" חלקו השני של המשפט מבהיר זאת היטב – לדעת המדינה סיקור "שאינו אוהד" יכול לשמש כחיזוק לטענות נגד אל-חרוף.

פוסטר מהקמפיין לשחרורו של אל-חרוף

לאורך כל ההליכים בבית המשפט, החומר "הביטחוני" בעניינו של אל-חרוף נותר חסוי בפניו ובפני עורכת דינו. מכיוון שהוא מעולם לא הועמד על כך לדין, קשה מאוד להתגונן מפני אישומים מעורפלים – במיוחד כשאתה עיתונאי הנמצא בקשר יומי עם מקורות וגורמים פוליטיים שהמדינה רואה כעוינים. כעת, בהחלטת בית המשפט העליון, נכתב בקצרה שאותו מידע קשור לתחום "האזרחי" ולא "הצבאי" של מה שמכונה סיוע לארגוני טרור.

"אין באופי הסיוע שמגיש המבקש לגופי הטרור – שחלק גדול ממנו מצוי במרחב ההסברה, 'הכשרת הלבבות' וגיוס תמיכה בפעילות גופים אלה – כדי לשלול א-פריורית את הנימוק הביטחוני שביסוד ההחלטה העדכנית", כותב השופט הנדל.

עמירה הס היטיבה לתאר את המצב האבסורדי שבו עורכת דין צריכה להגן על אל-חרוף, שלא נאשם בדבר, כשעיניה מכוסות, והיא אינה יכולה להתמודד עם הטענות הקשות שמועלות בחשאי נגדו. אל-חרוף נמצא בלימבו בירוקרטי שנראה שיכול להימשך עוד זמן רב – בו מצד אחד לא מוגש נגדו כתב אישום ומאז מעצרו הוא אפילו לא נחקר על ה"חומר הביטחוני" אך מצד שני אותו חומר חסוי הוא מה שמצדיק את השארתו במעצר.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"אין לנו לאן ללכת חוץ מאליהם. אין למשטרה הפלסטינית סמכות פה". סמאח אקטש עם שניים מילדיו (צילום באדיבות המשפחה)

סמאח אקטש עם שניים מילדיו (צילום באדיבות המשפחה)

תחקיר: ההרוג בפוגרום חווארה נורה כנראה על ידי מתנחלים

במהלך התפרעויות המתנחלים בפברואר 2023 הותקף גם הכפר הסמוך, זעתרה, ונורה למוות סאמח אקטש. תחקיר "בצלם", שבוצע בשיתוף ארגון מומחי הסאונד Earshot, הסיק שההרוג נורה מנשק בעל קליבר קטן, שבדרך כלל אינו בשימוש חיילים. שנה אחרי, איש עדיין לא הועמד לדין

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf