newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אנחנו לא נכשלים בישראליות, אתם לא צריכים לחנך אותנו

הפתרון לתופעת הירידה מהארץ של עולים צעירים הוא לא חיזוק היהדות או הישראליות שלהם, אלא טיפול בגזענות כלפיהם, בהעסקה הוגנת, ובהפסקת התעללות המוסדות הרבניים. תתחילו להתייחס אלינו כשווים ואז נדבר על שייכות

מאת:

ועדת העלייה והקליטה של הכנסת רוצה לחנך צעירים דוברי רוסית להיות יהודים וישראלים טובים יותר. יש בעיה של ירידה מהארץ אצל צעירים עולים? הפתרון לחנך אותם לערכי הזהות היהודית. יש בעיה של שילוב צעירים בחברה? הפתרון לחנך אותם לפי ערכי היהדות. זה המסר העיקרי שיצא מתוך דיון בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת שדנה שלשום (שלישי) בנושא "דור 1.5 של עולים חדשים".

"דור 1.5" זאת הגדרה סוציולויגית לאנשים שנולדו שם וגדלו כאן. מדובר בילדים שעלו לכאן עם ההורים, קיבלו בבית חינוך של ארצות המוצא, אבל מחוץ לבית קיבלו חינוך של הסביבה הקולטת. הפאסימים יגידו שהם לא שייכים לא לשם ולא לכאן, האופטימיים יגידו שהם שייכים גם וגם. בפועל מדובר בעיקר בעולי מדינות חבר העמים ואתיופיה, שבארצות המוצא שלהם קראו להם יהודים וכאן קוראים להם רוסים או אתיופים (ועוד כמה שמות).

הדיון אותו יזמה הוועדה נועד לבחון את הבעיות של דור 1.5 של העולים החדשים ואיך אפשר להתמודד איתן. אבל בפועל דנה הוועדה בבעיה אחת בלבד, שהיא בכלל לא בעיה של הצעירים העולים אלא של המדינה, של החברה כולה – והיא הירידה המאסיבית מהארץ של צעירים עולים. יש לכך מספר סיבות שתיכף אגיע אליהן, אבל אני חוזר לפתרון אותו הציעה הוועדה והארגונים שנכחו בפגישה. פתרון של חינוך יהודי והטמעת ערכים של זהות ישראלית.

גישת כור ההיתוך לא תצמצם את הפערים

הגישה החצופה של ארגונים לחנך אנשים לערכים טובים יותר נעלמה עם גישת כור ההיתוך, כך לפחות חשבתי עד שבאתי לדיון בוועדה, אבל מסתבר שהיא עדיין קיימת. ארגונים דמויי הסוכנות היהודית שפועלים גם הם בקרב קהילות העולים כמו "פישקא", "קרן ג'נסיס" ו"עתיד במדבר" עדיין להוטים להטמיע את הזהות היהודית הישראליות בכל צעיר דובר רוסית שלא מיישר קו עם "הישראליות" על פי הסוכנות. אותם ארגונים אוהבים להציג את ההצלחות של הקהילה שלנו, את המהנדסים, את אנשי ההיי-טק, את הרופאים. אבל מתעלמים מהבעיות האמיתיות של העלייה ומספרים רק חצי סיפור. מתי זה מתחיל להפריע להם? כאשר אותם צעירים מצליחים יורדים מהארץ, אז הם נזכרים שיש כאן בעיה שצריך לטפל בה. אבל גם אז הם מטפלים רק בסימפטום של הבעיה ואינם מגיעים למקורות שלה.

בין גילאי 18-30, אחוז העולים שרואים את עצמם נשארים בארץ בעתיד הוא 50 אחוז, לעומת 77 אחוז בקרב הוותיקים. בגילאי 31-40 המספר צונח ל-46 מול 83 אחוז בקרב הוותיקים. ללא ספק מספרים מדאיגים. אבל שלא נטעה, בעיית הירידה מהארץ היא בעיה של החברה הישראלית כולה ולא רק של צעירים עולים. אבל להתמודד עם הבעיה על ידי חינוך לערכים ישראלים זה להתעלם מהבעיות של העולים. לחשוב שעל ידי גישה מיושנת של כור היתוך ניתן לפצות על הפערים בין מה שהעולים ציפו לקבל פה ובין מה שהם מקבלים בפעול.

הנה תקציר הבעיות של צעירים עולים: תקרת זכוכית בקבלה לעבודה, הורים עובדי קבלן, פערי חינוך בין הגבוהים במערב בין דור ההורים לדור ילדים, חוסר יכולת להתחתן בישראל, לחץ לגיור, התעללות על ידי הממסד הדתי, גזענות, קבורה מחוץ לגדר ועוד ועוד. מה הפלא שכל צעיר שני רוצה לרדת מהארץ?

אבל במקום להתמודד עם הבעיות האלה או לפחות לבחון דרכים להתמודד עם חלקן, הוועדה והשותפים לה בוחרים לחנך את הצעירים העולים להיות ישראלים ויהודים טובים יותר. הבעיות האמיתיות, או לפחות חלקן, מוכרות לוועדה בראשות ח"כ רוזבוזוב ממלפגת יש עתיד, שרק לפני חודש דנה בסוגיית עובדי הקבלן במגזר העולים לאחר שיו"ר הוועדה ומפלגתו דחו עוד הצעת חוק שיכולה הייתה להיטיב עם ציבור העולים.

אנחנו לא צריכים חיזוק יהדות או חיזוק ישראליות

מקומם שבשנת 2014 יש כאלה שעדיין חושבים שהצעירים העולים הם לא ישראלים מספיק טובים, או יהודים מספיק טובים ולכן צריך לחנך אותם לכך. מרגיז שעדיין מדברים על אשרות כניסה לחברה הישראלית על ידי תהליכים בזויים כמו גיור או הוכחת יהדות ועל ידי כך נותנים לממסד האורתודוקסי להמשיך ולקיים את המונופול המשפיל על הגדרות היהדות בחברה. ומכעיס שדווקא חבר כנסת דובר רוסית, שבעצמו משתייך לדור 1.5, מוביל תהליכים אלה.

במהלך הישיבה ציין ח"כ רוזבוזוב שהוא עובד על "יצירת חוויה נעימה יותר של תהליכים מול הממסד הדתי". זה יבוא לידי ביטוי בתהליך בירור יהדות שלא יתבצע בבין דין רבני, שבו הדיין יושב למעלה ושואל שאלות מביכות את הצעירים, אלא שאותו דיין ישב בחדר פרטי מול אותו אדם וישאל אותו שאלות (מביכות באותה מידה) בגובה העיניים. ונושא שני: הסדרת בתי קברות נפרדים לחיילים לא יהודים (כבר קיימים שניים כאלה בבאר שבע וכפר סבא). ואני שואל: איך ביצוע של שני התהליכים האלה יגרום לצעירים העולים להרגיש יותר שייכים לחברה הישראלית? במקום להלחם באי שוויון, באפליה ובגזענות כלפי הצעירים העולים, ח"כ רוזבוזוב ממסד אותם לעד. וכך הוא רוצה לפתור את הבעיה של ירידה מהארץ?

אנחנו, צעירים עולים, חברי קבוצת דור 1.5, לא צריכים חיזוק יהדות או חיזוק ישראליות. אנחנו מרגישים מספיק ישראלים, אבל כנראה לחברה הישראלית לא נוח עם הישראליות שלנו ולכן היא רוצה לחנך אותנו להיות ישראלים אחרים. אולי אם נלמד פה ושם איזה שיר פלמ"חניקי נהיה ישראלים טובים יותר? אז שהו שלא. הגיע הזמן שהחברה ישראלית וזה כולל בראש ובראשונה את ח"כ רוזבוזוב, תבין שאנחנו ישראלים, אנחנו ישראלים דוברי רוסית, בדיוק כמו ישראלים עולי אתיופיה וישראלים יוצאי עדות המזרח. כולנו ישראלים. אין צורך לחנך אותנו להיות ישראלים טובים יותר. רוצים להשאיר אותנו פה? תיצרו לנו תנאים להיות פה. תטפלו בבעיות של דור ההורים שלנו ותמחקו את המוסד הזה מימי הביניים שנקרא רבנות. לא רוצים? אין בעיה, כמו שכתבתי בהתחלה אנחנו גם וגם, גם ישראלים וגם רוסים וכמו רוסים טובים אנחנו נסתדר, איתכם או בלעדיכם.

ונקודה לסיום, כמו בדיון בנושא עובדי קבלן בקרב ציבור העולים כך גם לדיון הזה לא הגיע אף חבר כנסת דובר רוסית. בזמן שבחוץ יש מלחמה הם מעדיפים לרוץ בין אולפן לאולפן (טלויזיה, כי עברית הם כבר למדו) מאשר לטפל בבעיות של הקהילה ממנה הם באו. ציבור עולים אינו מעניין אותם, מבחינת הח"כים זה רק מאגר קולות בזמני בחירות, בין לבין הם פשוט לא קיימים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf