newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פגיעה שיטתית במטרות אזרחיות היא פשע מלחמה, גם כשאנחנו היורים

כדי להבין מה שקורה ועוד עשוי לקרות עכשיו בעזה צריך להסתכל אחורה ללבנון ולעופרת יצוקה ולהכיר את תורת הלחימה החדשה של צה"ל: פגיעה באזרחים ככלי אסטרטגי

מאת:

כותב אורח: ישי מנוחין

בימים האחרונים שמעתי את הכתבים הצבאיים למיניהם מסבירים שהמהלך הצבאי הקרוב במבצע "צוק איתן" יהיה הפצצות מסיביות על צפון רצועת עזה; צה"ל הורה למאה אלף פלסטינים לפנות את בתיהם ואחרי שהאזרחים שהוזהרו יעזבו, או שלא יעזבו, טייסי חיל האוויר יפעלו "באורח אגרסיבי". למדתי גם שיש הריסה שיטתית של בתי המגורים של אנשי חמאס "שלא יהיה להם לאן לחזור אחרי המבצע", ושמקור צבאי בכיר אמר ש"סג'עייה שווה א-דאחיה".

מכיוון שבריקוד האלים בין החמאס לישראל בשנים האחרונות המבט היה מופנה לזוועה העכשווית או קדימה ל"תמונת הניצחון" ולסבב המלחמתי הבא ולא לניתוח של מה שקרה, כדאי להקדיש מספר שורות למבט לאחור ולראות מה ניתן ללמוד ממנו.

ממשלות ישראל טענו, עוד לפני ימי "עופרת יצוקה" ועד הימים האחרונים, שהפעילויות המלחמתיות התנהלו בהתאם לכללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי ושכל פעולה מהותית עוברת ביקורת שיפוטית. טענו, אך למרות מאמצי משפטני המדינה להלבין כל הפרה, המציאות שונה ועל כך מעידים דו"חות רבים של ארגוני זכויות האדם הישראלים, הפלסטינים והבינלאומיים וועדות חקירה בינלאומיות שונות.

למרות תעודות ההכשר שסיפקו המשפטנים, מאז ההתנתקות מעזה ועד היום, אלפי אזרחים פלסטינים לא נהרגו "בטעות", מאות בתים, מבני ציבור ותשתיות אזרחיות לא נהרסו "בשגגה" או בהתאם לחוק ההומניטארי הבינלאומי. ניתן היה להשתמש ב"טעות" פעם-פעמיים וב"שגגה" פעם נוספת, אולם מותם של אלפי אזרחים חפים מפשע ומאות פגיעות שיטתיות בתשתיות אזרחיות ובבתיהם של אנשי החמאס מלמדים שמדובר בפעילות מתוכננת. מאז "עופרת יצוקה" ועד ל"צוק איתן" עולה בברור שהקורבנות הרבים והחורבן השיטתי הם תוצאה של החלטה פוליטית שהובילה לתורת לחימה צה"לית המשלבת שני עקרונות מוגדרים: "אפס נפגעים" ו"דוקטרינת א-דאחיה".

> הבהרה: צה"ל לא יורה רק על מטרות חמאס

רופא עומד בהריסות מרפאתו, עזה (אן פאק / אקטיבסטילס)

רופא עומד בהריסות מרפאתו, עזה (אן פאק / אקטיבסטילס)

"בריונות משהו"

עקרון "אפס נפגעים" קובע שיש לתת עדיפות מוחלטת למניעת פגיעה בחיילי צה"ל, על אף הסיכון המוגבר לאזרחים פלסטינים הכרוך בכך. לכן, למשל, יש להימנע ככל האפשר מפעולה קרקעית, בה חיילי צה"ל מסתכנים, ולהשתמש ככל האפשר בהפצצה מהאוויר או מהים – פעילות שאינה מסכנת את החיילים אך גורמת לפגיעה נרחבת הרבה יותר בשכונות האזרחיות המטווחות. אם וכאשר הפעילות הקרקעית תתחיל נחזור ונשמע קולות דומים לאלה ששמענו ב"עופרת יצוקה".

כך למשל בהקלטה של תדריך לפני המבצע בה נשמע המפקד כשהוא מורה לחייליו: "יש מישהו חשוד בקומה של הבית, אנחנו נעיף לשם פגז. אין התלבטות. אם זה אנחנו או הם, זה יהיה הם. אין התלבטות. בנאדם הולך לקראתנו, לא חמוש, ממשיך ללכת למרות שירינו באוויר, הבנאדם הזה מת". פרופ' אסא כשר, מאבות הקוד המוסרי של צה"ל, טען ש"אין הצדקה לסכן חיי לוחמים כדי למנוע הרג אזרחים המתגוררים בשכנות לטרוריסט".

עקרון "דוקטרינת א-דאחיה" מבוסס על גרימת סבל מכוון לאוכלוסייה אזרחית, על מנת שתלחץ על הגורמים הלוחמים נגד צה"ל. אלוף פיקוד צפון בעת מלחמת לבנון השנייה, וסגן הרמטכ"ל היום, אלוף גדי אייזנקוט, תיאר את הדוקטרינה כך: "מה שהיה ברובע א-דאחיה בביירות ב-2006 יקרה בכל כפר שממנו יירו לעבר ישראל. נפעיל עליו כוח לא פרופורציונאלי ונגרום שם נזק והרס אדירים. מבחינתנו לא מדובר בכפרים אזרחיים אלא בבסיסים צבאיים. זו לא המלצה, זו התוכנית. והיא כבר אושרה".

כמו רובע א-דאחיה בבירות, מעוז החיזבאללה, בעת מלחמת לבנון, כך גם נהרסו שכונות שלמות בעזה במהלך "עופרת יצוקה". שרת החוץ אז, והמשפטים היום, השרה ציפי ליבני, קבעה יום אחרי סיום המבצע: "ישראל הפגינה בריונות משהו במבצע האחרון".

נכון לאתמול, היום השמיני של המבצע, החמאס והארגונים המקורבים אליו שיגרו למעלה מ-800 רקטות ופצמ"רים לעבר שכונות אזרחיות בישראל – פשע מלחמה ברור על פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. אך גם צה"ל, בשמנו ובגיבוי משפטי מוטעה ומטעה, תקף למעלה מ-1,200 מטרות (כמו למשל, 5 בתי חולים ומרפאות, 32 בתי ספר ועוד), 192 עזתים נהרגו (ביניהם 36 ילדים וילדות ו-15 קשישים וקשישות ועוד) ומאות רבות של בתים פרטיים בשכונות מגורים נהרסו.

שר הביטחון משה יעלון אמר ש"כשראשי חמאס ייצאו ממחבואם הם יגלו את עוצמת ההרס והנזק שגרמנו לארגון, באופן כזה שיגרום להם להתחרט שיצאו לסבב הלחימה נגד ישראל". כדאי שהשר יעלון יזכור, אולי בניגוד לייעוץ המשפטי שקיבל, שפגיעה שיטתית בשכונות אזרחיות היא פשע מלחמה גם כאשר אנו עושים זאת. הפגיעות המדווחות והמראות מעזה, מלמדים, כפי שהיטב להזהיר נתן אלתרמן, "כי חוגרי כלי לוחם ואנחנו איתם מי בפועל ומי בטפיחת הסכמה נמשכים במלמול של הכרח ונקם לתחומם של פושעי מלחמה".

* ד"ר ישי מנוחין הוא מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ויו"ר אמנסטי אינטרנשיונל ישראל. לפרטים נוספים ניתן לקרוא את דו"ח הוועד, "ללא היסוס – השינויים בתורת הלחימה של צה"ל נוכח מבצע 'עופרת יצוקה'"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf