newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המפלגה הדמוקרטית בארה"ב הפכה ל-50 גוונים של סנדרס, וזה מעודד

המפלגה הדמוקרטית החדשה היא מפלגה שמדברת שוב שיח סוציאל-דמוקרטי, ומתמקדת בנושאים אותם הזניח טראמפ לטובת בסיס התומכים הלבן והגזעני. המנצח חייב יהיה להוציא את מתנגדי טראמפ להצביע; האנושות פשוט לא תוכל להרשות לעצמה קדנציה נוספת שלו

מאת:

בשבוע שעבר התקיימו שני העימותים הטלוויזיוניים הראשונים בהתמודדות על המועמדות לנשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הדמוקרטית. הנה חמישה לקחים חשובים ממה שקרה שם:

1. בשלב הזה, נראה שברור לכולם כי השאלה האמיתית בבחירות של 2020 היא לא האם דונלד טראמפ יצליח לנצח, אלא האם הדמוקרטים יצליחו להפסיד לו שוב, כפי שהילרי קלינטון הצליחה להפסיד לו ב-2016. הסיבה לכך היא פשוטה: מצביעי דונלד טראמפ מורכבים מגרעין קשה של כשליש מהמצביעים שיתמכו בו באש ובמים. רבים מאלה הם נוצרים אוונגליסטים, ועוד מגוון של גזענים, סקסיסטים, וימנים קיצוניים, אלה שקלינטון כינתה בצדק "סל הנאלחים". אליהם הצטרפו כ-10-15% של המצביעים, שפשוט שנאו את הילרי יותר משהם סלדו מטראמפ.

ניתן למלא עמודים רבים בכל הפדיחות, האמירות והמעשים הפוגעניים לאורך הקמפיין שלו. דונלד טראמפ בעצרת בחירות. (צילום: Gage Skidmore פליקר)

מצביעי טראמפ מורכבים מגרעין קשה של כשליש מהמצביעים שיתמכו בו באש ובמים, רבים מהם נוצרים אוונגליסטים, ועוד מגוון של גזענים, סקסיסטים, וימנים קיצוניים. (צילום: Gage Skidmore פליקר)

מאז כניסתו לבית הלבן, טראמפ בבירור לא עשה דבר כדי לקרב אליו מצביעים שלא שייכים ל"בייס" הזה. להיפך. כל מדיניות שלו, כל התבטאות וכל סקנדל שלו נועדו כדי לרצות ולבדר את בסיס התומכים הראשוני שלו, ואותם בלבד. זאת הסיבה שבניגוד לכל נשיא אחר מאז המצאת הסקרים, אחוזי התמיכה בטראמפ מעולם לא עלו מעל רף חמישים האחוזים, ומנגד, הם גם מעולם לא ירדו מ-32%, דבר שכן קרה לכמה מהנשיאים ברגעי השפל שלהם. נראה שטראמפ מאמין בכנות שה"בייס" שלו יכול לשאת אותו לניצחון ולקדנציה נוספת, אחרת הוא היה נזהר אפילו במעט מלעשות כל כך הרבה דברים שגרמו לכל מי שאיננו תומך טראמפ באש ובמים לסלוד ממנו, כמו סקנדל כליאת הילדים, הערתו האומללה על הניאו-נאצים בשארלוטסוויל, ההשתפכות שלו על דיקטטורים מפוטין, דרך קים ועד דוטרטה, ואינספור התבטאויות מחרידות ושקרים בוטים, שאם היו מגיעים מכל נשיא אחר היו הופכים לסקנדל בפני עצמם, אבל איתו פשוט אי אפשר לעמוד בקצב.

האמונה הזאת של טראמפ שמה את הדמוקרטים בעמדת כוח לקראת הבחירות הקרובות. כל מה שהם צריכים לעשות כדי להעיף את טראמפ מהבית הלבן הוא לדאוג להציב מולו מועמד או מועמדת שיוציאו את המצביעים המסורתיים של המפלגה (מיעוטים אתניים כמו שחורים, היספנים ויהודים, ומעמד הפועלים) להצביע, ולא יגמגמו מולו או יעשו שטויות אחרות שיגרמו לאלה שהצביעו בפעם שעברה בעיקר נגד הילרי להצביע גם נגדם.

ברני כבר ניצח

2. גם אם ברני סנדרס לא ינצח את הפריימריז האלה, הלקח המובהק ביותר מהדיבייטים בשבוע שעבר הוא שהאג’נדה שלו כבר ניצחה. לפני ארבע שנים הוא עמד על הבמה כמועמד שנחשב לקיצון השמאלי במפלגה, ורבים ראו בו סהרורי נלעג. עכשיו, כמעט שאין מועמד אחד שלא מחקה את הרטוריקה והעמדות של סנדרס, מביטוח בריאות ממלכתי לכולם כזכות אדם, דרך מאבק בתאגידים הגדולים ובאחוזון העליון ולמען העובדים והעניים שנשכחו, ועד להפסקת השליטה של הכסף הגדול בפוליטיקה. פרט לשני מועמדים שמיצבו את עצמם כמתונים יותר מסנדרס (סגן הנשיא לשעבר ג’ו ביידן ומושל קולורדו לשעבר ג’ון היקנלופר), ובכל זאת לא הצליחו להצביע על מדיניות אחת של סנדרס שהם חולקים עליה בבירור, ולמועמד אחד (אנדרו יאנג) שמיצב את עצמו שמאלה לסנדרס עם הצעה להכנסה בסיסית אוניברסלית (Universal Basic Income), אפשר להגיד בלי הגזמה יתרה שכל המועמדים נראו כמו טעמים שונים של ברני: ברני האישה הצעירה (קירסטן ג’ילברנד), ברני הפוליטיקאית המנוסה (אליזבת וורן ואיימי קלובישרד), ברני הטקסני שיודע לדבר אל בוחרים דרומיים (בטו או’רורק), ברני ההיספני (חוליאן קסטרו), ברני ההומו שהיה חייל (פיט בודיג’דג’), ברני האישה שהיתה חיילת (טולסי גאברד), ברני השחור (קורי בוקר), ברני השחורה (קמלה האריס), וכן הלאה.

השורה התחתונה היא שהמפלגה הדמוקרטית עשתה קפיצה עצומה שמאלה. נושאים שלפני ארבע ושמונה שנים היו נושאי שוליים שמאליים, כמו שינויי האקלים, סגירת הפערים המעמדיים, השפעת הכסף על הפוליטיקה, יחס אנושי וזכויות למהגרים ללא מסמכים, התנגדות לתוקפנות אמריקאית מיותרת בעולם, שוויון זכויות מלא לקהילה הגאה (וספציפית לטרנסג’נדרס, שהוזכרו כנושא נפרד פעמיים!), רפורמה במערכת הכליאה וביחסי משטרה וקהילה, וביטוח בריאות ממלכתי לכולם כזכות אדם, הפכו למעשה לקונצנזוס של המפלגה הדמוקרטית, ומרבית הזמן בדיונים הוקדש לפיצול שערות בתוך הסכמה שמלכתחילה היתה רחבה מאוד. במציאות הזאת, מנחי העימותים מטעם רשת NBC התאמצו מאוד למצוא אי-הסכמות בין המועמדים, ורק לעתים רחוקות מצאו אי-הסכמות שלא נגעו לרטוריקה או לסדר עדיפויות בין המטרות שעליהן כולם הסכימו.

3. הנקודה השניה חשובה בגלל הנקודה הראשונה. חלק לא מבוטל מתומכי טראמפ (קיים ויכוח אקדמי אדיר מימדים בשאלה איזה חלק, אבל נראה שהרוב מסכימים שזהו חלק גדול מספיק שבלעדיו טראמפ לא יוכל לנצח שוב) הצביעו לו בגלל מיאוס עמוק שהם חשו כלפי השיטה הפוליטית והכלכלית בארה"ב, שיטה שהם הרגישו, בצדק רב, שזנחה אותם. אלה אותם האנשים שהצביעו בעיקר נגד הילרי, שכל ההוויה שלה אמרה "אליטיסטית שלא רואה אתכם". הם הלכו עם טראמפ, וכמובן שטראמפ לא נתן להם כלום, פרט לעוד הטבות מסים שהועילו באופן כמעט בלעדי לעשירים ביותר, ומלחמת סחר עם סין שפוגעת קשות בענף החקלאי ומאיימת גם על ענפי ייצור. אבל הם הלכו איתו ב-2016 כי המפלגה הדמוקרטית בחרה שלא לתת תשובה מעמדית הולמת לשאלה "איך זה שכבר ארבעים שנים שהשכר הריאלי של הרוב הגדול של האמריקאים תקוע או יורד?”, ובחרה במקום זאת לעשות שמיניות באוויר כדי להבטיח שהמועמדת הממסדית, קלינטון, תנצח את סנדרס.

המפלגה הדמוקרטית החדשה שהוצגה לנו בשבוע שעבר היא מפלגה שמדברת שוב שיח מעמדי וסוציאל-דמוקרטי. בהיסטוריה של מאה השנים האחרונות, כשבחירות הוכרעו על שאלות כלכליות, הדמוקרטים כמעט תמיד ניצחו. לעומת זאת, כשבחירות הוכרעו על שאלות של "מלחמות התרבות" האמריקאיות, כמו נשק, הפלות, להט"ב, יחסי גזע ויחסי דת ומדינה, הרפובליקנים היו ביתרון משמעותי. אני לא מתכוונת להגיד שאלה לא נושאים שחשוב להזכיר בבחירות, אבל אלה לא הנושאים שעליהם הדמוקרטים ינצחו. מי שתצפה בעימותים משבוע שעבר תגלה כמה דוגמאות מצוינות למועמדות ומועמדים שהצליחו לשזור עמדות שמאליות בכל הנושאים האלה בתוך הקשר מעמדי. ככה מנצחים את טראמפ.

לכך יש להוסיף גם את הדגש המוגזם לעתים ששמו המועמדים על פניה לקול ההיספני, שברור שטראמפ עשה רבות כדי להרחיק ממנו, וברור עוד יותר שהופך לקבוצה הדמוגרפית שהיא לשון המאזניים בבחירות האמריקאיות. לבנים דתיים וגזענים לבדם לא יביאו לטראמפ עוד קדנציה, והדמוקרטים וטראמפ שניהם עושים עבודה יפה בלהבטיח שהם היחידים שעוד יצביעו לו.

כל מה שהם צריכים לעשות כדי להעיף את טראמפ מהבית הלבן הוא לדאוג להציב מולו מועמד או מועמדת שיוציאו את המצביעים המסורתיים של המפלגה להצביע. דיבייט המפלגה הדמוקרטית (צילום מסך)

להתמקד בעיקר, למרות הפיתוי

4. הנושא שבלט בהיעדרו מהעימותים הוא דו"ח מולר והקריאות להתחיל הליכי הדחה בבית הנבחרים נגד טראמפ, בגלל הממצאים שהדו"ח מעלה בנוגע למגעים של קמפיין טראמפ עם רוסיה, ולמאמצי הטיוח ושיבוש החקירה הכבירים של טראמפ ועוזריו. יש לברך על ההתעלמות מהנושא, ולקוות שהוא גם לא יהיה מרכזי בקמפיין הבחירות.

בסופו של יום, הראיות נגד טראמפ בשאלה המרכזית של קשרים עם רוסיה חלשות, וגם ככה הפרשה כולה נראית כמו בדיחה עצובה לכל מי שמכירה את ההיסטוריה של התערבות אמריקאית בבחירות דמוקרטיות מסביב לעולם (כולל ממש כאן בישראל, ובבחירות לרשות הפלסטינית). כמו במקרה של הליכי ההדחה נגד ביל קלינטון, החקירה נגד טראמפ נראית לרבים כמו ציד מכשפות ממניעים פוליטיים, מה שמאפשר לטראמפ לתפוס את עמדת הקרבן המותקף ולזכות לסימפטיה. התשוקה לראות את טראמפ מודח ואולי אפילו הולך לכלא מתחילה להישמע יותר ויותר כמו קריאות ה"Lock her up!” נגד הילרי קלינטון בעצרות של טראמפ. וזה עוד מבלי שהזכרנו שהסיכוי להדחה אפסי, או מי הופך לנשיא אם טראמפ מודח. גם אם הסימפטיה הזאת לא תזכה אותו בהרבה קולות, היא עדיין פשוט הסחת דעת עצומה מהנושאים האמיתיים שעליהם אפשר וצריך לנצח את טראמפ.

אחרי ככלות הכל, פרשת רוסיהגייט היתה דרך מתוחכמת ויעילה להפליא של הדמוקרטים להטריד ולהציק לממשל טראמפ במידה שהבטיחה שהוא לא יצליח להשיג כמעט כלום בשנתיים הראשונות שלו בבית הלבן, כשעוד היתה לו שליטה רפובליקנית בשני הבתים. עכשיו שבית הנבחרים התהפך בבחירות האמצע, ועונת הבחירות בפתח, הגיע הזמן להגיד שהיה טוב וטוב שהיה.

אישה קשוחה שתוכל לעמוד מול טראמפ בלי למצמץ ומבלי להיראות היסטרית או מגוחכת. קמלה האריס (Wikimedia Commons)

5. בסופו של יום, רק שני מועמדים ושתי מועמדות בולטים מעל העשרים האחרים, ועל כך מעידים הסקרים הן לפני והן אחרי הדיבייטים: סגן הנשיא לשעבר ג’ו ביידן, הסנטור ברני סנדרס, הסנטורית אליזבת וורן (שהתבלטה בדיבייט הראשון), והסנטורית קמלה הריס (שהיתה המנצחת המובהקת של הדיבייט השני). מבין הארבעה, היחיד שמדיף כל כולו ריח של ממסד ישן הוא לרוע המזל מי שמוביל עד כה בסקרים, ג’ו ביידן. עם זאת, הדרך לזכייה במועמדות עוד ארוכה, והדרך לבית הלבן ארוכה עוד יותר. מבין הארבעה, המועמדת שהצליחה לקנות את לבי היא התובעת לשעבר של מדינת קליפורניה, קמלה הריס, שהצליחה להדגים טמפרמנט של אישה קשוחה שתוכל לעמוד מול טראמפ בלי למצמץ ומבלי להיראות היסטרית או מגוחכת.

לא יהיה מוגזם להגיד שהבחירות הקרובות לנשיאות ארה"ב יהיו אחד הרגעים הדרמטיים והגורליים בהיסטוריה האנושית. זאת בגלל שממשל טראמפ עושה כל שביכולתו כדי להעצים את שינויי האקלים ואת הסכנה של מלחמה גרעינית, שתי הסכנות המוחשיות ביותר להישרדות המין האנושי. על כך העיר נועם חומסקי שהמפלגה הרפובליקנית של ימינו היא הארגון המסוכן ביותר בהיסטוריה האנושית. זה ממש לא בטוח שהאנושות יכולה להרשות לעצמה עוד ארבע שנים של טראמפ. הניצחון הדמוקרטי בבחירות 2020 רחוק מלהיות בטוח, ולכן כולנו צריכות להתפלל שמי שלא יבחרו הדמוקרטים כמועמד שלהם, תהיה הבחירה הנכונה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf