newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תביעה: המדינה נגד החברה האזרחית

מאבק המדינה בארגוני חברה האזרחית הפועלים לשמירת האינטרטס הציבורי עולה מדרגה. האם מדובר בצעד ליגיטימי של המדינה נגד ארגונים הפועלים נגדה או בסתימת פיות כוחנית?

מאת:

בשבוע שעבר מדינת ישראל הגישה בפעם הראשונה תביעה נגד ארגוני חברה אזרחית הפועלים למען האינטרס הציבורי. מדובר על החלטה של פרקליטות מחוז דרום להגיש תביעת צד ג' נגד שני ארגוני חברה אזרחית, עמותת 'אדם, טבע ודין' ו'עמותה להצלת עמק ססגון', בעקבות פעילות של הארגונים שהובילה לביטול הליך בניית מתחם מלונות בשמורת טבע ייחודית.

זהו המשך ישיר של קו לוחמני אותו מובילה הממשלה נגד פעילים וארגוני חברה אזרחית המבקרים את פעילות הממשלה, קוראים תיגר על מדיניות הממשלה, שומרים על טובת הציבור הרחב ופועלים לשינוי סדר היום הציבורי, וכך דה פקטו שומרים על הדמוקרטיה הישראלית. בשנה האחרונה היינו עדים לאלימות קשה של משטרת ישראל נגד פעילים חברתיים, מעצרי שווא וזימון לחקירות במטרה לייצר פחד. זאת לצד מגמה של חקיקה המנסה להגביל את ארגוני זכויות האדם.

במציאות בה אמצעי התקשורת שייכים לבעלי הון שהם גם בעלי קשר אישי במידה זו או אחרת לשלטון, היכולת של התקשורת לבקר את הממשלה ולהוות כלב השמירה של הדמוקרטיה כמעט לא קיימת. את התפקיד הזה לקחה על עצמה החברה האזרחית. המקרה של הצלת עמק ססגון הוא דוגמא טובה לכך. המדינה מצידה עושה ככל יכולתה על מנת להגביל את פעילות הארגונים האלה ועושה זאת דרך חקיקה, הפחדה ותביעות משפטיות. המדינה שנאבקת בארגוני החברה האזרחית משרה פחד ולמעשה נאבקת בדמוקרטיה.

התנהלות כזו של הממשלה מזכירה לנו משטרים רחוקים אותם אנחנו אוהבים לגנות. כעולה מאחת ממדינות חבר העמים, אני רואה דפוסי פעולה דומים מאוד בין הממשלה הישראלית לשלטון ברוסיה – סתימת פיות, רדיפה אישית, הפחדה. (לדוגמא, חוק להגבלת מימון זר לארגוני חברה אזרחית חוקק ברוסיה עוד בשנת 2006) המאפיינים של השלטון ברוסיה מתחילים להיות נפוצים כאן יותר ויותר. זה מתחיל בכמה מעצרים, תביעה בודדת, ואלימות שנועדו להשאיר את האנשים בבית. גם ברוסיה זה החל כך, וכולנו יודעים לאן הם הגיעו. אנחנו, דוברי הרוסית, מכירים את זה ומתריעים על כך. גם חלק ממובילי המדיניות הזו יושבים בממשלה ומכירים את זה, גם הם רוצים פחות ארגוני חברה אזרחית ופחות מגבלות דמוקרטיות שיציקו ויפריעו להם.

אנחנו חייבים לעצור את התופעות האלה כאן ועכשיו, אחרת החברה האזרחית הישראלית תגיע למצב בו נמצאת החברה האזרחית הרוסית. היא כמעט לא קיימת. ואז גם הדמוקרטיה לא תהיה קיימת.

 

[פורסם לראשונה באתר של עמותת "מורשתנו"]

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf