newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

להפוך את יום הנכבה ליום רשמי בישראל

הכרחי שאנחנו היהודים נבין שתקומת עמנו הייתה כרוכה באסון של הפלסטינים. אם באמצעות הברחה וגירוש ואם במניעת שיבת פליטים והריסת ישובים, יצרנו אסון לאומי ועוול מתמשך, שעד שלא נבין אותו לא נוכל לפתור את הקונפליקט הלאומי

מאת:

אתמול (רביעי) צוין יום הנכבה, يوم النكبة, והגיע הזמן שנהפוך אותו ליום רשמי שמצוין בישראל. היכולת שלנו לקיים חיים משותפים בין הרוב הלאומי היהודי-ציוני, לבין המיעוט הלאומי הערבי-פלסטיני שחולקים יחדיו את מדינת ישראל תלויה, בין היתר, בהכרה הדדית בזיכרונות הלאומיים ובלגיטימציה לשמרם כזיכרונות קולקטיביים שהם חלק משמעותי מהזהות של אזרחי המדינה משני הלאומים. הכרה שכזו משמעותית הן בשביל תהליך הכרת האחר והן בשביל השיח המאחה הנדרש בין החברה היהודית והערבית.

הנכבה לא מאיימת עלי כי בניגוד למה שנטען ב"חוק הנכבה" או בשיח הישראלי הכללי הנכבה אינה עוסקת בנו היהודים. הנכבה עוסקת בפלסטינים. משמעות המילה היא אסון. האסון (הנכבה) איננו דווקא עצם הקמת הבית הלאומי של העם היהודי, ישראל. האסון הוא עזיבתם, גירושם ומנוסתם כ-700,000 פלסטינים במהלך מלחמת העצמאות (מלחמת 48' כפי שקוראים לה הפלסטינים) והפיכתם לפליטים.

האסון (הנכבה) הפלסטיני הוא לא רק 1948. האסון החל אז ועודנו נמשך עד ימינו, כי האסון הוא אובדן הבית הלאומי של העם הפלסטיני, והוא גם העדר אזרחות שוויונית והוגנת לפלסטינים שחיים בישראל – אוכלוסייה ילידית שממשיכה להיות מופלית לרעה מקום המדינה ועד לימינו אנו של חוק הלאום.

מפגינות ביום הנכבה בישראל. הגיע הזמן לשינוי מדיניות. (הדס פרוש/פלאש90)

האסון הוא אובדן הבית הלאומי של העם הפלסטיני, והוא גם העדר אזרחות שוויונית והוגנת לפלסטינים שחיים בישראל – אוכלוסייה ילידית שממשיכה להיות מופלית לרעה. מפגינות ביום הנכבה. (הדס פרוש / פלאש90)

את הנכבה צריך לציין כי זו זכותם הקולקטיבית של מיעוט לאומי שמהווה חמישית מאזרחי המדינה. אבל לא פחות חשוב מזה, את הנכבה צריך לציין כי הבנת הטרגדיה הפלסטינית נדרשת לנו היהודים על מנת שנצליח להבין שתקומת עמנו ההכרחית הייתה כרוכה גם באסון הגדול של הפלסטינים, שהעצמאות הלאומית של עמנו הביאה אסון (נכבה) על בני העם שחי בארץ הזאת שנים רבות קודם לכן.

אני יהודי, אני ציוני שמאמין בצדקת הקמתה וקיומה של ישראל כבית הלאומי של העם היהודי. אני מזדהה עם שאיפתה העיקרית של הציונות שהייתה ועודנה לפתור את מצוקותיו של העם היהודי בגולה, להקים ישות מדינית שתהיה מקלט ליהודים ומדינה למופת. בית לאומי, מדינה, שיבטיח את המשך קיומו של העם היהודי. אבל היו, וישנן, לזרמים בציונות גם מטרות אחרות שלהן אני מתנגד בתוקף וחושב שהן סותרות את המטרות החשובות והאמיתיות של התנועה הציונית. היו, ויש, שבשם הציונות ביקשו להשתלט על ארץ ישראל מהים עד הנהר, "לרשת" את הפלשתינאים שישבו בה: לדחוק את רגליהם מהארץ. המטרות האלה ועיקשותם של הפלסטינים לא לקבל את חלוקת הארץ כפי שהוחלט עליה באו"ם הובילו לנכבה.

במלחמת העצמאות לא רק ביססנו את יכולת הקיום של הבית הלאומי של העם היהודי, הוספנו גם את הנכבה. אם באמצעות הברחה וגירוש ואם על ידי מניעת שיבת פליטים והריסת ישוביהם, יצרנו אסון לאומי ועוול מתמשך שעד שלא נשכיל להבין ולקבל אותו לא נוכל לשנות את עתידנו ולפתור את הקונפליקט הלאומי.

מדינת ישראל היא עובדה קיימת לשמחתי הרבה, אבל לא פותרים עוול של עם אחד על ידי יצירת עוול לעם אחר. עצם קיומנו העתידי כבית דמוקרטי לעם היהודי, תלוי ביכולתנו להיות בית משותף מכיל ומחבר לאזרחי ישראל הערבים-פלסטינים בתוך ישראל, ובכך שתוקם לצידנו מדינת פלסטין, הבית הלאומי של העם הפלסטיני. קבלת הנכבה הכרחית בשביל הצדק המאחה שיוביל לכך, ולכן אני קורא להפוך את יום הנכבה, يوم النكبة, ליום רשמי בישראל שמצוין בציבור ונלמד בבתי הספר.

יניב שגיא הוא מנכ"ל גבעת חביבה – המרכז לחברה משותפת.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf