את המחיר על מכירת סטימצקי משלמים כל עובדי ענף הספרות

כותבים אורחים: ניר ברעם ויוסי סוכרי

האירוע שמסעיר כעת את עולם הספרות מתרחש סביבנו, למרבה הצער, כל הזמן. חברות קונות חברות ואחר-כך קונות עוד חברות ובשלב מסוים גם מוכרות אותן. הרווחים מגיעים לקומץ אנשים – הבעלים והמנהלים הבכירים – בצורת משכורות עתק ובונוסים על "הישגים" שחלקם מופרכים למדי, וכמובן שהם לא משתפים את העובדים ברווחים אלה, גם לא באמצעות שיפור בשכר.

וההפסדים? הם מתחלקים בין כולם. כשיש הפסדים גדולים נזרקות לחלל האוויר מילים שמצפינות את האמת וחוגגות את השקר – "משפחה", "נאמנות", "אהבה" – מילים שבאמצעותן הבעלים ומנהליהם תובעים מהעובדים, ולרוב גם מהציבור בכלל, לשאת בנטל ההפסדים בשם הדאגה לחברה/משפחה, או להישאר בלי כלום.

זו העסקה: העובדים חשופים לכל סכנות הקפיטליזם מבלי ליהנות מפירותיו.

סטימצקי נמכרה פחות או יותר. והבעלים החדשים דורשים מהוצאות הספרים לוותר על 30 אחוז מהחוב שסטימצקי צברה כלפיהם, חוב שמן הסתם יגולגל בדרך כזו או אחרת על עורכים וסופרים ומתרגמים ומגיהים ועובדים אחרים. כמובן שיש הוצאות ספרים שכבר קיבלו את ההצעה וחתמו על העסקה. הברירות המוצעות להן אינן מפתות. הוצאות הספרים איבדו בחלוף השנים את כושר המיקוח שלהן מול רשתות הספרים, וקשה להניח שמשהו ישתנה בעתיד הקרוב.

> הסופר האיראני פיאם פילי: "חברי בישראל, אני רוצה לספר לכם סיפור"

כל העובדים בענף הספרים עלולים לשלם מחיר בעקבות המשבר. ואליהם יש להוסיף עוד קבוצה גדולה של עובדים שמעטים מדברים עליהם: העובדים של סטימצקי. עובדי סטימצקי הם כנראה הציבור החלש ביותר בסיפור הזה. חלקם עובד ברשת כבר זמן רב – חמש שנים, עשר שנים ולפעמים יותר – ולרובם אין מקור הכנסה אחר. אלה עובדים שקיבלו משכורות נמוכות מאוד וכעת לא ברור אם הם יקבלו פיצויים, כמה מהם יפוטרו, ובכלל, מה יעלה בגורלם.

בעולם הספרות אין הרבה סולידריות. כל אחד עסוק בענייניו, כל הוצאה לגורלה. גם כעת אנחנו שומעים איך כל צד מתאר בעיקר את מצוקותיו. זה אמנם טבעי, אך דומה שבשעה זו אפשר גם להביט לצדדים. יש הרבה אנשים בענף הספרים ששכרם היה נמוך מלכתחילה ורק נשחק בשנים האחרונות. הם יהיו הראשונים להיפגע גם הפעם: מגיהים ועורכים וסופרים, מתרגמים ועובדי מחסן והפצה, ועובדי רשת סטימצקי. בין כל העובדים האלה יכולה להיות סולידריות.

מדובר כמובן בעובדים לא מאוגדים. ובעולם שלנו המשוואה כבר ברורה: כשאין הגנה, נשחקים ונרמסים וזאת ללא קשר לרווחי החברה שבה אתה עובד. לכן רוב העובדים בישראל מרוויחים פחות מ-6,500 שקל בחודש, והשכר רק נשחק בשנים האחרונות.

בעולם הספרות, כמו במקומות אחרים בחברה הישראלית, דומה שכל אדם מנהל את מאבקיו וענייניו ורואה בעיקר את תמונת עולמו – וגם הכוחות החזקים המובילים את התהליכים החברתיים-כלכליים מעוניינים להפריד בין הקבוצות המתנגדות להם ולטפל בכל אחת מהן בנפרד – בזמן שאם רק יביט לצדדים יראה שיש עוד אנשים רבים ששותפים למצוקותיו ודאגותיו.

גם אם המאבק אינו דומה בכל ניואנס קטן, וגם אם אחד עוסק בתרגום בשכר זעום והאחר עובד בחנות ספרים בשכר זעום – עדיין כולם משלמים מחיר בגין אותה שיטה מופקרת. ולכן בשעה הזו יש לחשוב על כל העובדים שמשלח ידם מגיע מענף הספרים ונפגעים כבר עכשיו או עלולים להיפגע בקרוב.

* ניר ברעם ויוסי סוכרי הם סופרים