newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

להחרים את הבחירות, להתרכז בשיקום החברה הערבית

בלי חזית מאוחדת, בלי ייצוג לנגב ובלי יכולת ממשית להשפיע מתוך הכנסת, לאזרחים הערבים אין מה לחפש בבחירות האלה. שהיהודים ישחקו בדמוקרטיה לבדם. לנו יש הרבה עבודה לעשות בתוך הבית פנימה

מאת:

זהו, זה סופי. הרשימות הסופיות של המתמודדים בבחירות הקרובות לכנסת הוגשו ביום חמישי לוועדת הבחירות, ולנו נשאר להתלבט בזמננו הפנוי, שאין לנו, למי להצביע או אם בכלל.

בבחירות הקודמות, ב-2015, היה כל כך ברור למי מצביעים הערבים. סוף סוף המפלגות הערביות השכילו/הוכרחו להתאחד לרשימה אחת, ולכולנו היה ברור שננהר לקלפיות באוטובוסים בהמונינו.

הפעם, לא השכלנו להתאחד, וחברי הכנסת הערבים מהמפלגות השונות בחרו לתת לנו אופציה לבחור. שנתלבט קצת, למה לא? כמו במדינות "דמוקרטיות רגילות", אנשים מתלבטים במי לבחור. הרי כך היה בבחירות מאז ומתמיד.

תחרות זה אולי טוב, ואולי יעודד אנשים לשיח פוליטי, שיגרום להם לצאת ולהצביע כדי שהמועמד שלהם יצליח. זה טוב תיאורטית. מעשית, הפעם, לא בטוח שהתיאוריה תעבוד.

הגיע הזמן לגלות אחריות ומנהיגות ולומר מספיק (פלאש90)

בתור בדואית מהנגב, אני רוצה להציג בראייה היסטורית את האופן שבו אני רואה מפה את מה שקורה בעשורים האחרונים. כשהצבענו בשנות ה-90, היה לנו מועמד אחד, טלב א-סאנע, שניסה לייצג אותנו ולהביא לכנסת את הסוגיות הבוערות, שעדיין ולמרות שעברו כמעט 30 שנים, ממשיכות לבעור בנגב: ההכרה בכפרים הבלתי מוכרים והפסקת הריסת הבתים. ב-2013 קיווינו שיהיו לנו שני נציגים, א-סאנע וטלב אבו-עראר, אך רק השני הצליח להיבחר לכנסת. בבחירות 2015, במסגרת הרשימה המשותפת, לבדואים בנגב היה ייצוג שלא היה מעולם: עלינו לשלושה (ולפרק זמן קצר אף ארבעה, עם כניסתו של יוסף אל-עטאונה): טלב אבו-עראר, ג'ומעה זבארגה, סעיד אל-ח'רומי ויוסף אל-עטאונה. עכשיו, בעקבות פירוק הרשימה, נקבל במקרה הטוב נציג אחד.

לא אכנס לשיח שמתחולל מזה שבועות ברשתות החברתיות, על שתי החתונות של שתי הרשימות אליהן התפצלה הרשימה המשותפת, איך אלה חברו לאלה ואיך אלה חברו לאלה. אני רוצה לדבר על שיח של מצביעים מול מחרימים.

נדמיין לרגע, שאף אחת מהמפלגות הערביות לא הגישה רשימה: לא בל"ד, לא חד"ש, לא התנועה האסלאמית, לא מפלגת טיבי. אף רשימה. ובואו נלך עוד צעד אחד קדימה: גם הערבים הפעם לא נוהרים בהמוניהם באוטובוסים, מי שתרם את האוטובוסים ב-2015 התקמצן הפעם. בואו נדמיין שהיהודים מצביעים לבד. יום בחירות אוטופי, מדינת היהודים לתפארתה.

בואו נדמיין שבמקום הבחירות וההצבעות, היינו משקיעים את השיח הלוהט שמתנהל ברשתות החברתיות במחשבה על בנייה מחדש של הארגונים שלנו, המפלגות שלנו, ועדי הכפרים. אולי מקימים ועד עובדים ערבים, שיהיה מסוגל להשבית את המשק כשעובד בנייה נופל מגובה, או דרכים יצירתיות למניעת הריסת הבתים בכפרים, או איסוף של הנשק הבלתי חוקי המסתובב בחברה הערבית, ומפסיקים להטיל את האשמה כל הזמן על המשרד לביטחון פנים. בואו ניקח את כל האחריות על עצמנו, ונבנה חברה פלסטינית בעלת חוסן חברתי שיהיה קשה לשבור. ואנחנו יכולים, אם רק נרצה.

בואו ניתן ליהודים להיות לבד בכנסת. בואו ננסה לאפשר להם, שתהיה להם מדינה שהיא מדינת היהודים, שבשבילה חוקקו את חוק הלאום אותו הצלחנו לעצור. בואו נצפה מצד. הרי אף מפלגה מהמפלגות הציונות לא "תסתמך" על קולות הערבים, ולא על גוש חוסם.

המפלגות הציוניות רואות בשותפות עם המפלגת הערביות, שמייצגות 20 אחוז מאזרחי מדינת ישראל, בושה. למפלגות הציוניות אין שום אומץ לבוא לקהל בוחריהן ולהגיד להם ש-20 אחוז מאזרחי המדינה יהיו שותפים שלהן. וזו אולי הסיבה העיקרית שצריך להראות גם לשמאלנים שרוצים לנצח, שבלי המפלגות הערביות אין להם שום דרך להשיג רוב.

בסופו של דבר, השפעתן של המפלגות הערביות תמשיך להיות מוגבלת, ונמשיך להיות כל הזמן באופוזיציה, לא משנה מי מנצח.

זו היא קריאה ליושבים במקומות הריאליים בשתי הרשימות, לגלות אחריות ומנהיגות, ולסיים את משחק הכיסאות של הכנסת. מספיק.

הודא אבו-עבייד, פעילה פוליטית מהנגב.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf