newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מחאה מול ביתו של ארדן: המשטרה רואה באתיופים אויבים

ההפגנה באה בעקבות הריגתו של יהודה ביאדגה מאש שוטרים בסוף השבוע. המפגינים התייחסו לתחקיר "שיחה מקומית" שחשף שבחמש השנים האחרונות, נהרגו 14 אזרחים מאש שוטרים ואיש לא הועמד לדין

מאת:

"צבע עור הוא לא חשד סביר, אין הבדל בין דם לדם". כך קראו כעשרים מפגינים ומפגינות שהתכנסו הערב (חמישי) מחוץ לביתו של השר לביטחון פנים גלעד ארדן בקריית אונו ומחו על ההרג של יהודה ביאדגה מירי שוטרים בסוף השבוע ועל הטיוח בחקירות של מקרים שבהם שוטרים ירו למוות באזרחים.

"14 מקרי רצח, אפס כתבי אישום", צעקו המפגינים, התייחסות לתחקיר ב"שיחה מקומית" שחשף שבחמש השנים האחרונות נרשמו 14 מקרים שבהם שוטרים ירו למוות באזרחים, אולם באף אחד מהם לא הוגש כתב אישום נגד היורה או היורים. לפי הנתונים שנחשפו, בתשעה מהמקרים, ההרוגים היו ערבים, ארבעה מקרים להרוגים היה שם משפחה מזרחי, והרוג אחד – ביאדגה – היה ממוצא אתיופי.

המפגינים קראו לשר ארדן להתפטר, ותלו על גדר ביתו שלטים בנוסח "כאן גר המטייח" ו"שחור זה לא פשע".

אני רואה שוטר ברחוב והגוף שלי מתכווץ". מפגינה מול ביתו של ארדן במחאה על הירי בצעיר ממוצא אתיופי (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

אני רואה שוטר ברחוב והגוף שלי מתכווץ". מפגינה מול ביתו של ארדן במחאה על הירי בצעיר ממוצא אתיופי (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

אפרת ירדאי, פעילה חברתית ממוצא אתיופי, טענה ש"מה שקרה ביום שישי ממשיך להיות מטויח. השר לא גינה את ההרג, והשוטר היורה ממשיך בתפקיד שלו. תקשורת המיינסטרים פשוט לוקחת את הודעות דוברות המשטרה ומפרסמת אותן". ירדאי דחתה את האמירה של ארדן שקרא "לחזק את הקשר עם העדה". "אנחנו לא צריכים להיות חברים של המשטרה", אמרה ירדאי, "אנחנו רוצים שהמשטרה תגן עלינו ותפסיק לראות בנו פושעים מלידה. אני הולכת ברחוב, רואה שוטר והגוף שלי מתכווץ".

זיוה מקונן-דגו מאגודת יהודי אתיופיה התייחסה לפרסום ב"שיחה מקומית": "העובדה שכל 14 המקרים שפורסמו הם אזרחים ערבים, אתיופים או מזרחים אומרת משהו. מדינת ישראל צריכה לקחת אחריות על כל האזרחים שלה. היא לא יכולה לראות בחלק חשודים, אויבים, פושעים טבעיים ורק לחלק מסוים יש הגנה. מטייחים מקרה אחר מקרה. לא סביר ולא הגיוני ש-14 אנשים נורו ונהרגו ואף אחד לא נתן את הדין. ארדן צריך ללכת הביתה כי הוא לא מילא את תפקידו".

המפגינים הבטיחו לחזור למחות מול ביתו של ארדן. המחאה מול ביתו של ארדן על הרג צעיר ממוצא אתיופי בידי שוטרים (צילומים: אורן זיו / אקטיבסטילס)

המפגינים הבטיחו לחזור למחות מול ביתו של ארדן. המחאה מול ביתו של ארדן על הרג צעיר ממוצא אתיופי בידי שוטרים (צילומים: אורן זיו / אקטיבסטילס)

לדבריה של מקונן-דגו, מקרי ההרג הם רק הקצה של תופעה רחבה יותר. "יש עיכובים יומיומיים של צעירים אתיופים, אין משפחה שלא חוותה אלימות משטרתית או שהבן שלה לא עוכב. זו משטרה גזענית שמפחדת מאנשים שחורים. המפכ"ל אמר שזה טבעי שחושדים בנו ובכך המשטרה נתנה לגיטימציה לירי ביהודה".

יוסי כהן, פעיל חברתי מגבעת עמל, שבמאבק שלהם הם למדו על בשרם את התנהגות המשטרה. "לאורך כל הדרך אנחנו סובלים מאלימות משטרתית", אמר כהן. "אנחנו יכולים לחכות שעות לניידת כשאנחנו צריכים, אבל כשתשובה קורא, תוך דקות השוטרים מגיעים.זה אותו מודל, כלפי מזרחים כמו כלפי אתיופים. מקום המדינה הצבע השחור היה הנחות, וכיום הופכים את האתיופים לקורבנות. במקום לטפל, הם יורים".

הפעילה החברתית ספיר סלוצר עמרן קראה גם היא לארדן להתפטר. "אנחנו נמשיך להגיע לכאן", אמרה סלוצקר-עמרן, "זה לא נעים לשכנים, אבל זה פחות נעים לשבת שבעה על הבן שלך".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf