newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המועמדת החרדית ב"עבודה" מעוררת דיון חשוב על החינוך החרדי

היעדר לימודי הליבה אינו הבעיה המהותית. מערכת החינוך החרדי מופרטת ולכן מתאפיינת בתקורה גבוהה, העסקה פוגענית ותוצר ירוד. הפיתרון? חינוך חרדי ממלכתי

מאת:

מיכל צ'רנוביצקי, יו"ר תנועת "עיר ואם" לקידום נשים חרדיות, מתמודדת בימים אלה על מקומה בפריימריז של מפלגת העבודה. לצד מאבקיה לייצוג נשים בכלל ונשות המגזר החרדי בפרט, היא פועלת לתיקון מערכת החינוך החרדי בטענה הפשוטה והקולעת: "זה הסיפור של כולנו, לא של החרדים בלבד".

צ'רנוביצקי צודקת. הילדים והילדות במגזר החרדי מוסללים לעולם של בורות ועוני, וזו בהחלט בעיה של כולנו. בדו"ח הכלכלי השנתי, "בדרך לצמיחה", קבע ה-OECD (עמוד 225) כי כלכלת ישראל תלויה בשיפור החינוך במגזר החרדי והמליץ על "רפורמה מבנית שתבטיח הוראת מיומנויות היסוד של מקצועות הליבה בבתי הספר במגזר החרדי".

לפני כשנה, כתבה צ'רנביצקי, ביחד עם דבורה פלדמן, מסמך "תמונת מצב" אודות מערכת החינוך החרדי. המסמך בוחן את המערכת מכל היבט אפשרי, ומבוסס על ליקוט מרשים של מקורות מידע. התמונה העולה מהמסמך מטלטלת. השאלה שאנו כה אוהבים להתעסק בה, האם ילדים חרדים ילמדו את תכנית הליבה של משרד החינוך, כלל אינה רלוונטית. תשתית מערכת החינוך החרדי כה מוזנחת ומופלית לרעה, שאפילו יקומו כל רבני הדור, ויאמרו אמן לחזון הרצל ולתורת האבולוציה, לא תהיה שום אפשרות לממש זאת.

מורות ומורים הסובלים מדיכוי תעסוקתי מתמשך הם לא אלה שיובילו מהפכות פדגוגיות. (כיתה בבית עלית. צילום: מנדי הכטמן / פלאש 90)

תקורה גבוהה, העסקה פוגענית ותשתיות מוזנחות

המורות והמורים החרדים מופלים לרעה. שכרם נמוך מהמורים במגזרי החינוך האחרים באופן משמעותי, במיוחד בקרב הגברים (ראו תרשים): השכר השעתי הממוצע של מורים חרדים הוא מחצית מעמיתיהם במגזר הממלכתי. הסיבה לכך היא היסטורית: מוסדות החינוך במגזר החרדי אינם בבעלות המדינה, אלא בבעלות פרטית, ולכן המורים אינם עובדי מדינה אלא מועסקים בהעסקה בלתי ישירה על ידי עמותות וקבלני כוח אדם.

המורים החרדים משתכרים פחות, כי בהפרטה הכסף נותר בעמותות (מתוך דוח תמונת מצב, קישור בטקסט)

לדרך העסקה זאת השלכות נוספות, מלבד גובה השכר. ראשית, המורים במגזר החרדי אינם מאוגדים, ואין מי שיגן עליהם. רק לאחרונה החלה לפעול חטיבה חרדית בהסתדרות הכללית, אשר הצליחה עד כה לאגד כמה מאות עובדים, מתוך 46 אלף עובדי החינוך במגזר החרדי.

במצב זה, לא מפתיע למצוא בדו"ח של צ'רנביצקי ופלדמן עדויות רבות לפגיעה בזכויות העובדים: אי תשלום דמי הבראה, פגיעה בזכות לימי מחלה, הימנעות מהפרשה לקרנות השתלמות ומתשלום לקרן פנסיה, אי התאמה של השכר לוותק ולרמת ההכשרה, עבודה במהלך חופשות ללא תגמול כמתחייב, פיטורים מדי שנה כדי לחסוך את משכורות הקיץ ולמנוע צבירת ותק, הלנת שכר, ניכוי מעשרות (תרומות) מהשכר, לעיתים תרומה לעמותה שבה מועסק המורה ועוד. מורות ומורים הסובלים מדיכוי תעסוקתי מתמשך הם לא אלה שיובילו מהפכות פדגוגיות.

לא רק מדוכאים, אלא גם פחות מיומנים (ראו תרשים). רק חמישית ממורי המגזר החרדי הם בעלי תואר ראשון, ורק 18 אחוזים מהמורים המלמדים מתמטיקה בחינוך היסודי החרדי הוכשרו להוראת מתמטיקה (נתוני 2012). גם המנהלים במגזר החרדי נבחרים לתפקידם על ידי העמותות שבתי הספר בבעלותן ללא מעורבות של משרד החינוך. לפיכך, המנהלים נבחרים ללא שקיפות, ללא כל הגדרה של דרישות סף, ואף ללא מכרזים. תכלס, גם משדרת הניהול אין לפתח ציפיות.

המורים החרדים לא מיומנים, כי בהפרטה מיומנות שווה כסף (מתוך דוח תמונת מצב, קישור בטקסט)

לפי נתוני 2010 (מרכז המידע של הכנסת) קיים בכל מערכת החינוך מחסור חמור ביועצים חינוכיים ובפסיכולוגיים. עם זאת, שיעור היועצים בחינוך הממלכתי גבוה כמעט פי שלושה מאשר במגזרים החרדי והערבי. בסקר שערכו מחברות הדוח הן מצאו כי רבע מבתי הספר היסודיים החרדים כלל אינם מודעים לקיומו של שירות שכזה.

לפי נתוני 2016 (מכרז המידע של הכנסת) קיים מחסר חמור בכיתות לימוד בכל מגזרי החינוך. עם זאת, בשנים 2013 עד 2015 תוקצבה בחינוך הממלכתי ובחינוך הערבי בנייתם של כ-40 אחוז מהכיתות החסרות, בחינוך הממלכתי דתי כ-30 אחוז, ובחינוך החרדי רק 20 אחוז מהכיתות החסרות.

"זה הסיפור של כולנו, לא של החרדים בלבד". מיכל צ'רנוביצקי (צילום: תומר אפלבוים)

בשנת 2007 התריע מבקר המדינה על חסרונן של חצרות ושטחים פתוחים במוסדות החינוך החרדים. בכלל זה מתקני משחקים, גינות ומגרשי ספורט. על פי מחברות הדוח, בבתי הספר המעטים שבהם קיים אולם ספורט, הוא מוסב לכיתות לימוד בשל מחסור בחדרים. תמונה עגומה עולה גם בכל הקשור לתשתיות יסוד כגון מעבדה, ספרייה, חדר מוזיקה, חדר מחשבים, אולם התכנסות ומופעים וחדרים קטנים לטובת שעות פרטניות, שבהן מורה נפגשת עם קבוצת תלמידים קטנה לתגבור לימודי. אפילו היו רוצים החרדים מהפכה, ואפילו אם היו אנשי מקצוע להוביל אותה, מתברר שאין איפה לקיימה.

ועוד ממשיך הדוח ומצביע על כשלים נוספים: תשלומי הורים גבוהים, אחוזי נשירה גבוהים, מרחקי נסיעה ארוכים מהבית לבית הספר, הליכי רישום וקבלה מפלים ואסורים, מחסור חמור במפקחים, היעדר ועדי הורים, תקצוב מפלה ובלתי שקוף, הישגים לימודיים נחותים, ולבסוף – היעדר נתונים ומחקרים, המונעים אפשרות לדיון ציבורי במצב.

יש פתרון: חינוך חרדי ממלכתי

לדעתי, העיסוק הציבורי בשאלת לימודי הליבה ושילוב לימודי קודש וחול הוא שולי ואפילו תבוסתני. הוא מתחמק מהתמודדות עם הבעיה המהותית: החינוך החרדי מופרט, וילדי החרדים אוכלים את פרותיה הבאושים של ההפרטה: השירות יקר, חלק מהכסף נותר בעמותות המנהלות את בתי הספר ולא מגיע לכיתות, תנאי העסקה של העובדים פוגעניים ולעיתים בלתי חוקיים, המוצר החינוכי ירוד והתוצאות בהתאם.

בשנת 2013 ייסד משרד החינוך, ביוזמת השר דאז שי פירון, זרם חינוך חרדי ממלכתי. זה היה כחלק מהמאבק שהובילה מפלגת "יש עתיד" להוראת תכנית הליבה בכל מגזרי החינוך, תוך ניצול העובדה שהמפלגות החרדיות היו אז באופוזיציה. בהחלטת הממשלה הוסכם "להסמיך את שר החינוך לבחון ייסוד חינוך ממלכתי רשמי לאוכלוסייה החרדית".

אם לא שמעתם על כך, זה לא במקרה. במשרד החינוך הוחלט על הקמה שקטה, על מנת להימנע מעימות פומבי עם חברי הכנסת ומנהיגי הציבור החרדים. באוגוסט 2018 פרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה מחקר מדיניות אודות הקמת הזרם החרדי ממלכתי. החוקרים קובעים כי אסטרטגיית ההקמה השקטה והעמומה של משרד החינוך התגלתה כבלתי אפקטיבית. "היא הותירה ברחוב החרדי קולות חד צדדיים של התנגדות, שהונחתה ואורגנה על ידי ההנהגה הרבנית והפוליטית המרכזית של החרדים". כך הופעל לחץ כבד על מקבלי ההחלטות בבתי הספר החרדים שלא להצטרף לזרם החדש.

לאחר ארבע שנים (תשע"ד עד תשע"ז) הצטרפו לזרם החינוך החרדי הממלכתי רק 37 בתי ספר יסודיים (מתוך כ-780 בתי ספר במגזר החרדי), ובהם פחות מחמשת אלפים תלמידים, מתוך כ-220 אלף תלמידים במגזר החרדי. החוקרים מצאו כי רוב בתי הספר שהצטרפו עשו זאת ממניעים כלכליים. העמותות המנהלות פשטו את הרגל ובאין מוצא, הם העדיפו לקבל את המרות ואת המימון של משרד החינוך. החדשות הטובות הן ששבע מאות המורות והמורים שמלמדים בהם מקבלים שכר הוגן ממשרד החינוך, והצטרפו לארגוני המורים.

מדינת ישראל ומשרד החינוך צריכים להפסיק לפחד מהאחריות והתפקיד המוטלים עליהם, ולממש את חובתם כלפי כל ילדי ישראל. הלאמת החינוך החרדי, מתוך הסכמה על מינון לימודי קודש וחול, היא צעד אפשרי וראוי.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf