newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"חייבים להודות, בלי חמאס צעדת השיבה לא היתה משיגה הישגים"

החוקר טארק באקוני שפרסם לאחרונה ספר על חמאס, חושב שצעדות השיבה סימנו כיוון חדש לעם הפלסטיני: מדברים פחות על מדינה ויותר על השגת זכויות. ולמרות כל הביקורת, הוא מודה שבלי חמאס הצעדות לא היו ממשיכות

מאת:

תנועת חמאס נדחפה ל"צעדות השיבה" ולמעשה השתלטה עליהן, אבל בלי חמאס, עזה לא היתה מצליחה להשיג את ההקלות במצור שהשיגה. צריך להודות שחמאס הוא כוח פוליטי שמסוגל להתמודד עם ישראל באופן שגם פתח וגם הרשות הפלסטינית לא מסוגלים.

זו ההערכה של טארק באקוני, אינטלקטואל וחוקר פלסטיני צעיר, לשעבר עמית ב"מועצה האירופאית ליחסים בינלאומיים" (ECFR) וכיום אנליסט ״בקבוצת המשבר הבינלאומי״ (ّICG). הוא נחשב לאחד המומחים הגדולים לתנועת החמאס. ספרו החדש, באנגלית, Hamas contained, the rise and pacification of Palestinian resistance (חמאס מרוסן, העלייה והפסיפיקציה של ההתנגדות הפלסטינית) העוסק בתנועת חמאס ובשינוי העובר על ההתנגדות הפלסטינית מהתנגדות אלימה להתנגדות בעלת אופי עממי יותר, ראה אור במאי האחרון בהוצאת אוניברסיטת סטנפורד.

שוחחתי עם באקוני בימים האחרונים אגב אחד הסיפורים הגדולים בשנה שעברה – צעדות השיבה בעזה. רבות דובר במהלך השנה האחרונה על מעורבותה, יש שיגידו השתלטותה המלאה, של חמאס על המחאה שהתחילה כעממית. ברחוב העזתי קיימת ביקורת תמידית על חמאס. פלסטינים מבקרים את הכפייה הדתית, את ההתערבות של חמאס בחיי התושבים ואת הפיצול בינה לבין תנועת פתח. בתקשורת הישראלית אוהבים להציג את הציבור העזתי ככזה המאשים את חמאס במצור, בעוני ובהרוגים לאחר כל תקיפה ישראלית. אלא שלא כך הדבר.

והנה סיכום קצר: יוזמי צעדות השיבה הפתיעו את העולם, כאשר הוציאו לפועל את הצעדה הראשונה ב-30 למרץ 2018 עם עשרות אלפי משתתפים. כבר בצעדה הראשונה, הצבא הישראלי ירה אש צלפים, הרג 14 משתתפים ופצע כ-1,200 מאש חיה. ההפגנות נמשכו מדי יום שישי: עשרות אלפי אזרחים מוחים בקרבת הגדר, והצבא הישראלי ממשיך לירות בהם משל היו ברווזים במטווח. יוזמי הצעדה, קבוצה של כ-20 פעילים שרובם חילונים או אנשי שמאל, ניסו בכל כוחם למנוע מהאזרחים להתקרב לגדר ולתת תירוץ לצבא לירות עליהם. תנועת חמאס, שבהתחלה סיפקה את התשתית להצלחת הצעדות (הסעות, פרסום ותשתית תקשורתית), החלה לאט לאט לשחק תפקיד יותר משמעותי בארגונן.

באקוני, בן לשני הורים שהם ילדי פליטים מחיפה וירושלים, גדל בעמאן ומתגורר כיום ברמאללה. בשיחה בינינו הוא לא חסך את שבטו מתנועת פתח, מחמאס ומההנהגה של הציבור הפלסטיני בישראל, אבל הוא חזר והדגיש כי נקודת המוצא של כל הפרשנות והביקורת שלו היא האשמה הגדולה: ישראל והפשע הגדול שהיא מבצעת, הלוא הוא הכיבוש והמצור על עזה.

הפגנת השיבה גבול עזה, 14 במאי 2018 (אקטיבסטילס)

הפגנת השיבה גבול עזה, 14 במאי 2018 (אקטיבסטילס)

לפני הכל, מה אתה חושב על צעדות השיבה?

"מבחינתי, יוזמת צעדת השיבה היא נקודת אור ופתח לתקווה. היא מדגימה שפוליטיקת ההפרדה שנקטו פתח וחמאס נכשלה. היא מראה שגם דרך המשא ומתן האמריקאית עם ישראל נכשלה. והעם הפלסטיני עדיין עומד איתן, ומזכיר לכולם שהוא דורש את זכויותיו מ-48׳, ולא רק מ-67׳. היא מראה שהעם הפלסטיני נאחז בזכויות שהוא באמת מאמין בהם, ובראשן זכות השיבה. היוזמות של המפלגות נכשלו, כמו ההתנגדות האלימה או דרך המשא ומתן, אבל העם הראה מהן הדרישות שלו".

אבל זו לא פעולת המחאה הראשונה בעד זכות השיבה. 

"בכל זאת מדובר בצעד משמעותי והיסטורי: העם הפלסטיני הבהיר שהוא רוצה לדבר על זכויות ולא יתפשר על פחות מזה. הוא לא רוצה יותר לדבר על איך תיראה המדינה הפלסטינית, למשל. העובדה שהצעדות התחילו בעזה גם היא חשובה מאוד. למרות התהלוכות וההפגנות בגדה, בשטחי 48׳ או בגולה הפלסטינית, עזה היא עכשיו המצפן למחאה הפלסטינית. זו נקודת אור. הצעדה נתנה פתח לתקווה, אך יחד עם זאת הראתה בצורה ברורה ביותר מהם האתגרים שהעם הפלסטיני מתמודד אתם, לא רק בעזה".

"בזמן שהפלסטינים בשטחי 48' התמודדו עם הבעיות שלהם, הם דיברו על זכויותיהם הלאומיות, על שוויון ועל זהות לאומית. עם המיאוס מעבאס ומחמאס, יותר ויותר פלסטינים בגדה ובעזה התחילו לשמוע אותם"

איך הן השפיעו על הרחוב הפלסטיני?

"הרחוב הפלסטיני עובר שינוי, ואני לא מדבר רק על השנה האחרונה. המהלך התחיל לפני שלוש שנים עם ׳אינתיפאדת התפילות׳ באל אקצא. מהבחינה הזו, ההנהגה הפלסטינית בשטחי 48׳ שיחקה לדעתי תפקיד חשוב מאוד, שרבים המעיטו בערכו: גם בזמן שהפלסטינים בשטחי 48' התמודדו עם הבעיות שלהם כאזרחים בישראל, הם דיברו על זכויותיהם הלאומיות, על שוויון ועל זהות לאומית. עם המיאוס מעבאס ומחמאס, יותר ויותר פלסטינים בגדה ובעזה התחילו לשמוע אותם. הם גילו פוליטיקאים אחרים שמדברים שפה אחרת, וזה משפיע עליהם.

"השינוי, שהתחיל לפני שלוש שנים, מורגש לאחרונה בגלל השינוי במדיניות האמריקאית. הפלסטינים שומעים שהפוליטיקאים ברמאללה עדיין תולים תקווה באמריקאים וממשיכים לדבר באותה שפה. זה הוביל לריחוק בין ההנהגה לעם. גם אם אנחנו עדיין לא רואים תנועה או זרם פוליטיים חדשים, ברחוב ובכל מקום מורגש שינוי. הפלסטינים מדברים פחות על הסדר ויותר על השגת זכויותיהם, מבלי לחכות לאף אחד. כשמדברים על זכויות מלאות, אלה הזכויות מ-48׳. כך שהתשתית למחאה לא אלימה הונחה לפני תחילת הצעדות, וחשוב לזכור זאת".

חמאס מצליח לכופף את ישראל

אני מציין באוזני באקוני שהריחוק מהנהגת הרשות הפלסטינית הורגש היטב בהפגנה ברמאללה נגד הסנקציות שהרשות מטילה על עזה, שנכחתי בה ביוני האחרון והייתי עד לאלימות שוטרים פלסטינים בעצמי.

"אתה יודע, רבים אמרו זאת, כמוך", הוא נאנח. "מה שקרה הוא, שעכשיו הרשות כבר לא יכולה להסתיר או להכחיש כלום. לא רק בהפגנה שדיברת עליה. בסוף נובמבר אנשים הפגינו בחברון, והרשות התנהלה מולם באופן צבאי ממש, בדיוק כפי שהכיבוש מתנהג אל הפלסטינים. לא רק זה. גם מבחינה כלכלית המצב פשוט אנוש. לאנשים לא טוב, והרשות לא יכולה להתחבא יותר. כל העיקרון שהרשות בנויה עליו הוא שהכיבוש לא נמצא. כאילו היא מנהלת את העניינים והיא זו שדואגת לרווחה ולרמת חיים נאותה. הדברים האלה פשוט לא קיימים יותר. אנשים רואים שהרשות והכיבוש חד הם.

"מצד שני, עם כל הביקורת על חמאס ואיך היא התמודדה עם צעדות השיבה והשתלטה עליהן למעשה, אתה רואה שהם מצליחים לכופף את ישראל לפעמים. כפי שראינו בהסכם ההודנה האחרון".

"עם כל הביקורת על חמאס ואיך היא התמודדה עם צעדות השיבה והשתלטה עליהן למעשה, אתה רואה שהם מצליחים לכופף את ישראל לפעמים". יחיא סנוואר, מנהיג החמאס ברצועת עזה. (צילום: עבד רחים ח'טיב/פלאש90)

"עם כל הביקורת על חמאס ואיך היא התמודדה עם צעדות השיבה והשתלטה עליהן למעשה, אתה רואה שהם מצליחים לכופף את ישראל לפעמים". יחיא סנוואר, מנהיג החמאס ברצועת עזה. (צילום: עבד רחים ח'טיב/פלאש90)

אנחנו פלסטינים. זה בדי-אן-איי שלנו לכעוס תמיד על ההנהגות שלנו. אני יודע שאנשים בעזה כועסים על חמאס, בין היתר בגלל ההשתלטות שלהם.

"לחמאס יש נטייה להידחף לכל דבר, אני מסכים. מצד שני, התשתית שהם סיפקו הייתה קריטית להתפתחות הצעדות כפי שהתפתחו. אבל, אליה וקוץ בה. אנחנו מתגאים בכך שהצעדות התחילו כיוזמה עממית, ואנחנו רואים בהן את העתיד של ההתנגדות הפלסטינית. אבל אנחנו חייבים לשאול את השאלה: האם ללא ההתערבות של חמאס בשנה האחרונה, כולל ההסלמה האחרונה לפני חודשיים, האם עזה הייתה משיגה את מה שהשיגה?".

שאלה טובה. אין לי תשובה.

"וזה לא שעזה קיבלה הרבה. יש סחורה שנכנסה, המצור הוקל מעט, יש יותר שעות חשמל. אבל אי-אפשר להכחיש שהכוח של חמאס מנע מלחמה נוספת על עזה בסבב האלימות האחרון. לפי דעתי, אם חמאס לא היו מתמודדים עם הצעדות כפי שהתמודדו, עזה לא הייתה משיגה את מה שהשיגה".

אני נוטה להסכים איתך. מצחיק ששני חילונים פלסטינים די מסכימים על זה.

"שתבין, קשה לי להודות בזה. אני, כמו כולם, רציתי שהצעדות יהיו מאה אחוז עממיות ולא כלי שישתמשו בו מול ישראל. אבל לא ניתן להכחיש שחמאס היום הוא כוח פוליטי שמתמודד עם ישראל בצורה שפתח או הרשות לא מסוגלים. הצעדות לבד, ללא התערבות חמאס, לא היו משיגות הקלות במצור להערכתי.

"אני תמיד ביקורתי כלפי חמאס, אבל חשוב לי שהקהל הישראלי יבין שלמרות המעורבות של חמאס, הצעדות כשלעצמן לא מהוות איום ביטחוני עליו, למרות מה שאומרים לו בתקשורת הישראלית. גם אם חמאס מסייע ומספק תשתית להמשך הצעדות, זה לא נותן הצדקה לאף חייל ישראלי לירות במפגין לא חמוש. ישראל, בציניות מוחלטת, ניצלה את המעורבות של חמאס כדי להציג מצג שווא של איום ביטחוני".

"גם אם אנחנו עדיין לא רואים תנועה או זרם פוליטיים חדשים, ברחוב ובכל מקום מורגש שינוי. הפלסטינים מדברים פחות על הסדר ויותר על השגת זכויותיהם, מבלי לחכות לאף אחד". מפגינים מול חילים ממוגנים בצעדת השיבה על גבול עזה (עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

"גם אם אנחנו עדיין לא רואים תנועה או זרם פוליטיים חדשים, ברחוב ובכל מקום מורגש שינוי. הפלסטינים מדברים פחות על הסדר ויותר על השגת זכויותיהם, מבלי לחכות לאף אחד". מפגינים מול חילים ממוגנים בצעדת השיבה על גבול עזה (עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

ב-14 למאי בשנה שעברה, יום לפני ציון יום הנכבה וביום שבו הועברה השגרירות האמריקאית לירושלים, ישראל חצתה את כל הקווים האדומים כאשר חייליה הרגו 68 מפגינים במהלך הצעדה, בה נכחו מאות אלפים. בסך הכל, לפי ההערכות הזהירות ביותר, מאז תחילת הצעדות ועד סוף דצמבר, נהרגו 235 מפגינים פלסטינים (להוציא 60 הרוגים בהפגזות אוויריות במהלך השנה). מספר הפצועים – חלק נכבד מהם עברו קטיעת רגלים כתוצאה מפציעות מירי בכדורים המרטשים את הרגל מבפנים – חצה את רף ה-25,000, חצי שנה לאחר תחילת הצעדות. כולם מעריכים שהן יימשכו. הן ממשיכות להיות הנושא המדובר ביותר ברחוב העזתי.

ועכשיו לשאלה הגדולה: מה יקרה עם הצעדות בעזה ב-2019? המארגנים כבר אמרו לי שהם מתכננים להמשיך ואף לנסות להרחיב את הצעדות.

"הצעדות ימשיכו, בזה אין לי ספק. השאלה היא מה חמאס תעשה. הרי בהסכם ההודנה האחרון, חמאס התחייבה להפחית את מספר המפגינים. עדיין מוקדם להעריך עד כמה המשוואה הזו תעבוד, כי במקביל הרבה פלסטינים מעזה רוצים להגיע ולהפגין על הגבול. חקרתי את תנועת חמאס בעבר, ומצאתי שכל פעם שישראל הפרה הסכמים או העמיקה את המצור, הלחץ הציבורי העזתי הוביל את התנועה להסלים את צעדיה מול ישראל. לאחר כל מלחמה על עזה וכל הסכם הודנה, ישראל היא זו שמפרה את ההסכמים ומכריחה את חמאס להסלים. אני חושב שמה שלא יקרה בין חמאס לישראל, הצעדות כאן והן לא ייעלמו. גם אם הן לא יהיו בהיקפים שראינו השנה, העזתים יודעים שאין פתרון מדיני באופק, כך שאנחנו צפויים לראות עוד מחאות עממיות לא-אלימות".

והרשות? אנשים ימשיכו להפגין נגדם.

"זו שאלה גדולה. הרשות תמשיך להתמודד מול המפגינים תוך הפעלת כוח צבאי. השינוי עשוי לקרות אחרי עבאס. וכאן, אל תקשיב לאף אחד: אי אפשר לדעת מה יקרה. אני רוצה להאמין שיהיה שינוי חיובי, אבל גם מאוד סביר שהתיאום הביטחוני, נושא שמפריע מאוד לעם הפלסטיני, ימשיך. קשה לדעת עד כמה הרשות תוכל להמשיך לשלוט בעם הפלסטיני. העניינים מידרדרים גם חברתית וגם פוליטית. העם הפלסטיני תחת דיכוי של הרשות, וגם תחת כיבוש ישראלי. אי אפשר להחזיק עם תחת דיכוי כפול. זה לא בר קיימא".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf