"האבסורד הוא שהכל התחיל כי רצינו להנגיש הצגות גם בעברית"

בסוף החודש (31.12) ידון בג"ץ בעתירה שהגיש תיאטרון אל מידאן בחיפה נגד משרד התרבות ושרת התרבות מירי רגב. האחרונה מונעת תקציב מהתיאטרון כבר מתחילת שנת 2016 ועד היום.

עד לפני כמה שנים בודדות, תיאטרון אל מידאן היה התיאטרון הערבי היחיד שתוקצב על ידי משרד התרבות. ההצגה "הזמן המקביל", בהשראת מכתבים שכתב מהכלא האסיר הפוליטי וליד דקה, עלתה בתיאטרון כבר ב-2014. רק ב-2015, אחרי שההצגה רצה כבר 44 פעמים מול קהל בערבית, החליטו בתיאטרון להוסיף גם כתוביות בעברית. זה מה שמשך את תשומת הלב של ארגוני ימין שהחלו לפעול נגד ההצגה והתיאטרון. למחאה הצטרפה גם משפחתו של החייל משה תמם, שוליד דקה נאשם במעורבות בחטיפתו והריגתו. בשל כך, החליט משרד התרבות למנוע מאל מידאן את התקציב המגיע לו.

וליד דקה, פלסטיני אזרח ישראל, נשפט והורשע ב-1986 בבית משפט צבאי בלוד, ב"מעורבות בחטיפת ורצח החייל משה תמם", כלומר, לא בפעולת הרצח עצמה. דקה לא היה נוכח בזמן מותו של תמם. הוא הואשם בכך שנתן את הפקודות לחוליה, כשהיה פעיל בחזית העממית. דקה מכחיש את מעורבותו בחטיפה. לאחר זמן מי שהפלילו אותו טענו כי הודאותיהם נלקחו בעינויים ,אולם בקשתו של דקה למשפט חוזר מעולם לא התקבלה.

אבל שרת התרבות זיהתה הזדמנות ויצאה למערכה נגד התיאטרון. הצטרפו אליה רשויות המס שפתחו בחקירה, רשם העמותות שמשך את האישור לניהול תקין (הנחוץ לקבלת כספי ציבור) והעירייה שעצרה את חלקה בתקציב. במרץ 2016, הנהלת התיאטרון הגיעה להסכם עם משרד התרבות כי זה יחזיר את תמיכתו והתמיכה בו לא תופחת (גם רטרואקטיבית), אפילו אם זה לא יעמוד בתנאי הסף לקבלת תמיכות מכספי המשרד: יעד מינימלי של 100 הרצות (כל פעילות תרבותית מעל לבמת התיאטרון) והעלאת שתי הצגות חדשות בשנה.

תיאטרון סגור

לתיאטרון אל מידאן נעשה שימוע במשרד התרבות בתחילת 2017, בטענה כי זה לא עמד בתנאי הסף לקבלת תמיכה. לפי הנהלת התיאטרון, הם הגיבו לשימוע והסבירו כי אי העמידה בתנאי הסף הינה תוצאה ישרה של הקפאת התקציבים על ידי המשרד. באל מידאן אומרים כי משרד התרבות טען, למרות ההסכם בין שני הצדדים, כי בשל כך הם לא יעמדו בהסכם וימנעו את התקציב. הדבר אילץ את הנהלת התיאטרון לפנות לערכאות משפטיות.

אני פוגש את ג׳וזף אטרש, יושב ראש הועד המנהל של התיאטרון, בבית קפה בחיפה. הוא נראה נינוח ומחויך. "אני נהנה מהשקט שלפני הסערה", הוא אומר לי בצחוק.

כל הסיפור הזה התחיל די מזמן. למה הדיון בבג"ץ נקבע רק לסוף 2018? 

"משרד התרבות ניצל את כל הטריקים המשפטיים שעמדו לזכותו כדי לדחות את הדיון בבג"ץ פעם אחר פעם. מעשית, אנחנו עומדים בפני דיון בבג"ץ בסוף החודש וכולנו תקווה שהוא יתן לנו צו קבוע (כלומר החלטה לכאן או לכאן. ר.י). איפה הבעיה החמורה כאן? שמלכתחילה זו לא אמורה להיות בכלל החלטת בית המשפט. הרי המדינה אמורה לתקצב. אבל במקום שהמדינה תקבל את ההחלטה הנכונה, הם משאירים את ההחלטה לבית המשפט. מבחינת מירי רגב, זה win-win: אם בג"ץ יפסוק בעדנו, היא תעשה חגיגה ותגיד 'תראו את הבג"ץ השמאלנים האלה' ואם הוא יפסוק נגדנו היא תקבל את תמונת הניצחון שלה בחסות בג"ץ.

"המצב המצער כרגע הוא שלמירי רגב אין מה להפסיד. רק לציבור הערבי יש מה להפסיד ולמען האמת כבר הפסדנו הרבה: נמנעו מאיתנו ארבע שנות תיאטרון עד עכשיו, שזה אומר יותר מחמש מאות הרצות שנמנעו מהציבור הערבי. ומה עם ההרצות שלא נוכל לעשות, גם אם בג"ץ יפסוק בעדנו כי יקח זמן עד שהכסף יגיע אלינו? הרי יש סיכוי שננצח בקרב אך כבר הפסדנו במלחמה. מירי רגב תמשיך להילחם בנו ולמנוע תקציבים ואנחנו נמשיך ללכת לבג"ץ".

הרי בכל מקרה המדינה תדרוש מכם נאמנות.

"החוק עדיין לא עבר, וברור לי שהוא יעבור מתישהו. כבר כרגע, הדרישה היחידה של המדינה היא 'נאמנות', כלומר הם מיישמים את החוק לפני שהוא עבר בכלל".

למרות המצב בו נמצא התיאטרון, אל מידאן היה שותף בארבע הצגות משמעותיות שנעשו מעל בימתו או בשיתוף תיאטראות אחרים. "הצלחנו לממן את הפעילויות האלה דרך תרומות, פעילות התנדבותית ותמיכה שקיבלנו מעיריית חיפה", אומר אטרש. "הבעיה היא שכרגע אנחנו לא יכולים לקבל מימון מהעירייה, ויש שם הרבה אנשים עם רצון טוב לעזור לנו, כי רשם העמותות עשה יד אחת עם משרד התרבות ולקח מאיתנו את האישור לניהול תקין. כעמותה המפעילה את התיאטרון, אתה חייב את האישור הזה כדי לקבל כסף ציבורי".

ואם בג"ץ יפסוק נגדכם?

"תרשום: בין אם בג״ץ יפסוק בעדנו או נגדנו, תיאטרון אל מידאן לא ייסגר. אני עומד מאחורי האמירה הזו ואני רוצה שתפרסם את זה".

הכל טוב ויפה, אבל איך תממנו את הפעילות?

"צריך למצוא נוסחה שתשלב מימון ציבורי ומימון פרטי. אותה נוסחה תהיה חייבת לצלוח את האווירה הציבורית הקשה בה אנו נמצאים. אני מצפה מעיריית חיפה לשתף איתנו פעולה למרות שאנחנו מבינים שהאווירה הפוליטית הקיצונית יכולה לשים את ראש העיר החדשה בפינה שעלולה לערער את הקואליציה והאלקטורט שלה. אל מידאן לא מחפש לשים אצבע בעין של הציבור הישראלי. דרישתנו היא פשוטה – חופש ביטוי מלא במסגרת החוק. זהו".

שליש מהתקציב השנתי של תיאטרון אל מידאן מגיע ממשרד התרבות. תקציבו השנתי עומד על 3.6 מליון שקל, ונכון לסוף 2015, הוא העסיק 24 עובדים. כיום, התיאטרון מושבת ולא מעסיק אף אחד. העובדים התפטרו – חלקם הצליח למצוא עבודה במקומות אחרים ו"חלקם עדיין מובטלים, עם משפחות וילדים", לפי אטרש.

"האבסורד הוא שכל הסוגיה הזו התחילה בגלל שאל מידאן רצה להנגיש את ההצגות בערבית לציבור היהודי בשפה העברית. אם אלמידאן לא היה מאפשר זאת, לא היינו פה היום. אתה מבין? בגלל שפנינו לקהל יהודי, מתוך מחשבה שאנחנו נגד סגרגציה תרבותית, התיאטרון במשבר עמוק".