newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שב"ס ממשיך לטרטר את באסל גטאס מכלא לכלא

רגע לפני שיצאו לביקור הדו שבועי, קיבלו בני משפחתו הודעה כי גטאס הועבר אתמול מכלא הדרים לכלא נפחא. עורכת דינו: יתכן שמענישים אותו על מעורבותו לטובת תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים

מאת:

אתמול (ראשון) בבוקר הועבר ח"כ לשעבר באסל גטאס מכלא הדרים, בו שהה במהלך תשעת החודשים האחרונים, לכלא נפחא שבדרום. זהו בית הכלא הרביעי שבו ישהה גטאס מאז החל לרצות את תקופת מאסרו לפני שנה ושלושה חודשים.

גטאס נכנס לכלא גלבוע ב-2 ביולי 2017 לריצוי מאסר בן שנתיים בגין הכנסת טלפונים ניידים לשני אסירים ביטחוניים בכלא קציעות. השיבוץ לבית הכלא בצפון נעשה, יש להניח, גם מתוך התחשבות בעובדה שמשפחתו של גטאס מתגוררת בכפר ראמה שבגליל. בניגוד לאסירים פליליים, אסירים ביטחוניים זכאים לביקור מצד קרובי משפחה מדרגה ראשונה בלבד, 45 דקות פעם בשבועיים. כיוון שאלה האנשים היחידים – מלבד עורכי הדין, אסירים אחרים וסוהרים – שהאסיר הביטחוני פוגש במהלך תקופת המאסר, עניין הנגישות שלהם הוא בעל חשיבות מרכזית.

באסל גטאס (צילום: יהודה פרץ/פלאש90)

יותר מיממה ב"פוסטה", אזוק בידיו ורגליו. באסל גטאס (צילום: יהודה פרץ/פלאש90)

אלא שמאז, בתקופה קצרה יחסית, גטאס הועבר מכלא אחד למשנהו לא פחות משלוש פעמים, תמיד ללא ידיעת בני משפחתו או עורכת הדין שלו שגילו על המעבר רק בדיעבד. בפעם הראשונה הועבר מכלא גלבוע לכלא רמון כארבעה וחצי חודשים בלבד אחרי כניסתו לבית הסוהר. כמו היום, גם אז השב"ס לא נימק את ההעברה, אבל עורכת דינו של גטאס, עביר בכר, טענה לנסיבות מפוקפקות למעבר הזה: גטאס "זומן" לשם על ידי אחד האסירים הביטחוניים הנהנה מתמיכת שלטונות הכלא, וזאת בניגוד לדעתו של גטאס ולמרות התנגדותו הנחרצת למעבר, אותה הביע גם במכתב ששלח להנהלת הכלא. אחרי שסירב להשתלב באגף המיועד בכלא רמון, הוא הועבר ב-21 בדצמבר 2017 לכלא הדרים, שם שהה עד אתמול, כאשר הועבר שוב ובפתאומיות לכלא נפחא שבדרום. כמו בפעמים הקודמות, עו"ד עביר בכר קיבלה את המידע בהפתעה.

"המשפחה התקשרה אלי ואמרה שהיה מתוכנן להם ביקור משפחה היום, ועורך דין שהיה בכלא הדרים התבקש למסור למשפחה שלא להגיע כי באסל הועבר לנפחא. אף גורם בשב"ס לא טרח לעדכן לא את המשפחה ולא אותי. ככלל לא מעדכנים את הסניגור, הרבה פעמים כשאני רוצה לתאם ביקור חדש עם אסיר אני מפקססת לכלא את הבקשה ואז אומרים לי שהוא לא נמצא, אבל אף פעם לא בזמן אמת.

"כאן את יכולה להבין את חשיבות הטלפונים הניידים עבור האסירים: אילו היה מדובר באסיר פלילי שלא שבע רצון מההעברה, הוא היה מתקשר לעורך דינו וזה היה דואג להוציא צו ביניים נגד ההעברה הכפויה, אלא אם כן שב"ס יטען שההעברה הכרחית למען הגנה על שלומו. אבל כאן אין לו יכולת, הכל בדיעבד. זה מעמיד אותנו בפני מצב שונה משפטית, זה כבר מעשה עשוי ואני צריכה לבטל החלטה שכבר הוצאה לפועל, ובית המשפט לא נוטה להתערב במקרים כאלה. אפילו דיון דחוף לא נותנים, אלא אם כן יש סכנה לשלומו".

ככל שאת יודעת, גטאס עצמו רצה לעבור כלא?

"לא, נהפוך הוא – הוא טען שבהדרים צפוף פחות, שהוא כבר התמקם שם ויש לו את הפינה שלו בה הוא מעביר את הזמן בקריאה וכתיבה. הוא בפירוש לא הביע רצון לעבור".

זה הכלא הרביעי בו ישהה גטאס בתוך פחות משנה וחצי. זה נחשב לדבר מקובל?

"זה לגמרי לא נורמלי. שב"ס מעביר אסירים בין בתי כלא, זה ידוע. אני לא מופתעת כשאסיר עובר מכלא לכלא. זה נכון בפרט לגבי אסירים שמשובצים באגף הפרדה, כאלה שנחשבים או כמסכנים את ביטחון המדינה או את ביטחונם של אסירים אחרים, או שיש סכנה לפגיעה בהם במידה ויהיו עם אסירים אחרים. אלה אני יודעת שכל שישה חודשים עוברים כלא. אבל ככלל, ברגע שאסיר נשפט הוא משובץ לבית סוהר מסויים, ומעבירים אותו לכלא אחר רק לצורך טיפול שיקומי אם מדובר באסיר פלילי, או אם יש סכסוך או קטטה בינו ובין אסירים אחרים. צריכה להיות סיבה. רוב האסירים שאני מלווה במשך השנים נמצאים באותו בית סוהר. באסל לא מסוכסך עם איש. פגשתי אותו רק לפי כמה ימים, הוא לא אמר שרמזו לו שיש כוונות להעביר, כלומר ברור שההחלטה התקבלה במיידי, הוא לא ידע עליה. ניגשו אליו, אמרו לו 'תארוז את החפצים' ולקחו.

"אין לי הסבר למעבר פתאומי כזה של אסיר שלא מוגדר כאסיר הפרדה. בפעם הקודמת זה היה כי רצו לרצות אסיר אחר. הפעם אין לי שום השערה מלבד ניסיון לערער את תחושת היציבות אצלו. יש כאן משהו מכוון נגדו. אסירים תמיד מתלוננים שמתנכלים להם ואני תמיד מסבירה להם שיש שיקולי מערכת, אבל במקרה הזה אני מתקשה להבין – המשפחה שלו בצפון והם מבקרים אותו תדיר, למה להרחיק אותו עד כדי כך? גם ככה לא נותרו לו עוד הרבה חודשים בכלא והוא גם אמור לעלות בקרוב לוועדת שליש, מה החיפזון הזה?"

סברה אחרת שמעלה בכר בנוגע למניע להעברתו הכפויה של גטאס קשורה לפעילותו מהכלא למען תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים. "אסירים מעלים לפעמים טענה שברגע שהם מתלוננים על התנאים או מגישים עתירה, מעבירים אותם לבית סוהר אחר כדי להיפטר מכאב הראש. באסל הוא הראשון שביקש לחפור ולעשות עניין מהוועדה שהוקמה להרעת זכויות האסירים. ייתכן מאוד שיש להם מידע מודיעיני שהוא רוצה לפעול באופן לגיטימי נגד הרעת התנאים הזו. כל אסיר שמשתמש בכלי של להגיש מכתבים יכול להעיד שהתגובה המיידית היא העברתו למקום אחר. במקום להתעסק בתלונה, הם פשוט מעבירים אותו. ואז כשהוא שואל מה עם התלונה הם אומרים 'זה היה רלוונטי לכלא הקודם, פה זה עניין אחר'".

"המשפחה שלו בצפון והם מבקרים אותו תדיר, למה להרחיק אותו עד כדי כך?" באסל גטאס עם רעייתו סאוסן ביום כניסתו לכלא גלבוע (צילום: באסל עווידאת / פלאש90)

בכר טרם החליטה האם וכיצד בכוונתה להגיב להעברתו של גטאס לכלא נפחא. "אני מחכה לשמוע מהם מדוע הוא הועבר, וגם לשמוע את עמדת גטאס עצמו. אני לא יכולה לפעול משפטית בלי לשמוע אותו, אני הרי מדברת בשמו. יכול להיות שיתגלה משהו שלא חשבנו עליו, אבל חובתי לברר קודם כל עם האסיר. אם הוא היה אסיר פלילי כבר הייתי מדברת איתו. עכשיו צריך לתאם מפגש בכלא נפחא, עד שאפגוש אותו יקח זמן".

וישנה, כמובן, הדרך עצמה והנסיעה ב"פוסטה", הרכב הידוע לשמצה להעברת האסירים, אותו תיארה דארין טאטור כך: "זה דומה לכלוב של חיות יותר ממכונית. אולי לקבר נע. כל הנסיעה קפאתי מקור בגלל המזגן שאי אפשר היה לכבות, או אפילו לשנות את כיוון האוויר שלו. ישבתי על הכיסא כאשר הידיים והרגליים באזיקים ואין ידית לתפוס. מה שהיה קשה במיוחד אלה הבלימות החדות של הנהג, כל פעם הגוף שלי פוגע באחד הצדדים בכלוב הזה ולפעמים הייתי נופלת על רצפת הרכב". גם הסנגוריה הציבורית התייחסה לתנאים הקשים ב"פוסטה" בדו"ח מיוחד שחיברה בעניין תנאי המאסר בבתי הכלא בישראל.

את הדרך מכלא גלבוע לכלא רמון, נסיעה שלא אמורה להתארך יותר משעתיים וחצי-שלוש, עשה בזמנו גטאס – אדם לא בריא בן 62 הסובל מבעיות לב וכאבי גב כרוניים – בשלושים שעות, כשהוא אזוק בידיו וברגליו לאורך כל השעות הללו. מסתמן שגם הפעם הנסיעה לא תהיה קצרה יותר; נכון לשעת צהריים היום, יותר מיממה אחרי שיצא מכלא הדרים, עדיין לא התקבלה ידיעה על הגעתו של גטאס לנפחא.

משב"ס נמסר בתגובה לרשימת השאלות ששלחנו: "אסירים מועברים ממקום למקום באופן שגרתי וכחלק ממדיניות שב"ס. לא נתייחס לשיבוץ או העברה של אסיר ספציפי".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf