newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"הבאת שחקנים ערבים" היא לא פיתרון לגזענות בבית"ר

המלחמה בגזענות במועדון בית"ר ירושלים חשובה, אך אסור שהיא תיעשה על גבם של פלסטינים. מאמר תגובה ליואב בורוביץ'

מאת:

מדי כמה זמן עולים להם קולות הקוראים להחתים לראשונה שחקנים ערבים במועדון בית"ר ירושלים, שמעולם לא החתים שחקן ערבי. זכורה במיוחד היוזמה של "הארץ" מלפני שנתיים, "עד שישחק ערבי בבית"ר", אז במשך חודשים ארוכים פרסם העיתון מאמרים וכתבות שביקשו להפעיל לחץ על מועדון הכדורגל ולגרום לו להחתים סוף סוף שחקן ערבי. כעת יואב בורוביץ' כותב ב"שיחה מקומית" כי על בית"ר לא רק להחתים שחקן ערבי אחד, אלא לא פחות משלושה.

היוזמה של "הארץ" נכשלה, וטוב שכך. בזמנו, מדובר היה ביוזמה מתנשאת שלא רואה את הגיבנת של עצמה: כתבתי אז כי לא יכול להיות שעיתון המטיף נגד גזענות וטוען להיותו פרוגרסיבי ומעסיק שוויוני, מעסיק רק פלסטיני אחד בדסק החדשות שלו. אגב, שם הוא משמש ככתב "לענייני ערבים", כמובן.

אז מה הבעיה עם החתמת שחקנים ערבים בבית"ר? זה יוריד את מפלס הגזענות במועדון, יש שיגידו. ואני טוען שלא כך נאבקים באוהדי המועדון הגזענים והמסוכנים.

מי אמר שמגיע להם בכלל?

הרעיון מאחורי הקריאה של בורוביץ' וגם של יוזמת "הארץ", למרות הצביעות של העיתון והעובדה שהערבי אצלו משמש כעלה תאנה, הוא דווקא נכון. אין מקום להדרה של פלסטינים בשום מקום ובשום תחום, במיוחד לא בספורט. אבל אתם יודעים למה עוד אין מקום? לשימוש בפלסטינים ככלי להורדת מפלס הפאשיזם בישראל. בין אם ביודעין ובין אם לא, זה מה שעושה כל מי שקורא להחתמת שחקנים ערבים במועדון שאוהדיו נשבעו שהוא יישאר "טהור לעד", גם על גופתם המתה.

בורוביץ' טוען במאמרו האחרון, במידה רבה של צדק, כי החתמת שחקן אחד היא עלה תאנה ועלולה לסכן את השחקן עצמו, ובנוסף, הוא עלול להיתפס כבוגד בקרב בני עמו. לשם כך הוא מציע החתמה של כמה שחקנים ביחד. טוב עושה בורוביץ' שהוא מציין שגם מקצועית זהו הדבר הנכון לעשות: הרי מבין כוכבי הליגה הישראלית יש כמה שחקנים פלסטינים מצוינים, כך שכל קבוצה שמחתימה ערבים יכולה לשדרג את עצמה.

אלא שבורוביץ' חוטא היכן ש"הארץ" חטא אז: ראשית, מי אמר שמגיע לקהל הגזעני, האלים והמסוכן של בית"ר שישחקו במועדון שלו שחקנים ערבים, טובים ככל שיהיו? בישלתם את הדייסה המסריחה, עכשיו תוכלו אותה.

יבואו משכיני השלום ויגידו, מה שהיה היה. הלאה. בסדר גמור, סלחנו על כל התקריות האלימות והגזעניות, ובדרך נס הצלחנו לשכוח את כל ארועי האלימות בהם היו מעורבים אוהדי המועדון. אז איפה הבעיה עדיין?

הבעלים החדשים של בית"ר ירושלים, משה חוגג, על רקע הכותל. כבר התחיל לפעול נגד האלימות במועדון (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

הבעלים החדשים של בית"ר ירושלים, משה חוגג, על רקע הכותל. כבר התחיל לפעול נגד האלימות במועדון (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

הבעיה היא השימוש בפלסטיני לתיקון עיוותים בחברה הישראלית. לא הפלסטינים הם האשמים בכך שבית"ר הפכה להיות קבוצה פאשיסטית. כשישראלים קוראים לצירוף ערבים לבית"ר, הם דורשים מפלסטינים למעשה להיות בחוד החנית של המאבק (העלול להיות מסוכן) בפאשיזם. כל השנים האלה אוהדי בית"ר קיללו אתכם, איימו עליכם ואף פגעו בכם, פלסטינים חביבים, ואנחנו הישראלים לא עשינו כלום? לא נורא. תמשיכו להיות שחקני כדורגל טובים ועכשיו ננסה להכניס אתכם לקבוצה הגזענית של המדינה כדי לכסות על החידלון שלנו.

מה מסוכן יותר מהדרת ערבים בבית"ר? השימוש בפלסטיני כחייל או כבובה במלחמה בגזענות המאכלת את החברה הישראלית. תפיסת הפלסטיני כ"כלי" במאבק במקום לראות אותו כאדם שווה היא גזענות, כך ש"הבאת ערבי לבית"ר" רק כי הוא ערבי היא גזענות לשמה. הרי מקבלי ההחלטות הישראלים הם אלה שלא עשו כלום כל השנים האלה ואפשרו לסירחון להתפשט ביציעי טדי בירושלים. מדוע מהם לא נדרש לשלם את המחיר ומדוע מהם לא נדרש כעת להיות בחוד החנית של "טיהור" בית"ר מהאלימות שלה?

כי כרגיל נוח להשתמש בפלסטינים. בתודעה הישראלית הפלסטיני עסוק בלתפלל להזדמנות אותה יאפשר הישראלי. הפלסטיני לבטח יכיר תודה על כל עבודה, אם רק תיתנו לו. אז שהפלסטיני יקח על עצמו גם לשחק בבית"ר.

בעוד שהחתמת לפחות שלושה שחקנים בבית"ר כפי שטוען בורוביץ' אכן משמעה שינוי תפיסה עמוק, אך מה יקרה אם הניסוי ייכשל? מי יקח אחריות על פגיעה פיזית, חס וחלילה, באחד השחקנים? וחשוב מכך, לא הגיע הזמן לשנות את התפיסה המעוותת שבה הפלסטיני הוא רק כלי בחברה הישראלית, ולא אינדיבדיואל בפני עצמו שגם לו שמורה הזכות להחרים ארגונים גזעניים?

במקום לקפוץ ישר למים ולסכן את חייהם של פלסטינים עם זריקתם לגוב האריות בטדי ממש מול שאגות "לה פמיליה" הדוחות, נדרש חריש עמוק ביציעי טדי. לבית"ר ירושלים יש בעל בית חדש, משה חוגג, שעושה רושם מאוד רציני. אני מאמין לכוונותיו להילחם בגזענות, ללא שום ציניות. כדי לעשות זאת, יהיה עליו להתחיל תהליך מסודר וארוך בקרב אוהדי המועדון.

בקרה יותר הדוקה על האוהדים והרחקת אוהדים גזענים ממשחקי הקבוצה היא הצעד הראשון. מדיניות אפס סובלנות לאלימות, מילולית או פיזית, בשילוב עם פעילויות הסברה בלתי פוסקות ומיתוג מחדש של המועדון ככזה הפועל לשוויון בחברה הם הצעד הבא. לשם הצלחת המהלך על התאחדות הכדורגל הישראלית, מינהלת ליגת העל בכדורגל ומשרד הספורט, למרות העומדת בראשו שלא תישאר במשרד לנצח, לפצות על שנים של הזנחה ולתמוך בחוגג ומאמציו.

זה יכול להיות לא נעים, ואולי אף מסוכן. לאף אחד אין נוסחה מוכחת של העלמת פאשיזם בקלות ובמהרה. אך את מחיר אי נעימות או הסכנה שנלווית לתהליך לא על הפלסטינים לשלם. סבלנו מספיק מאוהדי "לה פמיליה". כשהתשתית תהיה מוכנה, אז אצטרף בעצמי לקריאה להחתים שחקן ערבי בבית"ר.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf