newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תחקיר בצלם: הפרמדיקית רזאן נג'אר נהרגה מירי מכוון

בעקבות הסערה שחוללה הריגתה של החובשת הצעירה במהלך הפגנות השיבה בעזה, הצבא מיהר להתנער מהאחריות למותה ואף פתח במסע הכפשה נגדה. בצלם: מדיניות נפשעת המגובה במערכות טיוח צה"ליות

מאת:

לפעמים, בתוך זוועות גדולות, יש רגע אחד, תמונה אחת, שם, שכמו מחזיקים בתוכם את גודל האימה ומאפשרים לעכל אותה לאט, להבין את מימדיה. כזאת היתה תמונתה של הפרמדיקית הצעירה רזאן נג'אר שנהרגה מאש הצבא ב-1.6.2018 בזמן שסייעה לפצועים בהפגנה השבועית בעזה במסגרת "צעדות השיבה".

מותה של החובשת הצעירה, שתועדה בעשרות תמונות וסרטוני וידאו לבושה בחלוק הלבן, מטפלת במפגינים פצועים ומדברת על הרצון שלה לעזור לבני עמה, חולל סערה ציבורית ותקשורתית. "פשע מלחמה", כינו את ההרג, אפילו האו"ם הגיב להריגתה. בצבא הבינו שהם מוכרחים להגיב במהירות למשבר התקשורתי, ועשו את מה שהם מורגלים בו במצבים האלה: לשקר ולהטיח בוץ בקורבן.

בתחילה הודיע דובר צה"ל כי הצבא יערוך תחקיר. מיד לאחר מכן פורסם כי התחקיר העלה שלא בוצע ירי ישיר לכיוונה וכי ייתכן שבכלל נהרגה "מנתז של קליע". אלא שבצבא לא הסתפקו בזה, ועברו לשלב הבא: השחרת דמותה של נג'אר לאחר מותה. סרטון קצרצר שפרסם דובר צה"ל בערבית לעג לדמותה של רזאן כ"מלאכית בלבן", כפי שכונתה ברשתות הערביות אחרי מותה, ומיד לאחר מכן הציג דמות מעורפלת של צעירה שזורקת רימון מפיח עשן – לא ברור לאן, אף חייל לא נראה בסביבה, וגם לא ברור מתי בכלל צולמה הצעירה הזו שאין כל דרך לקבוע שהיא אכן החובשת רזאן נג'אר.

את הקישור המניפולטיבי עשה הסרטון על ידי קפיצה חדה לראיון עם נג'אר, בו היא מדברת על היותה "מגן אנושי להגנה מפציעות בקו העימות". בציוץ שליווה את הסרטון כתב דובר צה"ל בערבית, אביחי אדרעי כי א-נג'אר הודתה כי שימשה כ"מגן אנושי למתפרעים המסיתים", ובכך הוכיחה כי "חמאס מנצלת את כל החברה העזתית למען מטרותיה ומטרות איראן". התקשורת, כצפוי, אכלה את מה שהאכיל אותה אדרעי ללא שאלות. ניר דבורי, כתב "החדשות", אף הגדיל וקבע, למרות שאין שום עדות לכך בסרטון שפורסם, כי זריקת הרימון היתה "במהלך הפגנה אלימה".

מדיניות של טיוח. רזאן נג'אר מטפלת בפצועים בהפגנות השיבה (צילום: עבד אל-עזיז נג'אר)

כעת, תחקיר חדש של ארגון בצלם מבסס את נסיבות הריגתה של רזאן נג'אר בת ה-20: ירי מכוון של איש כוחות הביטחון הביא להריגתה ולפציעת שניים מעמיתיה כשהיו במרחק של כ-25 מטרים מהגדר ולבשו מדי צוות רפואי קלים לזיהוי.

על-פי התחקיר, ב-1.6.18, במהלך הפגנה שהתקיימה צפונית לח'וזאעה שברצועת עזה כחלק מ"הפגנות השיבה" הנערכות מאז סוף חודש מארס, ירו חיילים במכוון על פרמדיקים פלסטינים שלבשו מדי צוות רפואי והיו במרחק של כ-25 מטרים מהגדר, הרגו את רזאן נג'אר, ופצעו שני פרמדיקים נוספים. בהפגנה השתתפו אלפי אנשים וחלקם הבעירו צמיגים ויידו אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון שניצבו מצידה השני של הגדר המפרידה בין הרצועה לישראל. הכוחות ירו לעבר המפגינים רימוני גז מדמיע ואש חיה. לאחר תפילת אחר הצהריים המאוחרת עלה מספר המשתתפים בהפגנה, וצוות פרמדיקים טיפל במפגינים שנפגעו משאיפת גז. בסביבות השעה 18:00 התקרבה קבוצה של פרמדיקים לגדר כדי לחלץ שני צעירים שנפגעו משאיפת גז. הפרמדיקים, לפי תחקיר בצלם, לבשו מדים מזהים והרימו את ידיהם באוויר.

בעדות שמסר ב-3.6.18 לתחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה תיאר ראמי אבו ג'זר, בן 29 מח'אן יונס, שעבד כפרמדיק מתנדב ביחד עם רזאן נג'אר, את שאירע:

עמדנו קרוב למפגינים ושמענו אנשים צועקים ששני צעירים התעלפו ליד לגדר התלתלית שמונחת על הקרקע במרחק של בערך 10 מטרים מהגדר עם ישראל. החלטנו לגשת אליהם כדי לטפל בהם. רזאן ואני הלכנו ראשונים. הרמנו את הידיים מעל הראש כדי להרגיע את החיילים, שיבינו שאנחנו פרמדיקים. כולנו לבשנו אפודים רפואיים עם סמלים של צוות עזרה ראשונה. הגענו לשני הצעירים וכשהתחלנו לפנות אותם, החיילים פתחו עלינו בירי מסיבי של רימוני גז. נדמה לי שהם ירו מאחד הג'יפים הצבאיים. רזאן ורשא התחילו להיחנק. ביקשתי ממחמוד לטפל ברזאן ואני טיפלתי ברשא. אחר-כך, ארבעתנו התרחקנו מהגדר. הצעירים ופרמדיקים אחרים שנשארו שם הצליחו לחלץ את שני הצעירים שנפגעו מהגז.

אחרי שהתרחקנו, התחלנו להרגיש יותר טוב והחלטנו להתקרב למפגינים. נעמדנו במרחק של בערך 10 מטר מהם ו-25 מטר מהגדר. אף מפגין לא עמד לידנו. בערך בשעה 17:45 ראינו שני חיילים יורדים מג'יפ צבאי, כורעים, ומכוונים אלינו את הנשק שלהם בתנוחת צליפה. רזאן עמדה לימיני ורשא מאחוריי ודיברנו בינינו. פתאום הם ירו עלינו שני כדורים חיים. הסתכלתי על רזאן וראיתי אותה מצביעה על הגב שלה ואז נופלת. אחרי שנייה גם אני נפלתי, כי נפגעתי מעל ברך שמאל. מאוחר יותר נמסר לי שרזאן נפגעה בצד שמאל של החזה. מחמוד נפצע מרסיסים ביד ימין ובאזור האגן".

על פי תחקיר בצלם, אנשי צוות רפואי פינו את רזאן נג'אר כשהיא מחוסרת הכרה לאוהל רפואי במתחם האוהלים. משם פונתה באמבולנס לבית החולים האירופי שמדרום לח'אן יונס. לאחר כחצי שעה של ניסיונות החייאה נקבע מותה. ראמי אבו ג'זר ומחמוד עבד אל-עאטי פונו גם הם לבית החולים האירופי, שם טופלו בגין חתכים ופגיעת רסיסים ושוחררו באותו יום.

מערכת ההשחרה הצה"לית עובדת שעות נוספות כדי להפריך את תדמית המלאכית בלבן של רזאן א-נג'אר, הפרמדיקית שנהרגה מירי חיילים בגבול עזה

מערכת ההשחרה הצה"לית עבדה שעות נוספות כדי להפריך את תדמית המלאכית בלבן של רזאן א-נג'אר, הפרמדיקית שנהרגה מירי חיילים בגבול עזה

מארגון בצלם נמסר: "הריגתה של נג'אר היא תוצאה ישירה של מדיניות הפתיחה באש שישראל מיישמת מאז תחילת ההפגנות. ההשלכות הקטלניות של מדיניות זו ידועות היטב: מאז החלו ההפגנות ב-30.3.18 נהרגו כתוצאה מיישומה 127 מפגינים, בהם לפחות 18 קטינים, שרובם המכריע לא סיכנו כלל את אנשי כוחות הביטחון שניצבו מעברה השני של הגדר. בנוסף, כ-4,100 נוספים נפצעו מאש חיה. בין הנפגעים גם אנשי צוות רפואי: כך, כשבועיים לפני הריגתה של נג'אר, ב-14.5.18, הרגו אנשי כוחות הביטחון פרמדיק נוסף, מוסא אבו חסנין, בן 34, במהלך הפגנה שנערכה ממזרח למחנה הפליטים ג'באליא. לפי נתונים שפרסם ארגון הבריאות העולמי, עד ל-10.7.18 נפגעו 357 אנשי צוותים רפואיים – 26 מירי חי, 37 מפגיעה ישירה של רימון גז, ו-12 מרסיסים. לגבי היתר לא נמסר פירוט. בנוסף, נפגעו 58 אמבולנסים.

הניסיונות של דובר צה"ל ושל גורמים רשמיים אחרים להתנער מאחריות הצבא להריגתה של נג'אר אינם בגדר מסירת מידע עובדתי לציבור על-ידי הרשויות המוסמכות: להפך, הם חלק מניסיון תעמולתי-הסברתי של הרשויות האחראיות למדיניות זו למזער "נזק תדמיתי", באמצעות הסתרת העובדות וטיוחן. אלא שתעמולה לחוד ומציאות לחוד. ובמציאות, הרשויות הישראליות אדישות להרג פלסטינים. אם לא כן, הייתה ישראל משנה מזמן את מדיניות הפתיחה באש ומפסיקה לירות במפגינים לא חמושים שאינם מסכנים איש, הנמצאים מעברה השני של הגדר. מדיניות נפשעת זו מוכחת שוב ושוב כשהצבא ממשיך ליישמה ללא שינוי – ואף מגבה אותה באמצעות מערכות הטיוח הצה"ליות, המבטיחות כמעט בכל מקרה שאיש לא ייתן את הדין על הריגת פלסטינים, אפילו בנסיבות שערורייתיות כמו במקרה הריגתה של נג'אר".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf