newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

איך הופכים בילוי של פלסטינים בטבע ל"טרור סביבתי"

יש גזענות בוטה, כמו בדפים של "הצל". ויש גזענות מנומסת, שמסתתרת מאחורי איצטלה עיתונאית, עובדות לכאורה ותגובות חלקיות. מקרה לדוגמה של כתבה באתר "מידה" על "הטרור הסביבתי" של הפלסטינים בגדה

מאת:

בזמן האחרון אפשר להיתקל בלא מעט גזענות מנומסת. כתיבה מנומסת היא כזו המנסה להציג את עצמה במחלצות נאות. היא מתפרסמת במקומות בעלי מכובדות מסוימת (בשום פנים לא למשל בעמוד הפייסבוק של "הצל"). היא מגובה בעובדות, לעיתים בהרבה עובדות. כך קל לקורא להשתכנע באמיתות הטיעון. היא נעשית, לכאורה, באיצטלה עיתונאית המביאה את הסיפור באופן שנראה אובייקטיבי. מובאות תגובות של גורמים המעורבים בסיפור. והכותב, לכאורה, אינו מביע את דעתו אלא נותן לעובדות לספר את הסיפור. אבל כל זה אינו אלא כיסוי לגזענות בוטה. זו אותה אנטישמיות שאנו מכירים מאז מעולם רק בצורה המתאימה יותר לעולם של ימינו. במילים אחרות, הגזענות מופנית כלפי ערבים ולא כלפי יהודים.

מאמר על הטרור הסביבתי התפרסם באתר "מידה" ב-8 ביולי. הוא נכתב על ידי אלעד בן-אחדות.  שמו אינו מוכר לי ולא נראה שכתב רבות בעבר. היות ו"מידה" הוא אתר עם עורכים ומדיניות סדורה, אני מניח שהם קראו את הדברים ומסכימים לתוכנם ואולי גם אחראים על חלק מהניסוחים שם. אשתמש במאמר הזה כדי להדגים חלק מהשיטות בהן משתמשת הגזענות המנומסת. זו לא תהיה רשימה מלאה אבל הכתבה בהחלט אופיינית לתחום.

מי  שקורא את הכתבה מקבל רושם מאוד ברור:

פלסטינים = טרור = זבל = בלתי חוקי.

הרושם מתקבל בעזרת אוצר המילים של הכתבה, בעזרת העובדות שמוצגות בה באופן סלקטיבי, בעזרת הגורמים האינטרסנטיים המצוטטים בה ובעזרת ראייה של הערבים הפלסטינים ככוח טבע ולא כבני אדם.

הכותרת מתווה את הדרך: "הטרור הסביבתי: כך מחסלים הפלסטינים את שמורות הטבע ביו”ש". שתי מילים מושכות כאן את העין: "טרור" ו-"מחסלים". למה מופיעה כאן המילה טרור? באיזה אופן הדברים המתוארים בכתבה מצביעים על טרור? התשובה פשוטה. פלסטינים הם טרור. יש להם טרור מדיני, טרור חקלאי, טרור עפיפונים ואפילו טרור בנייה. הטרור הוא מותג מנצח. בכל פעם שהוא מוזכר, אנחנו רואים מול עינינו ערבים רצחנים. ה"מחסלים" זו תוספת קטנה נוספת באותו הכיוון.

פלסטינים מבלים בבריכות בוואדי קלט. בעיני הכותב, מדובר ב"טרור סביבתי" (צילום: עביר סולטן/פלאש90

פלסטינים מבלים בבריכות בוואדי קלט. בעיני הכותב, מדובר ב"טרור סביבתי" (צילום: עביר סולטן/פלאש90)

לאחר החימום, מגיע הדבר הבא: "אותן משפחות הפוקדות את הנחל כדרך קבע בימי שישי לאחר תפילות הצהריים במסגדים ובימי חג ומועד, מותירות אחריהן כמויות בלתי נתפסות של פסולת מסוגים שונים…". מה כתוב כאן?  הערבים יוצאים כאיש אחד מהתפילות שלהם והולכים לחסל את היהודים עם שקיות במבה. כנראה שהכותב מבלה את זמנו בבילוש בפארקים ביהודה ושומרון. אם היה עושה זאת בגן סאקר, פארק הירקון או אחד מהפארקים האחרים ברחבי הארץ היה מגלה את ערימות הטינופת המושארות שם לאחר כל שבת וחג. האם זה טרור יהודי? האם הפסולת שהיהודים משאירים מסריחה פחות?

מכאן עוברים לפגיעה קשה בחזירי הבר. "לעינינו התגלתה תמונה שהייתה נראה כמו זירת רצח מתוכננת.." ערבים ורצח זה שילוב שתמיד עובד טוב. הכותב מתאר זירת שבה אנשים הרעילו חזירי בר. הוא אינו טורח לענות על כמה שאלות פשוטות. למשל: כמה חזירים הורעלו? מה היקף התופעה? מי האנשים האחראים לזה? בעיניו, ערביי הסביבה בוודאות.

אשמים. הוא אפילו מביא הודאה באשמה של אחד מאנשי הסביבה. העובדה שדברי האדם מתארים מציאות שונה מזו המתוארת – לא מרשימה אותו. העיקר שערבים הורגים.

החוק מטריד את הכתבה מאוד. בעיקר עולה ממנה שהפלסטינים הם מפירי חוק סדרתיים (ככה זה אצל טרוריסטים). המילה "חוק" בהטיות שונות מופיעה לא פחות מ-13 פעם בטקסט הלא מאוד ארוך. הערבים מפרים את החוק במגוון שיטות: גונבים מים, משתמשים במזבלות לא- חוקיות, בונים בתים וכבישים בלתי חוקיים ונוטעים עצים לא חוקיים. בניגוד לכתבה, המציאות אחרת. יש בה צד חזק שקובע את החוקים וצד שיכול לבחור בין קבלת המצב הזה לבין להיות פורע חוק. במציאות, הרבה מאוד ממפעל ההתנחלויות נעשה באופן בלתי חוקי. זאת אפילו בסטנדרטים הדלילים שמפעילה שם מערכת המשפט. במציאות, היהודים לא צריכים לציית לחוק כי החוק מציית ליהודים.

"שם (בבקעת הירדן) הפלסטינים מייבשים יישובים שלמים בגלל גניבות המים". נשמע מטריד הסיפור הזה. עובדות? שמות ישובים? היקף התופעה? לא אצלנו

עמותת רגבים מוזכרת רבות בכתבה ונראית כרוח החיה מאחוריה. למי שאינו מכיר, מדובר בגוף שמטרתו לרדוף אחרי בניה בלתי חוקית, אבל רק של ערבים. בנייה בלתי חוקית של יהודים לא מטרידה אותם שכן חלק מראשיה עוסקים בכך בעצמם. הכתבה שואבת מידע מרגבים. למשל: "שם (בבקעת הירדן) הפלסטינים מייבשים יישובים שלמים בגלל גניבות המים". נשמע מטריד הסיפור הזה. עובדות? שמות ישובים? היקף התופעה? לא אצלנו. בוודאי שלא נתונים המראים שהמצב בכלל הפוך.

בכתבה יש פסקה שראוי להביא ככתבה וכלשונה:

שמורת נחל קנה הוכרזה לראשונה כשמורת טבע בשנת 1983, זמן קצר אחרי עלייתם על הקרקע של היישובים קרני שומרון ויקיר אשר מקיפים את שטח הוואדי. ההכרזה על האזור כשמורת טבע ויצירת מסגרת חוקית בתחומו היוותה בעיה לחקלאים הפלסטינים, שהורגלו לעשות באדמת הנחל ככל העולה על רוחם וללא הפרעות וביקורת.

הפסקה הזו מתייחסת לפלסטינים כאילו היו חיות בר (חזירים?). זהו הניסוח שהיו משתמשים בו אם היו מפתחים אזור שבו נמצאים אריות ונמרים. אין כאן, אפילו לא לשנייה, התייחסות לכך שהישובים הללו גזלו מתושבי המקום שטחים. אין כאן מאבק בין בני אדם, אלא בין אנשי חוק לבין פראים.

ובסוף, כמו בכל כתבה עיתונאית אחראית, יש תגובות. ומי מגיב?  היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים וגם המועצה המקומית קרני שומרון. אבל בשלב הזה ברור שהאנשים היחידים הקיימים כאן הם אלה שבחרו בחיים שלווים באזור פסטורלי, אך לדאבון הלב מותקפים על בסיס יומיומי על ידי טרוריסטים פראיים.

הגזענות המכובסת מנסה להסתיר את הצחנה שעולה מכל גזענות באשר היא. מטרת הנימוס היא לגרום לאנשים לשכוח שלא מדובר בתמונת מצב מלאה ואמיתית אלא בהסתרה מכוונת של מרבית הדברים הרלוונטיים. כך אפשר להציג בפנינו עולם של טובים ומסכנים (אנחנו) מול רעים החוגגים על חשבוננו.

אילן זיסר הוא מתכנת ורץ חובב

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf