המתגייסים החרדים שכחו מה זה להיות חרדים
ארבעה טירונים חרדים העדיפו לסרב פקודה, ורק לא לעלות על הקבר של רבין. המקרה הזה משקף תופעה רחבה יותר. הצעירים החרדים שבוחרים להתגייס מעדיפים את הלהט המשיחי המתנחלי על השקעה בלימוד בישיבה
בימים האחרונים פורסמה ידיעה, כי ארבעה טירונים חרדים סירבו לעלות עם הפלוגה שלהם לקברו של ראש הממשלה יצחק רבין מ"סיבות אידיאולוגיות". אחרי שהתברר להם שהם עלולים להישפט על הסירוב הזה, הם העדיפו לברוח מהבסיס וכרגע הצבא מחפש אחריהם.
כחרדי, קראתי את הידיעה ונחרדתי. ראיתי שחור ולבן בעיניים. אלוהים אדירים, אלו ה"חיילים החרדים" שלנו? למי שמגדיר את עצמו כחרדי, לא אמורות פעולות אחרות של הצבא שעלולות להביא אותו לידי סירוב פקודה על רקע מצפוני, ערכי או אתי? האם חרדי המקיים את הוראות התורה באדיקות לא צריך לדאוג יותר לערכים כמו אהבת הגר, דרכי שלום, ועוד?
האם הצבא מספק לחרדים את צרכי הדת הבסיסיים, בהתאם לסטנדרטים החרדים שעליהם הם חונכו. ודאי שלא. אז מהם הערכים המקודשים לכם, מגויסים חרדים: תורה ומצוות או אי-עליה לקברו של מנהיג שחתר ושאף לשלום?
חייל חרדי. אילוסטרציה. למצולם אין קשר לכתבה. (יונתן זינדל / פלאש 90)
אצטט כמה מלים מתוך כתביו של הרב אלעזר מנחם שך. הרב שך היה המנהיג הדומיננטי באגודת ישראל, ואף מפלגת ש"ס הוקמה בהשראתו. מראשית שנות השישים ועד היום, השקפתו היא שקובעת את סדר היום בשיח הפנים-חרדי.
במכתב משנת 1979 כתב הרב שך: "אין צל של ספק שמחויבים אנחנו להסכים לכל צעד של שלום בכל אופן שהוא, וכל פשרה שיכולה לקרב את השלום מחויבים אנו לקבלה". במכתב נוסף שפרסם, תקף הרב שך את מתנגדי השלום שנימוקים הלכתיים בפיהם וטען שהמניע שלהם הוא שיכרון הכוח: "כוחי ועוצם ידי".
בתחילת המכתב הסביר הרב שך את השקפתו: "ודאי שארץ ישראל ירושה לנו מאבותינו, אבל לפי המצב של היום שהם תובעים את מה שכבשנו מהם, ואם נחזיר להם מסכימים לכרות שלום, בוודאי שיש בזה משום הצלה." בהמשך התייחס הרב שך ל"הרבה משלומי אמוני ישראל", שהרעיון הציוני חדר לליבותיהם ולא מרגישים שיש בכל דבריהם מה שמנוגד לדעת התורה, אף שמלבישים את דבריהם במסווה של הלכה.
הרב שך, שלא היה פוסק הלכה כלל, פסק בנחרצות שעל פי דין התורה אסור לעשות שום פעולה ומעשה להתגרות באומה אחרת מכל אומות העולם.
שר הביטחון ליברמן מנופף במגויסים חרדים, בעלי כיפות שחורות. צה"ל מראה נתונים על עלייה באחוזי הגיוס במגזר. הבעיה היא שהמגויסים האלה באים מקרב צעירים חרדים שהתאהבו בלהט המשיחי דתי מתנחלי. החרדים שמתגייסים לצה"ל הם אלו שנטשו את ההשקעה האינטלקטואלית ישיבתית, ובמקום חינוך לעזרה הדדית, לדאגה לאחר ולמוחלש, בחרו חיים על החרב.
בפרפרזה על אמירה מפורסמת אפשר לומר שרוב חובשי הכיפה השחורה בצה"ל הם אלו ש"שכחו מה זה להיות חרדים".
יהונתן שורק, אגף דוברות הסברה ומדיה ב"איחוד הצלה", עורך הבלוג "גוונים של של שחור ולבן"
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
