המשטרה השתיקה את קריאות השנאה, אבל האלימות עדיין נכחה במצעד הדגלים
מספר שוטרים כפול מהרגיל, קריאות גזעניות הושתקו במהירות, אבל האלימות לא נעלמה מרחובות העיר העתיקה במבטים המפוחדים של הפלסטינים ובחנויות הסגורות שלהם. "השגרירות זו פוליטיקה", אמר אחד הסוחרים הפלסטינים, "הכוח שלנו הוא ברחוב"
יממה לפני החגיגות לרגל העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, מצעד "ריקוד הדגלים" שעובר מדי שנה בחוצות העיר העתיקה ומלווה במחזות של גזענות בוטה תושביה הערבים, איים להציג את העיר כאלימה ומסוכסכת. זו כנראה הסיבה שהמשטרה דאגה שהפעם המצעד יעבור השנה בשקט יחסי, כמעט ללא עימותים, הקריאות הגזעניות הושתקו די מהר, ומספר השוטרים היה כפול מהרגיל.
אבל האלימות עדיין נכחה ברחובות העיר: במבטים המפוחדים של הפלסטינים, בחנויות הסגורות, בהרחקה האלימה שלהם מהמקום, באדנות שכל המצעד הזה בא להנכיח.
כך, כאשר הקבוצות הראשונות התחילו לצעוד אל תוך הרובע המוסלמי דרך שער שכם, הן ליוו את הריקודים שלהן בשירת "עם ישאל חי". כאשר קבוצת נערים התחילה לשיר את ה"המנון" הכהניסטי "נקם אחת משתי עיני", השוטרים מייד ריסנו אותם.
בשלב הזה, כמעט כל החנויות במסלול הצעדה כבר נסגרו, פלסטינים תושבי העיר העתיקה מיהרו הביתה, חלקם עוד מחזיקים בידיהם את הפרחים שחילקו ברובע המוסלמי מוקדם יותר חברי ארגון "תג מאיר". לא כל התושבים קיבלו את הפרחים בשמחה. בעל חנות מיצים בסמוך לשער דחה במורת רוח את הפרח שהושיטה פעילת הארגון. "אני רוצה שלום", היא אמרה לו בערבית בוסרית. "את רוצה שלום?", הוא תהה, "אז תגידי לממשלה שלך קודם שיניחו לאל-אקצה".
אלימות לא היתה, אבל פחד היה גם היה. מצעד "ריקוד הדגלים" היום בעיר העתיקה בירושלים (צילום:אורן זיו/אקטיבסטילס)
חאלד תופח, בעל חנות מזכרות וחולצות ברחוב אלוואד שבו אמור היה לצעוד המצעד, הסביר למה הוא סוגר. "אף אחד לא קונה מאיתנו בזמן הצעדה, גם אם מישהו בא לקנות, חברים שלו אומרים לו: 'זה ערבי, אל תקנה'. לא אכפת לי מטראמפ ולא מאף אחד. לפני כמה חודשים העם הפלסטיני הראה את כוחו מול המגנומטרים ששמו לנו באל אקצה, ובסוף הסרנו אותם, השגרירות זה עניין של הפוליטיקאים, הכוח שלנו הוא ברחוב״. צעיר בשם מוחמד עומר מוסיף: "חשוב לזכור שירושלים קדושה לכל הדתות, במעשה של טראמפ, הוא מכיר רק ביהודים ולצערי הצעד הזה יגרור עוד אלימות והרוגים".
על אף שהאירוע המרכזי של היום היה המצעד בתוך הרובע המוסלמי, אלפים רבים של חוגגים בחולצות לבנות ודגלים מילאו את כל המרחב משער שכם ועד כיכר צה"ל, ומשם הלאה לכל אורך רחוב יפו. האולפן השקוף של גלגלצ שידר ממדרחוב בן יהודה לאורך כל היום, ובנות אולפנה שאינן משתתפות בצעדה בתוך הרובע המוסלמי מילאו את הרחובות במעגלי ריקוד לקול המוזיקה החיה מבמות הבידור שפיזרה העירייה באזור.
לא רק הן. בין דגלי ישראל הרבים הונפו גם לא מעט דגלי ארגון להבה, בעיקר על ידי הצועדים הצעירים יותר, שחלק ניכר מהם נשא על החולצות מדבקות של "כהנא צדק". היתה גם קבוצה של צעירים אתיופים שהגיעה למצעד בחולצות עליהן תמונתו של אברה מנגיסטו. קודם לכן הם ביקרו באוהל המחאה שהקימה משפחת אברה מול בית ראש הממשלה.
מוקדם יותר, קבוצת פעילי שמאל מ"אנטיפה ירושלים" תלתה שלט חוצות גדול על בניין ברחוב המלך ג'ורג' פינת בן יהודה, במסלול שבו צעדו מפגיני הימין בדרכם לשער שכם, ועליו כתוב "ירושלים נגד לאומנות". הפעולה הסמלית הזו עלתה לשישה מפעילי אנטיפה בעיכוב על ידי השוטרים "בחשד לפגיעה ברגשות הציבור". השוטרים לקחו את פרטי הפעילים והבטיחו שעוד ישמעו מהם.
מסתבר שלדבר על התנגדות ללאומנות ביום החג, כביכול, של העיר זו עשויה להיות פגיעה ברגשות הציבור. הדגלים והדוכנים של ארגון להבה, מיותר לציין, עמדו זקופים במרחב באין מפריע.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
